כנסיית סן-ז'רמן-דה-פרה (צרפתית: Église de Saint-German-des-Prés) היא כנסייה הנמצאת ברובע השישי של פריז. הכנסייה הייתה חלק מהמנזר הבנדיקטיסן-ז'רמן-דה-פרה (Abbey of Saint-Germain-des-Prés), שנבנה בשדות (prés) שמעבר לפרבריפריז של ימי הביניים, היה אתר קבורה של המלכים המרובינגיים של נויסטריה. המנזר, שכיום הוא העתיק ביותר בפריז, נוסד במאה השישית על ידי בנו של כלוביס הראשון, כילדבר הראשון (Childebert I, שלט בשנים 511–558). תחת הפטרונות המלכותית הפך המנזר לאחד העשירים בצרפת. במאה ה-11 אוחסנו בו כתבי קודש חשובים והוא נותר במרכז החיים האינטלקטואליים בכנסייה הקתולית בצרפת עד התפרקותו בזמן המהפכה הצרפתית. פיצוץ ושריפה הרסו את המנזר ואת אכסדרת העמודים שלו, אך הכנסייה שרדה.
על שם המנזר נקרא הרובע שהתפתח סביבו, רובע סן-ז'רמן דה פרה, שמהווה חלק מהרובע הלטיני, משום שהמנזר נידב חלק מאדמותיו לאורך נהר הסן – "שדות המלומדים" (Pré aux Clercs) – לשם הקמת המבנים בהם השתכנה האוניברסיטה של פריז. על שם המנזר נקראות גם השדרות שסמוך להן ממוקמת כיום הכנסייה, שדרות סן ז'רמן.
היסטוריה
בשנת 542, לאחר שלחם בספרד והסיר את המצור מעל סרגוסה, חזר כילדבר לפריז כשבאמתחתו שריד קדוש יקר ערך שקיבל מהבישוף של סרגוסה, טוּנִיקָה של הקדוש סן-וינסנט, בן העיר. לאחר שחזר כילדבר לפריז, הורה לבנות כנסייה גבוהה כך שיוכל לראותה דרך השדות כדי לאחסן את השריד הקדוש.
בשנת 558 הושלמה בניית כנסיית סן-וינסנט והיא הוקדשה על ידי ז'רמן, ב-23 בדצמבר. באותו היום נפטר כילדבר. מלכי השושלת המרובינגית נטמנו בכנסייה במאות השישית והשביעית, אך קבריהם נפתחו ונהרסו בזמן המהפכה הצרפתית.
לצד הכנסייה נבנה מנזר. לאב המנזר היו סמכויות השיפוט הרוחניות כמו-גם החילוניות באזור הפרבר של סן-ז'רמן (סמכויות בהן החזיק עד לשנת 1670). הכנסייה נבזזה לעיתים תכופות ואף נשרפה במאה התשיעית על ידי הנורמאנים. היא נבנתה מחדש בשנת 1014, והוקדשה מחדש ב - 1163, על ידי האפיפיוראלכסנדר השלישי סן-ז'רמן מפריז, בישוף העיר שהוכרז כקדוש. החומה הגדולה שנבנתה סביב פריז בעת מלוכתו של פיליפ השני לא כללה את שטח המנזר, ולתושביו הותר לדאוג לענייניהם בעצמם.
במאה ה-17 היה מחוז סן-ז'רמן מהאזורים הנחשקים ביותר שבגדה השמאלית. המלכה מרגריט דה ולואה דחקה באב המנזר לנדב גם לה חלק מאדמות המנזר. היא בנתה על השטח ארמון, ושיוותה לאזור סגנון אופנתי, שנותר על כנו עד שמחוז סנט-אונורה שמצפון לשאנז אליזה האפיל עליו בזוהרו במאה ה-18.
