המנון גואטמלה

גואטמלה השמחה! ששולחן מזבחך
לעולם לא יפול על ידי הצורר
ושהעבדים לא ילקקו את העול
ושהרודנים לא ירקו לך בפנים.

אם מחר אדמתך הקדושה
מכיבוש זר תאוים
הניפי אל הרוח, את דגלך היפה
אל הניצחון או המוות הוא יקרא.

הניפי אל הרוח, את דגלך היפה
אל הניצחון או המוות הוא יקרא
ואנשייך, בנפש להוטה,
ימותו לפני שישעובדו.

משרשראותייך העתיקות והקשות
חושלת ביד נוקשה
המחרשה המדשנת את הדשא
והחרב חרב הכבוד המצילה.

אבותינו נלחמו יום אחד,
נדלקו בלהבה הפטריוטית
והם הצליחו, ללא התנצחות דמים,
להושיבך על כס האהבה.

והם הצליחו, ללא התנצחות דמים,
להושיבך על כס האהבה,
ואומתינו, בהסכמה נמרצת,
נתנה חיים לאידיאל הגואל.

סמלך הוא פיסה בשמיים
שממנה הענן שואב את לבנותו
וצרה על מי שמעז בטירוף חושים
את צבעייך להכתים!

שילדייך, אמיצים ונלהבים,
המעריצים שלום כאוצר גדול
לעולם לא יוותרו על הקרב הקשה
על ההגנה על אדמתם וביתם.

הם לעולם לא יוותרו על הקרב הקשה
על ההגנה על אדמתם וביתם
ועל מזבח מדינת מולדתם,
על מזבחם.

שוכנת על פני הרציף,
בני שני האוקיינוסים, ושומעת את קולם,
תחת הזהב והארגמן כנף אדומה של הקצאל
את תהי מכושפת.

ציפור מקומית החיה בסמלך,
המגנה על דשנך
שתעוף גבוה
גבוה מהקונדור והעיט המלכותי!

שתעוף גבוה
גבוה מהקונדור והעיט המלכותי
וכנפיה, יתרוממו אל עבר השמיים
גואטמלה, שמך, אל-מותי!

¡Guatemala feliz...! que tus aras!
no profane jamás el verdugo;
ni haya esclavos que laman el yugo
ni tiranos que escupan tu faz.

Si mañana tu suelo sagrado
lo amenaza invasión extranjera,
libre al viento tu hermosa bandera
a vencer o a morir llamará.

Libre al viento tu hermosa bandera
a vencer o a morir llamará;
que tu pueblo con ánima fiera
antes muerto que esclavo será.

De tus viejas y duras cadenas
tu forjaste con mano iracunda
el arado que el suelo fecunda
y la espada que salva el honor.

Nuestros padres lucharon un día
encendidos en patrio ardimiento
y lograron sin choque sangriento
colocarte en un trono de amor.

Y lograron sin choque sangriento
colocarte en un trono de amor,
que de Patria, en enérgico acento,
dieron vida al ideal redentor.

Es tu enseña pedazo de cielo
en que prende una nube su albura,
y ¡ay de aquel que con ciega locura,
sus colores pretenda manchar!

Pues tus hijos valientes y altivos,
que veneran la paz cual presea,
nunca esquivan la ruda pelea
si defienden su tierra y su hogar.

Nunca esquivan la ruda pelea
si defienden su tierra y su hogar,
que es tan solo el honor su alma idea
y el altar de la Patria su altar.

Recostada en el Ande soberbio,
de dos mares al ruido sonoro,
bajo el ala de grana y de oro
te adormeces del bello quetzal.

Ave Indiana que vive en tu escudo,
paladión que protege tu suelo;
¡ojalá que remonte su vuelo,
más que el cóndor y el águila real!

¡Ojalá que remonte su vuelo,
más que el cóndor y el águila real,
y en sus alas levante hasta el cielo,
Guatemala, tu nombre inmortal!