שני צידיו של דף מספר הפרוטוקולים של ועד ארבע ארצות, שהיה בבעלותו של שמעון דובנובמפגש רבני ועד ארבע ארצות; מיצג בבית התפוצות בתל אביב
ועד ארבע ארצות (בפולנית: Sejm Czterech Ziem) הוא שמו של גוף מנהלתי אשר שימש במשך כ-200 שנה, בין השנים 1520 או 1580[1] ל-1764, כמוסד המרכזי העליון של יהדות פולין. תפקידיו של הוועד היו גביית מסים מכלל הקהילות היהודיות ומסירתם לשלטונות המתאימים וכן שיפוט פנימי הנוגע לתשלום או לאי תשלום המיסים. מאוחר יותר סיגל לעצמו הוועד את תפקיד ייצוג הקהילה היהודית בפולין לפני מלכי פולין. נוסף על כך היו לוועד סמכויות שיפוט בתוך הקהילות היהודיות, בין היהודים לבין עצמם.
הרכב הארצות והנציגים
הוועד הורכב מנציגי הקהילות היהודיות של ה"ארצות" אשר הרכיבו את פולין של אותה התקופה. הארצות הכלולות בוועד השתנו עם שינויי הגבולות והשטחים שעליהם שלטה פולין. עם הארצות בתקופות השונות נמנו:
חלוקה זו של פולין ל"ארצות" התבססה על החלוקה המקומית לצורכי מס, והיא מבוססת על הארצות ההיסטוריות שהרכיבו את הממלכה. כל אחת מהארצות חולקה לגלילות לצורך המיסוי.
בתחילת קיומו היה שמו של הוועד משתנה בהתאם למספר הארצות אשר היו חברות בו וכך השתנה שמו תדיר מ"ארבע ארצות" ל"חמש ארצות" ואף ל"שלוש ארצות". רק לאחר פרישתה של ליטא מהוועד בשנת 1623 והקמת ועד מדינת ליטא הוחלט על קביעת השם "ועד ארבע ארצות" ללא קשר למספר הארצות החברות בו בפועל.
ועד ארבע ארצות הורכב משבעה דיינים אשר העומד בראשם היה תמיד נציג קהילת לובלין. שאר החברים בוועד היו נציגים של הערים פוזנה, קרקוב ולבוב. מתעודות היסטוריות הנושאות את חתימת הוועד ניתן ללמוד כי בתקופות מסוימות הורחב הוועד לכדי נציגות של כלל הקהילות החשובות בממלכה, אז היה מספר הנציגים בו קרוב לשלושים.
בתחילה התכנס הוועד בלובלין דבר אשר הקנה לעיר מעמד של מרכז יהדות ראשון במעלה. הכינוס, אשר נמשך כשבועיים, נערך פעם בשנה בתקופת החורף, במועד אשר תאם את יריד הסוחרים הגדול של העיר. בתקופה מאוחרת יותר החלו עורכים את הכינוס פעמיים בשנה: כינוס חורף בלובלין וכינוס קיץ בעיר ירוסלב אשר בגליציה.
הסיבות להקמת הוועד
קודם להקמת הוועד נתכנסו אסיפות של ראשי הקהילות היהודיות בממלכה על מנת לדון בעניינים פוליטיים בעיקרם הנוגעים לכלל הקהילה היהודית. התכנסות זו הייתה נערכת באופן מסורתי בלובלין בעת קיום השוק המסורתי בעיר.
שלטונות פולין חפצו בהקמתו של ארגון יהודי רשמי, וזאת על מנת להקל את מלאכת גביית המיסים בקרב הקהילות. בפולין של אותה התקופה דרשו השלטונות "מס גולגולת" מכל אדם, הקמת גוף פנימי לגביית המיסים מהיהודים נועדה להקל על האיסוף ולשמש כעין מתווך מונע חיכוכים מיותרים בין השלטונות לבין אוכלוסייה היהודית.
בין הסיבות העיקריות להסכמת היהודים להקמת הוועד ולשיתוף הפעולה של הקהילות השונות איתו:
ועד מאורגן ומוכר על ידי השלטונות יקל על היהודים לדרוש את מבוקשם בנוגע לזכויות שונות ובעיקר בנוגע לזכויות דת.
ועד כזה, אשר יוכר על ידי כל הקהילות היהודיות בממלכה, יתקין סדר שלטוני בקרב היהודים ויסדיר את מעמדה של כל קהילה בממלכה.
מפאת ריבוי הקהילות היהודיות בממלכה עלה הצורך לגוף עליון אשר יהווה סמכות מוסכמת לביצוע שיפוט ובוררות בסכסוכים שהתגלעו בתוך או בין קהילות שונות.
השלטונות יזמו את הקמת הוועד וזיכו את החלטותיו בתוקף חוקי בקרב יהודי המדינה.
פירוק הוועד על ידי השלטון
במהלך המאה ה-18 הלכה והצטמצמה פעילות הוועד. ככל שנחלש השלטון המרכזי בפולין, היה הוועד צריך להגדיל את התשלומים שניתנו לשליטים המקומיים (בנוסף למיסים שהועברו לשלטון המרכזי) ולשם כך היה צריך לגבות יותר מיסים שרק חלקם הועברו לשלטון המרכזי.
המצב הפוליטי הלא יציב גרם לכך שוועד הקהילות לא הצליח להגן על הקהילות הבודדות, ואלו נאלצו לעיתים לעשות מגביות נוספות על מנת לממן את הגנת הקהילה.
בשנת 1764 החליט השלטון הפולני על הפסקת גביית המיסים על ידי הוועד וגביית המיסים מהיהודים באופן ישיר כפי שנגבו המיסים מכלל האוכלוסייה. אחת הסיבות הייתה הטענה כי הוועד נוטל לעצמו ולצרכיו נתח גדול מדי מהמסים שנגבו ולכן גביה ישירה תעשיר את קופת האוצר הפולני יחסית למצב הקיים. הוטל מס גולגולת של שני זהובים על כל יהודי בשטח פולין והקהילה בכל מקום ומקום הייתה האחראית לגביית הכסף והעברתו לידי השלטונות.
בעקבות חלוקות והמצב הגאו-פוליטי החדש שנוצר באזור התבטלה למעשה היכולת המעשית לתפקודו של ועד מהסוג הזה וכך באה לסיומה תקופת ההתאגדות היהודית הגדולה במזרח אירופה.
