המושב הוקם בשנת 1964 ונחנך בטקס חגיגי ב-29 בנובמבר 1964.[3] הוא הוקם על ידי גרעין נח"ל שהשתייך לתנועת הנוער "עזרא" ואוזרח ב-28 באוגוסט 1967. בשנת 1970 הגרעין המיישב עבר למקום הקבע מבוא חורון.[4]
חלק קטן מהתושבים נשארו במקום והתאגדו למושב שיתופי. לצורך פרנסתם הקימו מפעל אלקטרוניקה, אבל תוך שנים מעטות נטשו כל חברי האגודה השיתופית וב-1974 פורקה האגודה. על אף פרוק האגודה התיישבו במקום קבוצה של עולים מארצות הברית[5] וכמה משפחות עולים ממדינות אחרות.[6]
בסוף שנת 1975 הונחה אבן פינה ליישוב הקבע מבוא מודיעין.
קבוצת הרב קרליבך
ב-1976 התיישבו במקום הרב שלמה קרליבך וחסידיו, רובם עולים מארצות הברית. הם החליפו את שמו של המושב מ"מבוא מודיעים" ל"מאור מודיעים" לציון שמו של רבי מאיר קאליש, האדמו"ר מאמשינוב, שהרב קרליבך ואחרים בגרעין המייסד היו מקורבים אליו,[7][8] אך שם זה לא התקבל בוועדת השמות הממשלתית.
הרב קרליבך שהה רוב השנה בארצות הברית, אך החזיק בית במושב ושהה בו תקופה מסוימת כל שנה. בתקופה זו היו עולים לרגל אלפי מעריציו בעיקר לשבתות. רבים היו ישנים בשקי שינה בכיכר המרכזית של המושב. הרב קרליבך היה עורך לימוד ותפילת "קבלת שבת" במשך מספר שעות, ולאחריה סעודת שבת עוד כמה שעות עד לפנות בוקר, וכך במשך כל השבת מלווה בשירה משולבת בהרצאות וסיפורי חסידים.
בחצר בית הכנסת הציורי ניצב עדיין כיסא חצוב בסלע, סמוך למקום בו ישב קרליבך בשבת בין תפילת שחרית למוסף. רבים ממעריצי קרליבך באים למושב לחזות בבית הכנסת שלו, ובממשיכי דרכו החיים במושב.
המלחין והמעבד בן ציון סלומון, תלמידו של קרליבך, מפיק (על פי צוואתו של קרליבך) באולפן שלו שבמושב את שיריו של קרליבך שלא הוקלטו בחייו. המושב משמש כבסיס ללהקות "רבע לשבע", "להקת המושב" ועוד. חלק מהתושבים עוסקים במטעים ובבית חרושת לפלסטיק[6] ועוד.
בשנים הראשונות לאחר פטירתו של קרליבך התקיים במושב פסטיבלמוזיקה ואמנות על שם הרב שלמה קרליבך – בכל שנה בחול המועד סוכות ובחול המועד פסח, שעבר במשך הזמן ל"בנייני האומה" בירושלים. ביום השנה למותו של הרב נערכת במקום אזכרה אמנותית המושכת קהל רב מכל רחבי הארץ, ומדי פעם אירועים נוספים בסגנון זה.
במושב פועל סניף של תנועת הנוער עזרא.
במרכז היישוב ישנה גבעה לא מיושבת ועליה שרידים מיישוב קדום. רצפת פסיפס שנשתמרה כמעט בשלמותה. הדעות חלוקות אם היישוב היה יהודי או נוצרי. כמו כן, נמצאו שרידי מנזר מהתקופה הביזנטית.
במקום הוקמה פינת מרגוע לזכרו של אש קודש גילמור, מבני המושב, שנרצח בפיגוע.
