עומר אל-ביטאר |
| עומר אל־ביטאר, ראש עיריית יפו, 1941. |
|
לידה |
1879  |
|---|
|
פטירה |
16 ביוני 1946 (בגיל 67 בערך) |
|---|
יוני 1941 – מרץ 1945
(כ־3 שנים) | |
|
|
  |
עומר אל-ביטאר OBC (1876 – 16 ביוני 1946) היה פוליטיקאי ערבי שכיהן כראש עיריית יפו בשלהי השלטון העות'מאני (1908–1915) ובמהלך המנדט הבריטי (1941–1945).
ביוגרפיה
עומר אל ביטאר היה בן למשפחה עשירה ביפו.
משפחתו עלתה לגדולה והשיגה השפעה במאה ה-19.[1]
בסוף העשור השני של המאה ה-20 בלטה משפחת ביטאר מיפו ברשימות בעלי קרקע גדולים בארץ ישראל.[2]
ב־1908 מונה אל־ביטאר לראשות המועצה העירונית בידי הקאימקאם, שאתו קיים קשרים הדוקים. ב־1915 פוטר אל־ביטאר על ידי הקאימקאם עריף בק, וגורש לדמשק יחד עם 45 מנכבדי יפו.
עם תחילת השלטון הבריטי נחשד בפעילות פרו-עות'מאנית וגורש למצרים. הוא הורשה לחזור בתחילת 1919. בספטמבר 1919 נבחר לנשיא "האגודה המוסלמית-נוצרית ביפו", אחת ההתארגוניות הפוליטיות הראשונות בהתעוררות הלאומית הערבית בארץ. אגודות דומות קמו זמן קצר לאחר מכן בערים נוספות, וראשיהן התכנסו בדצמבר 1919 בחיפה וייסדו את הוועד הפועל הערבי. אל־ביטאר כיהן כנשיא האגודה ביפו עד לסוף שנת 1929, כאשר הודח על ידי האגף הקיצוני.
הוא היה חבר הרכבי הוועד הפועל שנבחרו בוועידות הרביעית עד השביעית של הקונגרס הערבי-פלסטיני (1921–1928).[3] בקונגרס הרביעי, שהתכנס ביוני 1921 בחיפה, נבחר כסגן יו"ר הוועד הפועל, תפקיד אותו מילא עד לקונגרס השביעי ב-1928.
במאורעות תרפ"א (1921) ביפו נקרא אל־ביטאר יחד עם שנים מנכבדי העיר למפגש עם נכבדי תל אביב להרגעת הרוחות, שנערכה בהוראת מושל מחוז יפו ב-2 במאי. לאחר אספה משותפת של נכבדי העדות ב־5 במאי 1921, נשלח עם קצין מודיעין בריטי לטולכרם וקלקיליה כדי לְהָזֵם שמועות שהיהודים הורגים בערביי יפו.
בשלהי 1923 החל תהליך התפוררות של האגודה המוסלמית-נוצרית ביפו על רקע הסכמת עיריית יפו לקבל לשטחה את מפעל החשמל של פנחס רוטנברג. הסכמת העירייה לקבל חשמל ממפעלו של רוטנברג עוררה את זעמם של גורמים קיצוניים שונים, ומאחר שראש העירייה עאצם ביי אל־סעיד היה מקורבו ובעל בריתו של אל־ביטאר, הזעם דבק גם בו. משפחת דג'אני החזקה ניצלה את ההזדמנות ויצאה בהתקפה עליו כדי לחתור תחת מעמדו. סכסוך זה החל תהליך התפוררות של האגודה המוסלמית-נוצרית ביפו, חלוקתה לשני מחנות יריבים וירידה במעמדה הקודם.[4] בתוך תהליך זה עבר נשיא האגודה אל־ביטאר אל מחנה האופוזיציה (המוערד'ה) שבהנהגת ראע'ב נשאשיבי, וכך אפשר לה לחדור לעירו, שהייתה עד אז מבצרם של תומכי הוועד הפועל הערבי. ב-1925 כבר נטל חלק בעצומת האופוזיציה שהוגשה אל שר המושבות.[5]
לאחר ההתקרבות בין הנשאשיבים והחוסיינים לאחר מאורעות תרפ"ט (1929) היה אל־ביטאר ממקימי "המפלגה הליברלית" ב־1930.[6]
