התקופה הלחה באפריקה

התקופה הלחה באפריקה (באנגלית: African Humid Period; בראשי תיבות: AHP) הייתה תקופה בה שרר אקלים לח בצפון אפריקה ומדבר הסהרה היה מכוסה צמחייה.

התקופה החלה בסיום עידן הקרח האחרון 14 אלף שנה לפני זמננו והסתיימה כ- 5000 שנה לפני זמננו (12000 עד 3000 לפנה"ס). יצוין כי לפניה התחלפו בסהרה תקופות יובש עם תקופות לחות יותר^[1].

מקובל במחקר כי התייבשות הסהרה היא השינוי האקלימי המשמעותי ביותר בהולוקן.

מקובל במחקר המינוח African humid period (AHP) אף על פי שככול הנראה האקלים הלח היה רק באפריקה שמצפון לקו המשווה וייתכן שאפילו פחות מכך^[2], מונחים חלופיים הם "התקופה הלחה בצפון אפריקה" (North African humid period) וסהרה הירוקה (Green Sahara).

ככול הנראה הגורם המשמעותי ביותר להיווצרות התקופה הלחה הם שינויים במסלול ובנטיית כדור הארץ (מחזורי מילינקוביץ), שינויים אלו גורמים להגברת שטף קרינת השמש המגיעה לסהרה ולהתחממותה, התחממות המדבר גורמת להתחממות האוויר שמעליו ולעלייתו, עליית האוויר גורמת ליצירת שקע ברומטרי וכניסת אוויר לח מהאוקיינוס האטלנטי במקומו של האוויר שעלה למעלה, האוויר הלח הגורם לגשמי קיץ כחלק ממערכת המונסון^[3].

גורם נוסף שהוצע הוא הדרמה של מסלולי השקעים נושאי הגשם העוברים בים התיכון^[4].

בעוד שתחילתה של התקופה והמנגנונים שאפשרו אותה ידועים, סופה של התקופה והמנגנונים האקלימיים שגרמו לה ברורים פחות.

נראה כי החל מ-8000 שנה לפני תקופתנו התחיל תהליך התייבשות איטי שארך כאלפיים שנה, תהליך שהואץ בצורה פתאומית לפני כ-5500 שנה ויצר את תנאי המדבר תוך כמה מאות שנים, התייבשות נוספת, איטית, חלה גם לאחר מכן.

ברור שהשינויים שמסלול כדור הארץ שהחלו את התקופה תרמו גם לסיומה^[5]. אך ייתכן שרעיית יתר ושריפות המוצתות על ידי רועים על מנת לחדש את הצמחייה העשבונית הרצויה להם תרמו גם הם לתהליך המדבור על ידי הפחתת כמות הצמחייה^[6], הפחתת הצמחייה צמצמה את כמויות המים הנפלטים מהצמחים בתהליך הדיות, הפחתת הדיות הפחיתה את הלחות באוויר שבתורה הפחיתה את כמות הגשם.

בנוסף אזורים מכוסי צמחייה צבעם כהה ביחס לאזורים חסרי צמחייה הנתונים לרעיית יתר והם בולעים יותר קרינה המגיעה מהשמש.

הסרת כיסוי הצמחייה על ידי רעיית יתר ושריפתה, הפחיתה את בליעת הקרינה על ידי הקרקע, הפחתת בליעת הקרינה הביאה להפחתת התחממות פני השטח, שגרמה בתורה להפחתה בטמפ' האוויר וכך גרמה לצמצום ממדיי השקע הברומטרי ולהקטנת גשמי המונסון^[7].

במקומות רבים בסהרה קיימים ציורי סלע בהם מתוארים בעלי חיים שאינם קיימים במדבריות צחיחים אך קיימים באזורים לחים יותר כמו פילים, ג'ירפות וקרנפים, בנוסף באותם אזורים שכיום הם צחיחים בצורה קיצונית מתועדים בציורים אנשים הרועים עדרי בקר ושוחים במים.

נושאי ציורי הסלע משתנים לאורך הזמן.

בציורים המוקדמים המתוארכים לתחילת התקופה מתארים חיות בר, מאוחר יותר מתוארים בעיקר עדרי בקר, לאחריהם מופיעים גם ציורי מרכבות, סוסים ופרשים ובסופה גמלים רוכבי גמלים.

הציורים מהווים עדות לשינויים שעברו הן האקולוגיה בסהרה והן החברה האנושית.

בתחילה ציירו ציידים. לקטים את חיות הבר שבקרבם הם חיו ואותם צדו.

מאוחר יותר, ייתכן כתגובה ליובש הגובר, התפתחה חקלאות המבוססת על מרעה עדרי בקר בדומה לחקלאות הקיימת היום מאות ק"מ דרומה משם ואילו מספר חיות הבר קטן.

