יוהאן דוד הייניכן (בגרמנית: Johann David Heinichen; 17 באפריל 1683 – 16 ביולי 1729) היה מלחין ותאורטיקאי מוזיקה גרמני מתקופת הבארוק, שהביא את הגאוניות המוזיקלית של ונציה אל חצרו של אוגוסט השני מדרזדן. המוזיקה של הייניכן מקורית, עתירת דמיון ומקצביה מלאי חיים, אך על אף כל אלה, נידונה, באופן בלתי מוסבר, לאלמוניות במשך שנים רבות.
ביוגרפיה
יוהאן דויד הייניכן נולד בכפר הקטן קרסולן, סמוך לווייסנפלס. אביו מיכאל הייניכן למד מוזיקה בתומסשולה, בית הספר המהולל למוזיקה שליד כנסיית תומאס בלייפציג, שירת כמנצח מקהלה בפראג וככומר בכנסיית קרסולן. יוהאן דויד למד גם הוא בתומסשולה בלייפציג אצל יוהאן שלה ובהמשך קיבל שיעורי עוגב וצ'מבלו מיוהאן קונאו. גם המלחין-לעתיד כריסטוף גראופנר היה תלמידו של קונאו באותה תקופה.
הייניכן נרשם בשנת 1702 ללימודי משפטים באוניברסיטה של לייפציג ובשנת 1705-06 הוסמך כעורך דין (בראשית המאה ה-18 היו לימודי המשפטים מסלול מקובל על מלחינים; יוהאן קונאו, גראופנר וגאורג פיליפ טלמן היו גם הם עורכי דין). הייניכן עסק בעריכת דין בווייסנפלס עד 1709.
הייניכן לא ויתר על עניינו במוזיקה ובמקביל לעבודתו המשפטית גם חיבר אופרות. ב-1710 פרסם את המהדורה הראשונה של חיבורו הגדול על הבס הכולל, או בסו קונטינואו. הוא יצא לאיטליה ועשה שם שבע שנים מעצבות, רובן בוונציה.
בשנת 1717 היה הייניכן לעמיתו של יוהאן סבסטיאן באך בחצר הנסיך ליאפולד מאנהאלט-קותן, אחר התמנה לממונה על המוזיקה בחצר הנסיך הבוחר של סקסוניה. בין תלמידיו היו יוהאן גיאורג פיזנדל ויאן דיסמאס זלנקה. ב-1721 נשא אישה בווייסנפלס ולידת הצאצא היחיד שלו מתועדת ברשומות בינואר 1723. בשנותיו האחרונות התערערה מאוד בריאותו של הייניכן, עד שמחלת השחפת הכריעה אותו לבסוף. ב-16 ביולי 1729, הובא למנוחתו האחרונה בבית הקברות יוהנס.
המוזיקה של הייניכן נהנית מפופולריות חדשה; אחדות מן המיסות שלו ויצירתו האחרונה, מגניפיקט זוכות עכשיו לתשומת לב בעולם ההקלטות.
ראו גם
קישורים חיצוניים
.svg){kind=logo}
