בערך זה אין מקורות ביבליוגרפיים כלל, לא ברור על מה מסתמך הכתוב וייתכן שמדובר במחקר מקורי. אנא עזרו לשפר את אמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים. אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה. (14 באוקטובר 2024)
ערך ללא מקורות
בערך זה אין מקורות ביבליוגרפיים כלל, לא ברור על מה מסתמך הכתוב וייתכן שמדובר במחקר מקורי. אנא עזרו לשפר את אמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים. אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה. (14 באוקטובר 2024)
שורשי המוזיקה המסורתית בטורקיה משתרעים על פני מאות שנים בתקופה בה השושלת הסלג'וקית נדדה לאסיה הקטנה ולפרס במאה ה-11 ומכילים אלמנטים של השפעות טורקיות וגם טרום טורקיות.
המוזיקה הטורקית הקלאסית
ראשיתה של המוזיקה הטורקית התחילה עם המוזיקה הקלאסית העות'מאנית.
המוזיקה עות'מאנית התפתחה בארמונות, ובמסגדים. כיבוש איסטנבול הוביל את העיר להיות המרכז החדש של המוזיקה הטורקית. הנגנים ממרכזי האמנות בפרס, אזרבייג'ן ואנטוליה התכנסו באיסטנבול, הבירה החדשה של האימפריה העות'מאנית. בינתיים, מספר רב של לא מוסלמים הקימו גם מרכזים מוזיקליים משלהם באיסטנבול. תרומת המיעוטים מילאו תפקיד מרכזי במוזיקה הקלאסית העות'מאנית. וזה התחיל כתוצאה מתהליך משותף בין הטורקים למיעוטים שחיו לצדם כמו הביזנטים, היוונים, הפרסים, הערבים, היהודים והארמנים.
המוזיקה שולבה בחינוך לסולטנים, רבים מהם היו מלחינים או חובבי מוזיקה גדולים. הם היו מעורבים בזה אומנות ותרמו בפיתוח המוזיקה. הנגנים ויצרני הכלים קיבלו שכר באופן קבוע מהמלוכה. המוזיקה נלמדה בבית הספר המלכותי אנדרון. זה הגיע לתור הזהב בבית הספר הפרטי בארמון העות'מאני. אמנם, המוזיקה לא נשארה רק באיסטנבול. הייתה לה התפתחות גדולה בערים מרכזיות כמו אדירנה, איזמיר, סלוניקי, דמשק ובערים אחרות.
המוזיקה הטורקית העממית
בעוד שהמוזיקה הקלאסית הטורקית הגיעה מבתי המלוכה העות'מאניים, המוזיקה העממית המסורתית התהווה והתפתחה בסביבת הכפר: כמו: שירי ערש, שירי רועים וציידים, שירי חתונות, צעדות הלוויה. כל שיר עם מספר סיפור, ולעיתים מספר סדרה של תקריות שהתרחשו לפני זמן רב.
המוזיקה העממית היוותה תוצר חברתי בחיי היומיום של האנשים, המשלבת את הערכים התרבותיים המובהקים של כל התרבויות שחיו באנטוליה. כל האירועים הטבעיים והחברתיים אותם חווה העם הם הנושא שלו, ובאים לידי ביטוי במגוון בצורות המוזיקליות, בכלים, במבצעים ובמצבם החברתי. זו מוזיקה שמשתנה מאזור לאזור. יש לה גם קשר עמוק יותר עם העם הטורקי שכן מקורותיהם של מרבית שירי העם מקורם בשורשים טורקיים מקוריים, תוך שילוב סגנון עם גזעים טורקיים אחרים.
המוזיקה טורקית העממית היה ז'אנר המוזיקה הפופולרי ביותר בעידן האימפריה העות'מאנית. לאחר הקמת הרפובליקה הטורקית ביקש אטאטורק, נשיא טורקיה הראשון, לבצע סיווג רחב וארכיון של המוזיקה הטורקית העממית, זה התחיל בשנת 1924 והסתיים ב-1953 עם אוסף של כ-10,000 שירי עם.