עם המצאת הגלגל מתוארות גם מרכבות הרתומות לבקר.

בעקבות ביות הסוסים והשימוש בהם במצרים הפרעונית והאימפריות שהגיעו אחריה הגיעו גם סוסים, פרשים ומרכבות שהטביעו את חותמם בדמיון הציירים (ושכנראה גם השתמשו בהם).

סיומה של התקופה הפך את האזור לעוין לכל סוגי המקנה וחיות הבית למעט גמלים ומעט עזים. תושבי הסהרה וקיום חברה האנושית היה תלוי באופן כמעט בלעדי בגמל לנשיאת משאות, הפקת חלב ומוצריו, אריגת אוהלי המגורים, בגדים, שמיכות וגם כמזון^[8][9].

בהרים הגבוהים שבמרכז הסהרה קיימים צמחים ים תיכוניים במרחק מאות ק"מ מקרוביהם השוכנים לאורך חוף הים התיכון, צמחים אלו כמו זית Olea europaea subsp. laperrinei (צר') והברוש הסהרה (Cupressus dupreziana) (אנ') מעידים שבעבר הרחוק השתרעה חגורת הצומח הים תיכוני מאות ק"מ דרומה, עם התייבשות הסהרה נכחדו הצמחים שצמחו בה ושרדו רק אלו הצומחים בראשי ההרים והנהנים מקצת יותר גשמים ובעיקר מזרימת המים בערוצי הסלעים.

במקומות אחרים שרדו בנאות מדבר כנאות המדבר אגמי אוניאנגה ורמת אנדי בעלי חיים החיים במים כמו תנין המדבר וסוגי דגים הקיימים במערכת הנילוס ונהרות מערב אפריקה אך אינם קיימים במדבר^[10].

בתקופה הלחה זרמו מים אשר יצרו ערוצים במדבר ונשפכו לימות ענק שכיום הם יבשות, מימות אילו שרדו רק אגם צ'אד אגמי אוניאנגה המכסים רק שטח קטן מגודלם בתקופה הלחה.

יש חוקרים הטוענים שלמעט אגם צ'אד שהיה באותה תקופה ימת ענק, מרבית האגמים היו דומים יותר לביצות (Wetland)^[11][12][13] מאשר לאגמים.

כיום חלק ניכר מהערוצים קבורים תחת החול וניתן לראות אותם רק על ידי הדמיות מכ"ם מלווין^[14].

אבן החול הנובית מהווה שכבת סלע רציפה בתת-הקרקע של מדבר הסהרה, שכבת אבן חול זו רוויה במים שחלק קטן מהם פורץ החוצה בנאות המדבר, אך רובם נשארים כאקוויפר בתת-הקרקע, בדיקות איזוטופיות שנעשו למים העלו כי הם ירדו לפני אלפי שנים ומאז אינם מתחדשים מאז ולכן הם נקראים אקוויפר מאובן.

לקראת סוף המאה העשרים החלה לוב בבנית מיזם ענק הנקרא הנהר הגדול מעשי ידי אדם השואב את המים מהמדבר ומזרים אותם למישור החוף המאוכלס.

בשנים האחרונות מתרבים מחקרי מיקרו ארכאולוגיה, שיטות המאפשרות לתארך ולנתח במדויק ממצאים ארכאולוגיים באמצעות ניתוח שרידים מיקרוסקופיים ושיטות טכנולוגיות מתקדמות אחרות, בין שיטות המחקר נמצאות ניתוח גרגירי אבקת פרחים שהשתמרו בבוץ שהיה בקרקעית אגמים וביצות שיבשו, גם מחקרים אלו מצביעים בבירור כי הצמחייה שצמחה בסהרה מאפיינת כיום אזורים לחים בהרבה^[15].

בתקופות היבשות הסהרה משמשת מחסום לנדידת קבוצות אוכלוסייה בין צפון אפריקה ואירו אסיה לחלקים הדרומיים יותר של אפריקה וחלק מאוכלוסיות האדם בה נכחדות. כאשר הסהרה נמצאת בתקופה לחה מתאפשרת נדידת אוכלוסין בין חלקי אפריקה והסהרה עצמה משמשת כאבן שואבת לבני האדם הנהנים משפע המים והמזון^[16].

תקופות מעבר מאקלים גשום ליבש גורמות ככול הנראה בתחילה ליתרון לרועיי פרות על פני ציידים לקטים ולאחר מיכן ליתרון לחקלאות משולבת המתבססת על גידול דגנים, עצי פרי (בעיקר תמרים)^[17]בנאות מדבר ומרעה עזים ולקט על פני כלכלת לקט או כלכלה המבוססת על רעיית פרות^[18].

ייתכן גם שהאדם מאיץ את התייבשות הסהרה ולא רק מגיב לתהליך.

