הבחירות לנשיאות טורקיה היו אמורות להיערך בנובמבר 2019, אך הן הוקדמו ליוני 2018 בשל העברת סמכויות ראש הממשלה לנשיא - הנשיא נבחר בכל 5 שנים וראש הממשלה בכל 4 שנים. משרת ראש הממשלה בוטלה.
רקע
במאה ה-21, הפוליטיקה הטורקית נשלטת במידה רבה על ידי ארבע מפלגות עיקריות. הגדולה ביותר היא מפלגת הצדק והפיתוח (AKP), שהוגדרה כמפלגה שמרנית שנוטה לאסלאם. היא שלטה מאז שזכתה בניצחון מוחץ בבחירות הכלליות של 2002. מפלגת העם הרפובליקנית (CHP) נותרה כמפלגה השנייה בגודלה מאז 2002, תוך תמיכה באידאולוגיה סוציאל-דמוקרטית וכמאליסטית. מפלגת התנועה הלאומית (MHP) שומרת על אידאולוגיה לאומנית טורקית והייתה השלישית בגודלה בפרלמנט מאז הבחירות הכלליות ב-2007. מפלגת העמים הדמוקרטית (HDP) נוסדה בשנת 2012. היא נתפסת במידה רבה כמפלגה פרו-כורדית ושומרת על אידאולוגיה של זכויות מיעוט ואנטי-קפיטליזם. כל ארבע המפלגות עלו על אחוז החסימה של 10% בבחירות הכלליות ביוני ובנובמבר 2015 וזכו לייצוג בפרלמנט.
מפלגות קטנות יותר כוללות גם את מפלגת האושר האיסלאמיסטית (SP), המפלגה הפטריוטית הלאומית-שמאלית (VP), מפלגת טורקיה העצמאית המרכזית (BTP) ומפלגת השמאל הסוציאל-דמוקרטית (DSP), אם כי אף מפלגה לא הצליחה להשיג תמיכה משמעותית בבחירות הקודמות.
בליל ה-15 ביולי 2016, החל ניסיון הפיכה צבאית בטורקיה שנכשל. הנשיא רג'פ טאיפ ארדואן וממשלת טורקיה האשימו את תנועה בראשות פטהוללה גולן בתכנון ההפיכה, והתחייבו לטהר את מוסדות המדינה מחבריה. ב־15 ביולי 2016 הודיע ארדואן על כניסת מצב חירום לשלושה חודשים. על פי החוק הטורקי, מדיניות החירום עשויה להתקיים רק לשלושה חודשים בכל פעם, אם כי ניתן לחדש אותה במספר פעמים בלתי מוגבל בהצבעה פרלמנטרית. מצב החירום שלאחר ההפיכה בטורקיה הוארך שבע פעמים, והוא הוסר רשמית ב-19 ביולי 2018, אם כי משקיפים מתחו ביקורת על הממשל וטענו ש"שום דבר לא השתנה".[1][2]
מרל אקשנר
ב-16 באפריל2017 החל משאל העם בטורקיה (2017), ובו נשאלו התושבים האם לאשר או לדחות שמונה עשרה הצעות לתיקונים בחוקת טורקיה, אשר גובשו על ידי מפלגת הצדק והפיתוח בהנהגת רג'פ טאיפ ארדואן ומפלגת התנועה הלאומית.
התיקונים העיקריים נועדו לבטל את תפקיד ראש ממשלת טורקיה, להחליף את המשטר הפרלמנטרי במשטר נשיאותי ולהגדיל את מספר חברי הפרלמנט הטורקי מ-550 ל-600. אלה אושרו ברוב דחוק. מסיבה זו, האספה הלאומית הגדולה לא תוכל רשאית למנות את ראש הממשלה ואת השרים לאחר בחירות 2018. נשיא טורקיה ימלא את תפקידו של ראש המדינה וראש הממשלה.[3]
בתחילת 2018 אושר חוק הבריתות האלקטורליות שקידמו AKP ו-MHP. החוק מאפשר למפלגות לכרות בריתות ולהתאגד תחת שם הברית שלהן בקלפי. בנוסף, תינתן לבוחרים אפשרות להצביע לברית כולה אם לא יעדיפו מפלגה מסוימת. הקולות שניתנו לבריתות בלבד יחולקו לכל המפלגת החברות בברית ברמת מחוז הבחירה בהתאם לחלקן בהצבעה. לדוגמה, אם מפלגה א' ומפלגה ב' היו בברית וקיבלו 60 ו-40 קולות במחוז בחירה בהתאמה, אזי 60% מהקולות שהוצאו לברית כולה יינתנו למפלגה א 'בעוד 40% יינתנו למפלגה ב '. לפיכך, אם היו 10 קולות לברית, למפלגה א' היו בסדך הכל 66 (60+6) קולות ולמפלגה ב' 44 (40+4) קולות.
