מרכז יצחק רבין הוא מכון חינוכי-היסטורי בתל אביב, שהוקם ב-1997 להנצחת זכרו של ראש ממשלת ישראליצחק רבין, שנרצח כשנתיים קודם לכן, ולקידום סובלנות ודיון דמוקרטי בחברה הישראלית, והוא מתבסס על דגם הספריות הנשיאותיות לכבודם של נשיאי עבר של ארצות הברית. המרכז הוקם בידי פרופ' אניטה שפירא ולאה רבין, המרכז ממומן על ידי משרד האוצר, מתרומות ומהכנסות שונות שלו. המרכז גם מארגן חלק מאירועי הזיכרון הפומביים ליצחק רבין.
המרכז מקיים מספר תוכניות חינוכיות[1] עבור קבוצות שונות (בין היתר, החטיבות העליונות של בתי הספר) בנושאי החברה הישראלית, חופש ביטוי והסתה, מנהיגות וצדק חברתי. וכן בנושאים כגון: צבא במדינה יהודית דמוקרטית, גזענות, ערכים, שונה אך שווה עבור כוחות הביטחון. כמו כן המרכז מקיים גם הדרכות בנושאים ייעודיים עבור קבוצות של מבקרים מהארץ ומחו"ל.
במרכז הפעילות החינוכית עומד הרצון להבין ולגשר על הפערים בחברה הישראלית, על-מנת לאפשר את השיח הדמוקרטי המורכב וכן למנוע את הישנותו של רצח פוליטי נוסף.
בינואר2010 נפתח במרכז רבין המוזיאון הישראלי. במקום מתוארים במקביל חייו ופועלו של יצחק רבין אל מול סיפורן של מדינת ישראל והחברה הישראלית משנות העשרים של המאה הקודמת ועד הרצחו של רבין. זהו המוזיאון המקיף ביותר לנושא החברה הישראלית וכולל בתוכו את מירב האירועים שהתקיימו בשנים האמורות.
המבנה
מבנה המרכז בשדרות רוקח בתל אביב תוכנן על ידי האדריכלמשה ספדיה בשיתוף האדריכל צחי הלברשטט. שטח המרכז כ-10,000 מ"ר והוא כולל מכון מחקר ותיעוד אקדמי, מוזיאון, ארכיון ומחלקה לפעילות חברתית-חינוכית, שבראשה עומדת ד"ר נורית לבינובסקי.
המבנה הוקם במקום שבו שכנה בעבר תחנת כוח סודית לשעת חירום, שנקראה "רדינג ג'". ההחלטה על הקמת רדינג ג' התקבלה בשנת 1954 וההקמה הושלמה בשנת 1956. המבנה הוקם בכספי הסכם השילומים עם גרמניה המערבית. תחנת הכוח תוחזקה עד סוף שנות ה-80. מרכז רבין הוקם על גבי מבנה התחנה הישנה שהייתה תת-קרקעית ברובה ומשתמש בו כיסוד. בחזית הבניין הדרומית, בה מפלס הקרקע נמוך יחסית למפלס הקרקע הצפוני, נחשף במהלך הבניה קיר תחנת הכוח התת-קרקעית מחופה באבן. מרכיביו השונים והמגוונים של המבנה שזורים יחדיו באמצעות חוט השדרה המרכזי, ארקדה בגובה 2 קומות החוצה את הבניין ממזרח למערב. עיצוב הבניין מבוסס על אבן בחלקו התחתון המחובר לאדמה וצומח ממנה, ועל חומרים קלים ובהירים כגון עמודי בטון אדריכלי גלוי, חיפוי אלומיניום טבעי וזכוכית בחלקו העליון.
טקס פתיחת מיצב "הלב הזוכר", לזכר חללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה. מימין - אל"ם (מיל') ורדה פומרנץ, ראש מרכז יצחק רבין דליה רבין, רעיית נשיא המדינה נחמה ריבלין ויוזמת ואוצרת המייצב, שלומית חפר, 8 באפריל 2018
בראשו של הבניין שני גגות לבנים דמויי כנפי יונה, העשויים מחומר בידוד מצופה פיברגלאס. גגות מיוחדים אלה תלויים מעל אולם האירועים ומעל הספרייה, הם מקרים ומצלים על קירות הזכוכית המשקיפים אל הנוף, ומחדירים אור יום אל האולמות באמצעות סקיילייטים הממוקמים בין חלקי הגג השונים. המסלול המרכזי מתאר את מסלול חייו של יצחק רבין, ואילו הגלריות מתארות פרקים שונים בהתפתחות החברה הישראלית מימי טרום הקמת המדינה ועד לרצח ראש הממשלה יצחק רבין ב-4 בנובמבר 1995.
המוזיאון מוקדש להתפתחות החברה הישראלית במשולב עם סיפור חייו ופועלו של יצחק רבין, והוא בנוי כמסלול ספיראלי מרכזי יורד, שסביבו אולמות התצוגה השונים.
המבנה שמשולב בטופוגרפיה התלולה של סביבתו (חלק מגבעת שיח מוניס) כולל גם שני גנים בשיפוע מהמבנה מטה: הגן המערבי קרוי על-שם הנשיא ביל קלינטון והגן המזרחי, אשר שודרג בשנת 2013, נקרא "גן טריגובוף", על-שם הארי ורונדה טריגובוף, זוג נדבנים יהודים אוסטרלים. הגנים הנרחבים, בשטח של כ-40 דונם, מעוצבים כמערכת שדרות עצים תל אביביות, וביניהם צמחייה ארץ ישראלית מגוונת.
מימון ותקציב
סעיף 38 לחוק המרכז להנצחת זכרו של יצחק רבין, התשנ"ז-1997, החוק אשר מכוחו הוקם המרכז, מורה הממשלה להעמיד לרשות המרכז קרקע, אך קובע כי יש לממן את הקמת המרכז מכספי תרומות (להבדיל מתקציב המדינה)[2], למרות זאת, דו"ח מבקר המדינה חשף כי בפועל מומנה הבנייה באופן חלקי מאוצר המדינה[3]. המרכז טען בתגובה כי מדובר בהקדמת מימון אשר הושבה על ידי המרכז למשרד האוצר בשנים שלאחר מכן.
התקציב השוטף של המרכז מגיע בהתאם לחוק מתקציב המדינה, מתרומות ומהכנסות שונות של המרכז (כגון דמי כניסה). התקציב נקבע על ידי המרכז וטעון אישור של שר האוצר. בשנת 2012 חתמו אגף התקציבים במשרד אוצר ומרכז רבין על סיכום תקציבי שלפיו בסיס התקציב של המרכז יהיה 11.5 מיליון שקל בשנת 2013, ו-12.2 מיליון שקל בשנת 2014.
.jpg)
.jpg)