כאשר האקלים הופך לאקלים קיצוני, ננטשים יישובים מתפתחת תרבות המבוססת על הגמל ומעט חקלאות בנאות המדבר^[19].

בתקופות שפע שבהם מתפתחות תרבויות עשירות משני עברי הסהרה, רועי הגמלים המכירים את מקורות המים המעטים משמשים כגשר בין תרביות אלו ומתפתח סחר חוצה סהרה.

באזור פזאן שבלוב הגיע השילוב שבין הסחר לחקלאות לשיא והתפתחה התרבות הידועה בשם גרמנטי (אנ') וכיום ממלאים תפקיד זה שבטי הטוארג.

הוצע שתקופות מעבר גורמות גם לנדידת אוכלוסייה אל ומהסהרה תופעה הנקראת במחקר תאוריית משאבת הסהרה (אנ').

הוצע גם שתקופות מעבר מאקלים יבש לגשום הגורמות לשיטפונות בעמק הנילוס, גורמות לנדידת אוכלוסייה מעמק הנילוס החוצה^[20]. ואילו תקופות התייבשות גורמות להתרכזות האוכלוסייה בעמק, האוכלוסייה הגדולה והמחסור במשאבים גורם למעבר מכלכלה המבוססת על ציד ולקט להתפתחות חקלאות המבוססת על שיתוף פעולה וחפירת תעלות השקיה^[21], הצורך בארגון הביא להתפתחות מוסדות חברתיים-שלטוניים וליצירת תרבות מצרים העתיקה, וממלכת כוש.

הנגב מהווה את המשכו של מדבר סהרה ברצועת המדבריות העולמית ולכן רק הגיוני להניח שגם הוא חווה תקופה לחה (Negev Humid Periods – NHP)^[22] במקביל למדבר סהרה.

אולם מחקרי פליאו-אקלים המבוססים על השקעת נטיפים אינם תומכים בהשערה זו^[23].

מחקרים אילו זוכים לאישוש ממחקר נוסף שבדק את השקעת האבק ולפיו הגבול הצפוני של התקופה הלחה בחלקה המזרחי של סהרה היה דרומי בהרבה מנגב^[24].

התקופה הלחה בסהרה וההיווצרות הפתאומית של המדבר שבאה אחריה משמשים כמודל אקלימי הן להשפעת ההתחממות הגלובאלית על חגורת המדבריות העולמית שישראל נמצאת בחלקה הצפוני והן להשפעה של תהליך מדבור פתאומי על האוכלוסייה האנושית והמערכות האקולוגיות^[25].

בעוד שמחקרים מצביעים על שחגורת המדבריות תתרחב צפונה ו"הסהרה תגיע לספרד"^[26] על כל ההשלכות הנובעות מכך על החקלאות בפרט והאוכלוסייה האנושית ככלל, קיימים מחקרים המצביעים על כך שייתכן וההתחממות הצפויה בסהרה^[27] תניע מנגנון שיביא לחזרה, חלקית לפחות, של התקופה הלחה^[28].

• היסטוריה עתיקה: חורבות העיר ג'אדו, פלא נסתר של הסהרה
• Great Green Wall פרויקט שנועד לעצור את התקדמות מדבר סהרה דרומה וייתכן אפילו לגרום לחזרה חלקית של גשמי המונסון לחלקיו הדרומיים.
• Younger Dryas שינוי אקלימי פתאומי שהביא להתקררות בחצי הכדור הצפוני לפני כ-13,000 שנה לפני זמננו.
• אירוע 8200 שינוי אקלימי פתאומי שהביא להתקררות פתאומית בחצי הכדור הצפוני לפני כ-8200 שנה לפני זמננו.
• אירוע 4.2 שינוי אקלימי שהביא לקריסת האימפריה האכדית, הממלכה הקדומה במצרים ותרבות הברונזה הקדומה בארץ ישראל וסוריה לפני כ-4200 שנה לפני זמננו.
• משבר תקופת הברונזה המאוחרת קריסה תרבותית שייתכן ואחת הסיבות לה הייתה בצורת בת 200 שנה שאירעה כ-3200 שנה לפני זמננו.
• האופטימום הרומא, התקופה הרומית החמה (אנ'), תקופה חמה יוצאת דופן שנטען שהביאה לשגשוג האימפריה הרומית.
• האופטימום האקלימי של ימי הביניים תקופה שבה בסוריה, בארץ ישראל ובמצרים גרמו רצף של שנות בצורת לדעיכה ולהתמוטטות של מערכות יישוב בעוד שבמרכז הים התיכון, במערבו ובאירופה הייתה תקופה זו תקופת שפע^[29].
• תקופת הקרח הקטנה, שינוי אקלימי שהחל לפני כ-400 שנה והסתיים לפני כ-200 שנה ושהביא לשינויים תרבותיים באירופה והעלמות מושבות הוויקינגים בגרינלנד.