מסע הצלב הנורווגי

מסע הצלב הנורווגי נמשך מ-1107 עד 1110, בעקבות מסע הצלב הראשון, בהנהגתו של מלך נורווגיה זיגורד הראשון. זיגורד היה הראשון ממלכי אירופה שיצא למסע צלב לארץ הקודש, ואף קרב לאורך הדרך לא הסתיים בהפסד. דומה כי מסע הצלב הנורווגי התנהל באופן דומה מאוד לפשיטות הוויקינגים, הגם שבמקרה זה מטרתם הסופית של הנורווגים הייתה שונה. המקור העיקרי לפרטים על המסע נמצא בספר מחזור העולם^[1].

זיגורד ואנשיו הפליגו מנורווגיה בסתיו 1107, עם שישים ספינות וכנראה כחמשת אלפים איש. הם הגיעו לאנגליה, שם מלך הנרי הראשון, ונשארו שם כל אותו החורף. באביב 1108 הם הפליגו שנית מערבה.

כעבור מספר חודשים הגיעו הצלבנים הנורווגים לסנטיאגו דה קומפוסטלה ("יאקובסלנד", כפי שקראו לה) שבגליסיה ("גאליזוּלנד"), שם הרשה להם שליט מקומי להעביר את החורף. אבל בבוא החורף נוצר מחסור במזון, והשליט המקומי סירב למכור עוד מזון וסחורה לנורווגים. כיוון שכך אסף זיגורד את צבאו, תקף את טירתו של השליט ולקח שלל כפי יכולתו. בהמשך המסע הימי נתקלו הנורווגים בצי של שודדי ים בספינות משוטים, שחיפשו אחר אוניות סוחר כדי לשדוד אותן. זיגורד הפנה את ספינותיו היישר אל מול השודדים, פשט על ספינותיהם ולקח שמונה ספינות כשלל אחרי הניצחון בקרב. לאחר הדברים האלה הגיעו הצלבנים למבצר באל-אנדלוס המוסלמית, ושמו סינטרה (קרוב לוודאי שהכוונה ל"מבצר המורים" שבעיירה הפורטוגלית, לאחר שנחתו בחוף באזור קולארש). הם כבשו את המבצר והרגו את כל יושביו לאחר שהללו סירבו להתנצר. לאחר מכן הפליגו לליסבון, עיר "שחציה נוצרים וחציה כופרים", שנאמר עליה כי היא החוצצת בין איבריה הנוצרית ואיבריה המוסלמית. הם ניצחו שם בקרב השלישי במסעם, וזכו באוצרות רבים כשלל. הקרב הרביעי שלהם היה בעיר ושמה "אַלקָאסֶה" (קרוב לוודאי שהכוונה לאלקאסר דו סאל, ששמה בא מ"אל-קצר" בערבית, כלומר "המבצר"). הם הרגו שם אנשים כה רבים עד כי נאמר שהעיר עמדה ריקה. גם שם הם זכו בשלל רב.

לאחר קרב נוסף שבו ניצחו שודדי ים במצר גיברלטר, הפליגו הצלבנים הלאה לאורך "ארץ הסרצנים" (כלומר, חוף ספרד המוסלמית) אל הים התיכון (בנורדית עתיקה Griklands hafi, כלומר "ים יוון") והגיעו אל האיים הבלאריים. בעיני הנוצרים נחשבו האיים הבלאריים כלא יותר מאשר מקום מושבם של פיראטים וסוחרי עבדים. הפשיטה הנורווגית על האיים היא הפשיטה המתועדת הראשונה של נוצרים על האיים הבלאריים המוסלמיים.

תחילה הגיעו הנורווגים לפורמנטרה, שם הם פגשו ב"אנשים כחולים" (כלומר, שחורי-עור) וב"סרצנים" רבים שהתגוררו במערות. תיאור הקרב הוא המפורט ביותר במקורות שהגיעו לידינו, והוא אחד המאורעות ההיסטוריים המשמעותיים ביותר בתולדות האי הקטן. על פי המסופר, זכו הנורווגים בשלל הגדול ביותר בעקבות הקרב הזה. לאחר מכן המשיכו ותקפו את איביזה ואחריה את מנורקה, ובשני המקרים הייתה ידם על העליונה. דומה כי הצלבנים ויתרו על תקיפת הגדול שבאיים, מיורקה, כנראה כי באותה עת היה האי, כמרכזה של טאיפה עצמאית, משגשג ומבוצר היטב. ייתכן כי השמועות על הצלחתם עודדו את כיבוש האיים, כעבור שנים ספורות, בידי הרפובליקה של פיזה.

באביב 1109 הגיעו הצלבנים לאי סיציליה, שם קיבל את פניהם רוג'רו השני, מלך סיציליה, שהיה אז רק כבן 14. בקיץ של שנת 1110 הפליגו משם והגיעו לארץ-ישראל.

בקיץ 1110 הגיעו, בסופו של דבר, אל עכו (Akrsborg), או אולי ליפו, והמשיכו לירושלים, שקראו לה "יוֹרְסָלָה", שם פגשו במלך הצלבני בלדווין הראשון. הם התקבלו בזרועות פתוחות, ובלדווין רכב עם זיגורד אל נהר הירדן ומשם חזרו לירושלים. הנורווגים קיבלו אוצרות רבים ושרידים קדושים, כולל שבב מן הצלב האמיתי - הלה ניתן להם בתנאי שימשיכו לפעול לקידום הנצרות ושיביאו את פיסת הצלב אל קברו של אולף הקדוש. מאוחר יותר חזרו זיגורד ואנשיו אל הספינות בעכו, והתלוו אל בלדווין במסעו לצור על צידון ולכבוש אותה, וכך להפוך אותה לסניורות חדשה הכפופה לממלכת ירושלים.

לאחר הדברים האלה הפליגו זיגורד ואנשיו לקפריסין ושהו שם זמן-מה, ומשם המשיכו ליוון (לנמל שנקרא במקורות Engilsnes ולא זוהה בוודאות). הם נשארו שם תקופה מסוימת, כיוון שזיגורד רצה להמתין לרוח צידית שתתפיח את המפרשים בספינות, כך שייראו מרשימים יותר בעיני הביזנטים.

בסופו של דבר הם הגיעו לקונסטנטינופול ובבואם ראו כי "לכל אורכה ורוחבה של הארץ יש ערים, מבצרים, עיירות, זה לצד זה ללא כל מרווח". מפרשי כל ספינותיו של זיגורד היו כה קרובים זה לזה עד שנראו כמפרש ענקי אחד. כל תושבי קונסטנטינופול יצאו לראות את זיגורד בכניסתו לעיר, ואלכסיוס הראשון, קיסר האימפריה הביזנטית, פתח בפניהם את הנמל.

כשבאה העת לחזור לנורווגיה נתן זיגורד לאלכסיוס את כל ספינותיו, עם גליפי החרטום היקרים שלהן, ובתמורה קיבל ממנו סוסים רבים כדי לרכוב עליהם בדרכם חזרה בדרך היבשה. רבים מאנשיו נותרו מאחור והעמידו את עצמם לשירות הביזנטים. מסעו של זיגורד ארך, על פי המסופר, כשלוש שנים, מבולגריה דרך הונגריה, פאנוניה, שוואביה ובוואריה, שם נפגש עם הקיסר לותר השלישי. מאוחר יותר הגיע לדנמרק, שם נפגש עם המלך נילס שנתן לו לבסוף ספינה כדי שיוכל להפליג חזרה לנורווגיה.