חנה יָפֶה (4 באוקטובר 1928 – 18 במאי 2006)[1] הייתה הצנחנית המבצעית היחידה בתולדות צה"ל.
ביוגרפיה
יפה נולדה לדב ואסתר בכפר ילדים בו היו הוריה חברי סגל, וגדלה בתל מונד ובמושב חרות, אחותם של אברהם יפה ("הקטן"), יוסי יפה ושרה. בקיץ 1945 הצטרפה להגנה כקשרית. ב-1946 התגייסה לפלמ"ח. היא שרתה בייצור נשק בקיבוץ משמרות. היא הוצבה בגדוד הרביעי ("הפורצים") של חטיבת הראל, שמפקדו היה בן דודה, אורי יפה. ב-1947 עברה קורס חובשים ובסיום הקורס עברה לשרת בפלי"ם (שהיה שייך גם הוא לגדוד הרביעי) כחובשת במפקדה בשדות ים ולאחר מכן ביגור. היא השתתפה גם במבצעי הורדת מעפילים. בסוף 1947 עברה קורס קצינים בג'וערה ומונתה לקצינת החובשים של הגדוד הרביעי. ב-1948 שירתה במפקדת הגדוד בקריית ענבים וניהלה את הטיפול בפצועי מבצעי הגדוד ובגופות החללים, ובכלל זה פינויים מזירות הקרבות ואשפוזם, בגזרת הדרך לירושלים הנצורה; בהם שיירת חולדה, מבצע נחשון, מבצע הראל ומבצע יבוסי. בהמשך מונתה כקצינת השלישות של חטיבת הראל.
ב-1949 השתחררה, חזרה למושב חרות והחלה ללמוד סיעוד בבית החולים בילינסון. ב-1952 הייתה לאחות מוסמכת בבית החולים. אולם כבר ב-1954 שכנע אותה אחיה, יוסי יפה (לימים מפקד סיירת צנחנים) לחזור לצבא. יפה חזרה לצה"ל והקימה את יחידת "חר"פ 537" שכונתה "יחידה כירורגית מוטסת" וסופחה לחטיבת הצנחנים (יחידה זו הייתה הבסיס ממנו צמח "בית החולים המוצנח" עליו פיקד דן מיכאלי במלחמת ששת הימים). בשנת 1956 עבר כל סגל היחידה קורס צניחה בתל נוף.
הצניחה במבצע קדש
ערך מורחב – קרב המיתלה
ב-29 באוקטובר 1956, במסגרת מבצע קדש, הוצנח גדוד 890 ממזרח למעבר המיתלה. יומיים לאחר מכן, נע הגדוד אל תוך המעבר, ובקרב שהתפתח, קרב המיתלה, נפצעו ונהרגו 160 מלוחמי הגדוד. מפקד חטיבת הצנחנים, אריאל שרון, הורה על הכנת מבצע חילוץ מוטס. על החילוץ ומיון הפצועים פיקד בשטח שלמה שיבולת ועל הפינוי המוטס פיקדה חנה יפה מהחמ"ל בתל-נוף, כאשר קצין רפואה ראשי, ברוך פדה, תיאם את כל הכוחות הצבאיים והאזרחיים.
ב-2 בנובמבר ביקש מוטה גור מחנה יפה להצטרף כקצינת ארגון רפואה לצניחה בא-טור. היא צנחה יחד עם כח סיירת צנחנים ואף טיפלה במפקד הכוח, מוטה גור, שנפצע בצניחה. על כך זכתה לענוד כנפי צניחה בעלות רקע אדום, והייתה האשה היחידה בצה"ל לעשות זאת מאז ומעולם.
לאחר שחרורה מצה"ל
בשנים שלאחר מכן הקדישה את זמנה לעבודתה כאחות, ולאחר מכן כאחות ראשית במחלקת פנימית ד' בבית החולים בילינסון.
ב-18 במאי 2006 נפטרה ללא צאצאים.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