ב שנות ה-70 וה-80, עם עליית הפופולריות של הארבסק והמוזיקה הפופולרית הטורקית, המוזיקה העממית נחלשה קצת.
המוזיקה הפופולרית והארבסק
בשנות ה-30 וה-40 הגיע ז'אנר הארבסק לטורקיה, בשל חיבת הציבור למוזיקה הערבית של מצרים ולבנון, אך נתקל בהתנגדות עזה מצד השלטונות הדתיים של אז, היות שהשירים שבמסגרת סגנון זה עוסקים בעיקר באהבה ובדיכוי מעמד הפועלים. התנגדות זו הגיעה לשיאה בשנות ה-60 כאשר הזמר איברהים טטליסס נכלא על כך ששר שירי ארבסק באירועים ציבוריים למרות התנגדות השלטונות. בעודו יושב במאסר, תחנות הרדיו של טורקיה מחו על המתרחש וקראו לעם לתרום את חלקו בקריאה לשחרורו של טטליסס. המהפכה הציבורית שמה קץ לדיכוי זה.
החל משנות ה-70 העלייה מאזורים כפריים דרום-מזרחיים ובעיקר לערים הגדולות ובמיוחד לאיסטנבול הולידה גלובליזציה תרבותית חדשה. זו שינתה את האופי המוזיקלי של איסטנבול. תושבים עירוניים חדשים אלה הביאו את טעמם המוזיקלי, מיישובם שהיה ממקור ים-תיכוני. הפופולריות המרכזית שלו עלתה כל כך בשנות השמונים, עם כוכבים עולים כמו פרדי טייפור ואיברהים טטליסס. שאף איימה על קיומו של הפופ הטורקי.
מוזיקת הפופ הטורקית איבדה פופולריות לטובת הארבסק בסוף שנות השבעים והשמונים, ואפילו כוכביה הגדולים, אג'דה פקאן וסזן אקסו, נפלו במעמדם. זו חזרה להיות פופולרית שוב בתחילת שנות התשעים, כתוצאה מכלכלה וחברה מפותחת. בעזרת אקסו, הפופולריות המחודשת של מוזיקת הפופ הולידה כמה כוכבי פופ טורקיים בינלאומיים כמו טרקאן וסרטאב ארנר.
בסוף שנות התשעים הופיעה גם מוזיקות מחתרת המייצרות מוזיקת רוק, אלקטרוניקה, היפ-הופ, ראפ וריקודים טורקיים אלטרנטיביים, לצד לסוגי הפופ השונים והארבסק המובילים, שלדעת רבים הפכו למסחריים מדי.
מוזיקה טורקית קלאסית (נקראת גם מוזיקה עות'מאנית, בטורקית: Osmanlı müziği) התפתחה באיסטנבול ובערים ועיירות עות'מאניות גדולות אחרות ובארמונות של האימפריה העות'מאנית. מעבר למוזיקה הווקאלית, המוזיקה העות'מאנית מלווה באופן מסורתי עם זמר סולו עם הרכב אינסטרומנטלי קטן.
כלי הנגינה כוללים, טנבור טורקי (לאוטה), נאי (חליל קנה), קמנצ'ה, כינור (קמאן), קאנון, סיטאר, וכלים אחרים. המוזיקה העות'מאנית מתוארת כמוזיקה מונופונית, אך מגוון הקישוטים והשונות בהרכב מחייבים את המונח המדויק יותר מוזיקה הטרופונית.
למוזיקה העות'מאנית מגוון רחב של מבנים וצורות מוזיקליות, שהם מהווים חלק מהפאסיל (Fasıl) הטורקי. הצורות הנפוצות הם, סאז סמאעי (Saz semâ'î), טקסים (Taqsim), בשארף (Peşrev).