מפלגות המתמודדות כחלק מברית לא היו כפופות לאחוז החסימה שגובהו 10%. כל עוד הברית תזכה ביותר מ-10% מהקולות הארציים, כל מפלגה בתוכה תהיה זכאית למנדטים בלי קשר לחלקה הנמוך בהיקף ההצבעה.
חוק הבריתות האלקטורליות הכיל גם שינויים רבים ושנויים במחלוקת בחוק הבחירות, כולל לגליזציה של פתקי הצבעה לא מאומתים שישולבו בספירה. סוגיית ספירת הצבעות לא מאומתות עוררה מחלוקת עצומה במהלך משאל העם החוקתי של 2017, וגרמה לאופוזיציה לטעון למרמה בהיקפים גדולים ולא לקבל את התוצאות. ב־31 במאי דחה בית המשפט החוקתי של טורקיה את הצעת האופוזיציה לבטל את השינויים השנויים במחלוקת.[8]
ב-20 בפברואר 2018, מפלגת הצדק והפיתוח (AKP) ומפלגת התנועה הלאומית ׁ(MHP) הכריזו על ברית העם.[9] ה-MHP הודיעה בעבר כי יתמוך בבחירתו מחדש של ארדואן לנשיאות ופתוחה להתמודד בבחירות עתידיות תחת דגל ה-AKP, אשר נתפס במידה רבה כסיבה העיקרית לאישור חוק הבריתות האלקטוראליות מלכתחילה. מפלגת האחדות הגדולה (BPP), מפלגה הדוגלת באיסלמיזם, הצטרפה לברית בהמשך.[10]
ב-1 במאי 2018, מפלגת העם הרפובליקאית (CHPׂׂׂ), מפלגת הטוב (IYI), המפלגה הדמוקרטית (DPׂ) ומפלגת האושר (SP) האיסלאמסטית הקימו את ברית האומה. כולן התנגדו לשינויים שהוצעו במשאל העם של 2017.[11] הן לא הצליחו לבחור מועמד מוסכם לנשיאות וכל אחת מהן הריצה מועמד משלה.
היו מפלגות שלא הקימו ברית או הצטרפו לברית קיימת. הבולטת בהן הייתה מפלגת העמים הדמוקרטית (HDP). בנובמבר 2016 הוצאו צווי מעצר כנגד 12 מראשי המפלגה. המועמד לנשיאות מטעמה, סלהאטין דמירטאש, ניהל את קמפיין הבחירות כשהוא במעצר.[12]
רג'פ טאיפ ארדואן ניצח בבחירות לנשיאות וקיבל ב-52.59 אחוזים מהקולות. אחריו היה מוהארם אינצ'ה שקיבל 30.64 אחוזים. היו שישה מועמדים. אם ארדואן היה משיג פחות מ-50 אחוזים, היה סיבוב שני של מערכת הבחירות בין ארדואן לאינצ'ה בלבד.[13][14]
באספה, ברית העם זכתה ברוב עם 344 מושבים וברית האומה ב-189 מושבים. מפלגת הצדק והפיתוח (AKP) נחלשה ואיבדה את הרוב המוחלט באספה. היא יצרה רוב יחד עם מפלגת התנועה הלאומית ׁ(MHP) ומפלגת האחדות הגדולה (BPP). מפלגת העם הרפובליקנית (CHP) התחזקה. מפלגת העם הדמוקרטית (HDP) ומפלגת התנועה הלאומית התחזקו. נציגי מפלגת הטוב (IYI) נכנסו לאספה בפעם הראשונה.
שני חברי מפלגת האושר (SP) נבחרו ברשימת מפלגת העם הרפובליקנית, חבר אחד במפלגת הדמוקרטית (DPׂ) נבחר ברשימת מפלגת הטוב, וחבר אחד במפלגת האחדות הגדולה (BPP) נבחר ברשימת מפלגת הצדק והפיתוח.
1.jpg)
.jpg)
