תאודור רלף קוּלָנגוֹסקֶי (באנגלית: Theodore Ralph Kulongoski; נולד ב־5 בנובמבר 1940) הוא עורך דין, שופט ופוליטיקאי יהודי-אמריקאי מאורגון, איש המפלגה הדמוקרטית, שכיהן כמושל אורגון ה-36 בשנים 2003–2011. הוא כיהן בשני בתי אספת המחוקקים של אורגון וכנציב הביטוח המדינתי. הוא גם כיהן כתובע הכללי של אורגון בשנים 1993–1997 ולאחר מכן ועד 2001 כשופט בבית המשפט העליון של אורגון. בכך כיהן קולנגוסקי בכל שלוש רשויות הממשל של אורגון.
ראשית חייו
טד קולנגוסקי נולד בסנט לואיס, מיזורי. כשהיה בן ארבע נפטר אביו ומכאן והלאה הוא בילה את שנות ילדותו בבית יתומים קתולי לנערים. לאחר סיום לימודיו בבית הספר התיכון הוא שירת בחיל הנחתים של ארצות הברית. בזכות הסיוע שקיבל מתוקף חוק החיילים המשוחררים הוא סיים ב-1970 תואר בוגר אוניברסיטה ותואר במשפטים באוניברסיטת מיזורי.
ראשית הקריירה הפוליטית
לאחר סיום לימודיו בבית הספר למשפטים, עבר קולנגוסקי ליוג'ין, אורגון, ושם הוא עסק כעורך דין בדיני עבודה.[1] ב-1974 הוא נבחר לבית הנבחרים של אורגון, וב-1978 לסנאט המדינתי. בבחירות לסנאט של ארצות הברית ב-1980 הוא התמודד ללא הצלחה מול הרפובליקני בוב פאקווד. באותה מערכת בחירות הוא קיבל בוועידה הארצית של המפלגה הדמוקרטית 8 קולות (0.24 אחוזים) כמועמד למשרת סגן נשיא ארצות הברית, אך הוא לא נבחר וסגן הנשיא המכהן וולטר מונדייל זכה בקלות במועמדות המפלגה לתפקיד. ב-1982 הוא עשה את ניסיונו הראשון להיבחר כמושל אורגון, אך הובס על ידי המושל הרפובליקני המכהן ויקטור אטיה.
ב-1987 מינה מושל אורגון, ניל גולדשמידט את קולנגוסקי לתפקיד נציב הביטוח של אורגון. בתפקידו זה ביצע קולנגוסקי רפורמה במערכת ביטוח פיצויי העובדים של אורגון, מהלך שזכה לשבחים על צמצום העלויות לעסקים.[2]
התובע הכללי ושופט בבית המשפט העליון של אורגון
ב-1992 נבחר קולנגוסקי כתובע הכללי של אורגון, לאחר שהביס את הרפובליקני ריץ' רודמן. כתובע הכללי הוא התמקד ברפורמה במערכת המשפט לנוער. ב-1996 הוא החליט לא להתמודד לכהונה נוספת כתובע הכללי, ותחת זאת הוא נבחר בהצלחה לבית המשפט העליון של אורגון. הוא כיהן על כס השיפוט עד 2001 ואז התפטר כדי להתמודד על משרת מושל המדינה.
מושל אורגון
ב-2002, לאחר שזכה במועמדות המפלגה הדמוקרטית לתפקיד מושל אורגון, התמודד קולנגוסקי בבחירות הכלליות מול מועמד הרפובליקנים קווין מניקס. מסע הבחירות שלו היה שקט, והוא הדגיש את המוניטין שלו כיוצר קונצנזוס וכפותר בעיות. בתשדירי הבחירות שלו בטלוויזיה הוא הציג מצבים של תחושות טובות כמו משחקי כדורת בהם השתתף. הוא קידם גישה פרגמטית לפתרון משבר התקציב והמיתון במדינה, מפנה ראוי לציון מהסגנון האגרסיבי יותר של המושל היוצא, עמיתו הדמוקרטי, ג'ון קיצהבר. מניקס טען שהמפלגה הדמוקרטית החזיקה במשרת המושל זמן רב מדי, והתחייב להפחית את הוצאות הממשלה ללא קיצוץ בשירותים חיוניים. בבחירות ניצח קולנגוסקי בהפרש קטן, לאחר שזכה ב-618,004 (49 אחוזים) מקולות הבוחרים, לעומת 581,785 הקולות (46 אחוזים) של מניקס, ו-57,760 הקולות (5 אחוזים) שקיבל המועמד הליברטריאני טום קוקס.