בתאוריה של המוזיקה הטורקית, האוקטבה מתחלקת ל-53 מרווחים שווים. שכל אחד מהם נקרא קומה (Comma).
זאת בניגוד למוזיקה המערבית שבה האוקטבה מתחלקת ל-12 חלקים שווים, של חצאי טונים. וכן בשונה מהמוזיקה הערבית הקלאסית שבה מחולקת האוקטבה ל-24 חלקים של רבעי טונים.
המונח Türkü (טורקו), הוא שם שניתן לשירי העם הטורקיים בניגוד ל-Şarkı (שרקי).
משמעויות המלים Türkü ו-Şarkı כיום: Türkü מתייחס לשירי עם שמקורם במסורות מוזיקליות בטורקיה ואילו Şarkı מתייחס לכלל השירים האחרים, ומוזיקה זרה.
נהוג לחלק את ה-Türkü לשתי קטגוריות בהתאם למנגינות שלהם:
Kırık havalar: למנגינות קצביות במבנה קבוע, ומוגדר מראש.
Uzun havalar: למנגינות ללא מבנה קצבי סימטרי וקבוע, אלא ספונטני ומאולתר.
הסולמות במוזיקה העממית נקראים 'אייק' (ayak). זה מקביל ל'מקאם' (makam), במוזיקה העות'מאנית.
אך אף על פי שחלק מהסולמות (ayak) הנמצאים בשימוש בלחנים של המוזיקה הטורקית העממית דומים בחלקם לסולמות ה'מקאם' (makam) של המוזיקה הטורקית הקלאסית (עות'מאנית). לא כל סולמות המוזיקה העממית מקבילים למוזיקה הקלאסית, ויש הבדלים משמעותיים בין שני המושגים. ה'מקאם' (makam) של המוזיקה הקלאסית, הוא לא רק סולם מוזיקלי פשוט, אלא יש לו כללי התקדמות מלודית, שבמקרים מסוימים די מורכבים, ובמהלך ההתפתחות המלודית משתמשים בכל מנעד הסולם של המקאם. בשירים עממיים טורקיים רבים משתמשים רק בחלק מהסולם.
במוזיקה טורקית עממית משתמשים בעיקר בשתי צורות המוזיקה הדיאטוניות העיקריות מז'ור ומינור, אך פעמים רבות משתמשים בצלילים הנוספים ל-12 חצאי הטונים של המוזיקה המערבית. במוזיקה עממית טורקית, למשל, ישנם סולמות הכוללים תו הנמצא בערך באמצע בין סי (B) ל-סי במול (Bb).
ארבסק (בטורקיתArabesk müzik) הוא מונח שנוצר על ידי מוזיקולוגים טורקיים המתייחס למוזיקה בסגנון ערבי שנוצרה בטורקיה. הז'אנר היה פופולרי בטורקיה במיוחד בין שנות ה-60 עד שנות ה-90. לחני המוזיקה הארבסקית היא בעיקר בסולם מינורי, בדרך כלל בצורת הסולם פריגי, והמילים נוטים להתמקד בנושאי געגוע, ואהבה.
המוזיקה הפופולרית בשונה מהז'אנרים המסורתיים, מתייחסת לסגנונות שנכנסו למוזיקליות הטורקית לאחר נפילת האימפריה העות'מאנית, בין אם בגלל ניסיונות של מודרניזציה לאומית משנת 1924 ואילך, פתיחת הרפובליקה הטורקית להשפעות מוזיקליות מערביות או מיזוגים מודרניים וחידושים מהאמנים עצמם.
מוזיקת פופ טורקית הייתה התחלתה של המוזיקה הפופולרית בשנות ה-50 עם גרסות כיסוי טורקיות של מגוון רחב של סגנונות פופולריים חדשים, כמו רוק אנד רול, טנגו, וג'אז. ככל שיותר סגנונות נכנסו, הם אומצו גם, כגון היפ הופ, רוק כבד ורגאיי.
