לאב (אנגלית: Love) הייתה להקת רוקאמריקאית בשנות ה-60 המאוחרות ותחילת שנות ה-70. סולן הלהקה, הגיטריסט וכותב השירים ארתור לי היה הדמות הדומיננטית בלהקה יחד עם הגיטריסט בריאן מקליין - כותב השירים השני. לאב הייתה אחת הלהקות הראשונות בארצות הברית המורכבות מלבנים ואפרו-אמריקאים. המוזיקה שלהם הייתה מורכבת מקשת רחבה של השפעות: רוק אנד רול, גראז' רוק, פולק רוק ורוק פסיכדלי.
מבקרי המוזיקה מחשיבים את אלבומם Forever Changes כאחד האלבומים המזהירים בהיסטורית הרוק וזאת בניגוד להצלחה המסחרית המועטה יחסית לה זכו. נראה שסלידתם מהעיתונות וחוסר שיתוף הפעולה העקבי שלהם עמה הייתה הגורם הראשי לכך.
1966-1963
ארתור לי, שהתגורר בלוס אנג'לס מגיל 5, החל להקליט כבר ב-1963 כשהיה בן 18 עם להקותיו LAGs ו-Lee's American Four. ב-1964 הוא הפיק סינגל הנקרא "My diary" בו ניגן ג'ימי הנדריקס. לאחר שצפה בהופעה של להקת "The Byrds" הוא החליט להשתמש במוטיבי פולק רוק המזוהים עם להקה זו בלהקה החדשה שהקים "Grass Roots" אשר יותר מאוחר שינתה את שמה ללאב.
לאב החלו לנגן במועדוני לוס אנג'לס באפריל 1965 וקיבלו את תשומת לבם של להקות מפורסמות כגון הרולינג סטונז והיארדבירדס. הלהקה חיה יחדיו בבית שבעבר היה שייך לשחקן האימה בלה לוגוסי (המוכר מגרסת הקולנוע המוקדמת יותר של "דרקולה") ושני האלבומים הראשונים שלהם (Love, De Capo) כללו תמונות מגינת הבית.
1966-1967
ב-1966 כבר היו חתומים בחברת התקליטים "אלקטרה" (Elektra records) וביצעו להיט מינורי - גרסת כיסוי (קאבר) לשירו של ברט בכרך "My Little Red Book". באותה תקופה, הצטרף אלבאן פיסטרר כקלידן וג'וני פלקנסטיין הוחלף בבסיסט קן פורסי. אלבום הבכורה שלהם : "Love" יצא במאי 1966 האלבום הגיע למקום ה-57 במדרג האלבומים של אותה השנה.
שני חברים נוספו בסופה של 1966: ג'ון ברבריס שניגן על כלי נשיפה מעץ ומייקל סטיוארט כמתופף.
שני האלבומים המפורסמים ביותר (ויש אומרים הטובים ביותר) של הלהקה יצאו ב-1967. בינואר של אותה השנה יצא האלבום: "De capo" שכלל את השירים :"Stephanie knows who", "¡Que Vida!" ו"She comes in colors" המלודי. באותה שנה ברבריס ופיסטרר עזבו את הלהקה שהייתה כבר מורגלת לתנודות בהרכבה בעיקר בגלל אופיו הקפדן והקפריזי של סולן הלהקה ארתור לי.
בנובמבר 1967 יצא האלבום שלדעת רבים נחשב המשובח בדיסקוגרפיה של הלהקה: "Forever Changes". האלבום הוקלט בצלה של אחת ממספר התפרקויות שחוותה הלהקה אך לא נראים לכך סימנים באלבום עצמו. שני השירים הראשונים הוקלטו בליווי נגנים נוספים מלבד חברי הלהקה, בלחץ הלהקה שאר השירים באלבום הוקלטו על ידי ההרכב הראשוני בלבד בזמן שיא של 64 שעות בלבד. הצלחתו המסחרית ניכרה רק בבריטניה שם האלבום הגיע למקום ה-24 בעוד בארצות הברית הוא תפס את המקום ה-154 בלבד. עד ימינו אלבום זה נחשב אחד מאלבומי הרוק הפסיכדלי הטובים ביותר ומאבני הדרך במוזיקת הרוק בכלל.
1968-2006
בתקופה שבין 1968 ועד אמצע שנות ה-70 הלהקה התפרקה והורכבה מחדש (בווריאציות שונות) תחת שרביטו של לי מספר פעמים (בעיקר בגלל התמכרותו להרואין של גיטריסט הלהקה בריאן מקליין ואופיו הנוקשה של לי). אף אחד מהאלבומים של אותה התקופה לא הגיע לטבלת המצעדים ואפילו הופעה חד פעמית של ג'ימי הנדריקס בFalse start שיצא ב-1970 לא הצילה מפני התמוטטות הלהקה סופית ב-1974.
ב-1992 ארתור לי הקים את ההרכב Arthur Lee and Love אבל הרכב זה התפרק במהירה כשלי ריצה 6 שנים בכלא בעוון אחזקת נשק. לאחר השחרור לי הקים שוב להקה Love With Arthur Lee אשר גם היא התפרקה ב-2005. הגלגול האחרון של להקת Love הייתהווה תחת השם The Love Band.
סופם של חברי הלהקה היווה המשך טראגי לגלגולה של הלהקה הלא מוערכת: קן פורסי הבסיסט נפטר מגידול במוחו ב-1998 באותה השנה בריאן מקליין הגיטריסט מת מהתקף לב בזמן שאירח מעריצים צעירים שערכו ספר על אודותיו. ארתור לי נפטר ב-3 באוגוסט 2006 מסיבוכים בסרטן הדם.
.jpg)
.svg){kind=logo}
