מרווין נולד בניו יורק ללמונט וולדמן מרווין, מנהל במשרד פרסום ולקורטני וושינגטון, כתבת אופנה. מרווין הוא צאצא של מהגרים שהגיעו לאמריקה ממחוז אסקס באנגליה. בנעוריו החליף כמה בתי ספר, כיוון שסולק מהן בשל התנהגות בלתי הולמת. באוגוסט 1942 התגייס מרווין לחיל הנחתים האמריקני. לאחר הכשרה בסיסית והכשרה מתקדמת ללוחמת חיל רגלים, נשלח לשרת בדיוויזיית הנחתים הרביעית בתפקיד צלף. לקח חלק בקרב קווג'לין ובקרב אניווטוק. הוא נפצע בישבן וברגל מאש מקלע במהלך קרב על סאיפאן (בקרב זה נפגעו מרבית חברי פלוגתו). על פציעתו בקרב הוענק לו עיטור לב הארגמן[1]. מרווין אושפז במשך כמעט שנה בבתי חולים. כשהחלים - שוחרר מן השירות בשל מצבו הרפואי.
במקביל להופעה בסרטים גילם את דמותו של השוטר הקשוח פרנק בלינג'ר בסדרת הטלוויזיה "M Squad" ששודרה בין 1957 ל-1960. הופעותיו בסדרה הקנו לו מעמד של הכרה ציבורית.
ב-1962 גילם את דמותו של הנבל ליברטי ואלנס במערבון "האיש שירה בליברטי ואלנס". ב-1964ליהק אותו הבמאי דון סיגל לתפקידו הראשי הראשון בסרטו "הרוצחים" (דמות משנית בסרט גילם רונלד רייגן, לימים נשיא ארצות הברית). מרווין גילם רוצח יעיל, קר רוח וחסר רגש, תדמית שדבקה בו בתפקידים ששיחק לפני כן והתעצמה לאחר מכן. ב-1965 נוצלה תדמית זו לצורך תפקיד קומי כפול בסרט "קט בלו" (בכיכובה של ג'יין פונדה). מרווין גילם את דמותו של אקדוחן שיכור טוב-לב ושל אחיו התאום המרושע. על תפקידו בסרט זה זכה בפרס אוסקר לשחקן הטוב ביותר ובפרס השחקן הטוב ביותר בפסטיבל הסרטים הבינלאומי בברלין.
הוא המשיך לשחק נבלים קרי לב בסרטים "המקצוענים" ("The Professionals"; 1966), "12 הנועזים" ("The Dirty Dozen"; 1967) המצליח עם כמה מהכוכבים ההוליוודיים הגבריים המובילים של התקופה, "פגיעה בול" ("Point Blank"; 1967), "המכורים לזהב" ("Paint Your Wagon"; 1969) בו שר את השיר "כוכב נודד" ("Wandering Star"), שהיה ללהיט ונמכר ביותר ממיליון עותקים, ועוד. בסוף שנות השישים הרוויח מיליון דולר לסרט[2]. במהלך שנות השישים והשבעים הופיע בכ-30 סרטים. בשנות השמונים הופיע בסרטים ספורים ובמספר הופעות אורח טלוויזיוניות בסדרות כמו "בוננזה", "אזור הדמדומים" ו"הבלתי משוחדים". סרטו האחרון היה "מחץ הדלתא" של הבמאי הישראלי מנחם גולן.
חיים אישיים
מרווין הוא אב לשישה ילדים. הוא נישא לבטי אבלינג (Betty Ebeling) ב-1951, נישואין שהסתיימו בגירושין ב-1967 לבני הזוג ארבעה ילדים משותפים. בשנת 1970 נישא למי שהייתה חברתו לפני שנישא לבטי, פמלה פילי (Pamela Feeley). בני הזוג חיו בוודסטוק (ניו יורק) עד 1975 אז עברו לטוסון, אריזונה, שם חיו עד מותו של מרווין.