ביוני 1932 החלה לפעול ועדה שנועדה לנהל את חברת "קופת האומה", שמטרתה הייתה "הצלת קרקעות" מפני העברתן לידי יהודים, ואל־ביטאר היה חבר הוועדה מטעם האופוזיציה.[7]
באוקטובר 1933 היה אל־ביטאר אחד משלושה מנהיגי אופוזיציה חברי הוועד הפועל הערבי, שתמכו בהפגנות שנערכו בארץ באותו החודש.[8]
בדצמבר 1934 נתארגנה מחדש האופוזיציה במסגרת "מפלגת ההגנה הלאומית" בראשות ראע'ב נשאשיבי, ואל־ביטאר היה בין מיסדיה.[9] בוועידת היסוד של המפלגה ב-2 בדצמבר 1934 הוא נבחר לאחד מ-12 חברי הוועד המרכזי שלה.[10]
ב־1935 נוסדה חברת "קופת האומה" מחדש, ואל־ביטאר היה חבר במועצת החברה.[11]
ב־1939 פוזרה מועצת עיריית יפו ואחיו של עומר, עבד אל ראוף אל-ביטאר מונה לראש העירייה בראש ועדה קרואה. עבד אל־ראוף נפטר ב־16 ביוני 1941 ועומר מונה בשנית לראש העירייה.[12]
ביוני 1943 קיבל דרגת קצין במסדר האימפריה הבריטית.[13]
ב־1945 מספר חברי העירייה התפטרו ממנה ופגעו בתפקודה, ובעקבות כך שלח עומר ב-12 במרץ 1945 בקשת התפטרות לנציב העליון ג'ון ורקר והוא קיבלה והחליפו ביוסוף הייכל.
לאחר התפטרותו נטש את הפוליטיקה והחיים הציבוריים.[14]
אל־ביטאר נפטר ב-16 ביוני 1946, בדיוק חמש שנים לאחר מות אחיו, והוא נקבר לידו בבית הקברות בג'בליה (גבעת עלייה).
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ יעקב שמעוני, ערבי ארץ־ישראל, עם עובד, תל אביב, תש"ז, עמ' 223.
- ^ יהושע פורת, צמיחת התנועה הלאומית הערבית הפלסטינאית 1918–1929, עם עובד, תל אביב, 1976, עמ' 13, הערה 60.
- ^ יהושע פורת, צמיחת התנועה הלאומית הערבית הפלסטינאית 1918–1929, עם עובד, תל אביב, 1976, עמ' 251.
- ^ יהושע פורת, צמיחת התנועה הלאומית הערבית הפלסטינאית 1918–1929, עם עובד, תל אביב, 1976, עמ' 224.
- ^ יהושע פורת, צמיחת התנועה הלאומית הערבית הפלסטינאית 1918–1929, עם עובד, תל אביב, 1976, עמ' 190.
- ^ יהושע פורת, ממהומות למרידה: התנועה הלאומית הערבית הפלסטינית 1929–1939, עם עובד, תל אביב, 1978, עמ' 70.
- ^ יהושע פורת, ממהומות למרידה: התנועה הלאומית הערבית הפלסטינית 1929–1939, עם עובד, תל אביב, 1978, עמ' 34.
- ^ יהושע פורת, ממהומות למרידה: התנועה הלאומית הערבית הפלסטינית 1929–1939, עם עובד, תל אביב, 1978, עמ' 84.
- ^ יעקב שמעוני, ערבי ארץ־ישראל, עם עובד, תל אביב, תש"ז, עמ' 290.
- ^ יהושע פורת, ממהומות למרידה: התנועה הלאומית הערבית הפלסטינית 1929–1939, עם עובד, תל אביב, 1978, עמ' 87, הערה 131.
- ^ יעקב שמעוני, ערבי ארץ־ישראל, עם עובד, תל אביב, תש"ז, עמ' 352.
- ^ עומר אל ביטאר – ראש עיריית יפו, הצופה, 22 ביוני 1941
- ^ Supplement to the London Gazette, 2 June, 1943
- ^ יעקב שמעוני, ערבי ארץ־ישראל, עם עובד, תל אביב, תש"ז, עמ' 224.
