כביש 211 הוא כביש רוחב אזורי בדרום הארץ, המוביל ממעבר ניצנה במערב, דרך כתף ניצנה, שדמות שיזף, חולות שונרה ובקעת קורחה ועד לרמת בוקר. הכביש מסתיים לאחר 41 ק"מ, בצומת טללים שבמרכז הנגב, כ-33 ק"מ דרומית לבאר שבע.
הכביש נסלל על ידי שלטונות המנדט הבריטי במהלך מלחמת העולם השנייה במסגרת ההיערכות לקראת אפשרות פלישה גרמנית[1]. השתתפותו של שמואל מיקוניס בסלילת הכביש, הביאה לכינוי הכביש: "כביש מיקוניס". בשנת 1977, ביוזמת יקותיאל אדם, אז סגן הרמטכ"ל, הוחל בסלילה מחדש של הכביש שהיה לפני כן מאוד מפותל[2].
בכתף ניצנה שוכנים מספר אתרי עניין. כפר הנוער ניצנה הוא קהילה חינוכית-התיישבותית, שנוסדה בשנת 1987 על ידי אריה אליאב, ופעילותה מתרכזת במספר תחומים שהמשותף להם הוא העשייה החינוכית. דרומית-מזרחית לכפר שוכנות עתיקות ניצנה, ישובנבטי קדום על דרך הבשמים, שהתפתח החל במאה השלישית לפני הספירה, ושגשג בתקופת שלטונה של האימפריה הביזנטית. סמוך לעתיקות ניצנה ניצבת אנדרטה לזכר חללי חטיבה 8 שנפלו במקום ב-28 בדצמבר1948, בעת מבצע חורב במלחמת העצמאות. עוד שוכנים במקום שרידים של בית חולים ותחנת רכבת מהתקופה העות'מאנית, אך אלה נהרסו ב-1956 שכן שימשו מקום מחסה למסתננים. ממערב לכפר הנוער שוכן "יער השלום" הנחצה על ידי פסל "נתיב השלום" מאת הפסל דני קרוון. הפסל מעוצב כשדרה של מאה עמודיאבן מלאכותיים, המוצבים במרחקים קבועים של 40 מטר זה מזה. על כל עמוד מופיעה המילה "שלום" באחת ממאה השפות של העמים שחצו את הנגב. הפסל מוביל מכפר הנוער ואזור משלטי קרבות מלחמת העצמאות אל סמוך למעבר ניצנה שעל הגבול המצרי, ובכך מבטא את רעיון המעבר "ממלחמה לשלום".
לאורכו של הכביש שתי היאחזויות נח"ל נטושות – שדמות שיז"ף ואשלים הישנה, וכן היישוב הנטוש מבוא שבטה (נח"ל שבטה). שלושת היישובים הוקמו ב-1956 וננטשו זמן קצר לאחר מבצע קדש. היאחזות הנח"ל "גבעת רחל" שכנה בקציעות מ-1953 עד לאחר מבצע קדש, ומאוחר יותר הוקם במקום בסיס גדנ"ע.