ב-13 בינואר 2003 הושבע קולנגוסקי כמושל אורגון ה-36. הוא ירש מדינה שהתמודדה עם גירעון תקציבי גדול ושיעור אבטלה גבוה. יותר מכך, היה עליו לטפל בבעיות במערכת הפנסיות הציבוריות לעובדים מבלי לעורר את חמתם של האיגודים המקצועיים שהעניקו לו את תמיכתם במערכת הבחירות. כמושל, הוא היה חבר באגודת המושלים הלאומית ובאגודת המושלים הדמוקרטים.
ב-1 בדצמבר 2005 דיווח העיתון מיוג'ין רג'יסטר גארד שהמושל הדמוקרטי לשעבר ג'ון קיצהבר שקל להתמודד מול קולנגוסקי בבחירות מקדימות של המפלגה. חודש לאחר מכן, הודיע קיצהבר שהוא לא יעשה כן, כפי שעשתה מועמדת פוטנציאלית נוספת, ויקי ווקר. מצב זה הותיר את קולנגוסקי מול שני מתמודדים: נציג מחוז ליין פטר סורנסון, והגזבר המדינתי לשעבר ג'ים היל, ושניהם האשימו את קולנגוסקי בכך שבגד בעקרונות המפלגה הדמוקרטית. היל הכריז, "מנקודת המבט שלי, [העימות בבחירות המקדימות של המפלגה הדמוקרטית] הוא הזדמנות טובה להראות מה הדמוקרט טד הנורא היה". האיגוד הבינלאומי של משרתי הציבור תמך בהיל, והוועדה המרכזית של המפלגה הדמוקרטית במחוז מולטנומה החליטה בפגישה שהתקיימה בפברואר 2006 לתמוך ביריביו של קולנגוסקי.
ב-16 במאי 2006 ניצח קולנגוסקי בבחירות המקדימות של הדמוקרטים לאחר שזכה ב-54 אחוזים מהקולות. ג'ים היל סיים שני עם 25 אחוזים, ופט סונרסון שלישי עם 16 אחוזים.
קולנגוסקי ניצב מול כמה יריבים בבחירות הכלליות: מועמד הרפובליקנים רון סקסטון, מועמדת מפלגת החוקה של אורגון מרי סטארט, מועמד המפלגה הליברטריאנית ריצ'רד מורלי, ומועמד המפלגה הירוקה ג'ו קיטינג. הרפובליקני לשעבר בן וסטלונד תכנן להתמודד כמועמד עצמאי, אך באוגוסט 2006 פרש מהמרוץ. ב-7 בנובמבר 2006 ניצח קולנגוסקי בבחירות לכהונתו השנייה כמושל לאחר שגרף 51 אחוזים של הקולות מול 43 האחוזים של רוס סקסטון.
בפברואר 2007 הבהירו קולנגוסקי והסנאטור המדינתי בראד אבאקיאן שאורגון לא מכירה בשום תפקיד של "הקלימטולוג המדינתי" בתגובה לשימוש במונח זה על ידי הפרופסור מאוניברסיטת המדינה של אורגון ג'ורג' ה. טיילור, שהאמין שפעילות אנושית היא לא הסיבה לשינוי האקלימי העולמי.[3] קולנגוסקי אמר שהמדינה זקוקה למסר עקבי להפחתת גזי החממה כדי להיאבק בשינוי האקלימי.[4]
החל מהשבוע של ה-24 באפריל אותה שנה משך קולנגוסקי את תשומת הלב הלאומית כאשר הוא הצטרף לקמפיין, שנודע כאתגר תוכנית הסיוע לתזונה משלימה, ושתיאר את הקושי להתקיים מקצבת מזון של 21 דולר.[5]
ב-8 במאי אותה שנה הכריז קולנגוסקי שאורגון תצטרף למשרד רישום האקלים שעוקב אחר פליטות גזי חממה מסוכנים. למחרת חתם קולנגוסקי על שני חוקים לזכויות להט"ב: חוק שותפות ביתית וחוק נגד אפליה.
במאי 2010 סבל קולנגוסקי מדימום בעינו. לדברי הדוברת שלו, אנה ריכטר טיילור, הוא היה התאשפז לצורך ניתוח לטיפול בדימום.[6]
בספטמבר אותה שנה היה קולנגוסקי אחד משבעה מושלים שקיבלו ציון נכשל בדוח המדיניות הפיסקלית של מכון קאטו.[7]
לאחר סיום כהונתו
לאחר סיום כהונתו כמושל, מונה קולנגוסקי על ידי המושל החדש ג'ון קיצהבר לנציבות הבטיחות הציבורית כחלק מקווי המתאר לגזרי הדין באורגון. ב-2012 הוא הצטרף לסגל בית הספר לממשל על שם מארק הטפילד באוניברסיטת המדינה של פורטלנד.[8]
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
