ייתכן שהמידע המצוי בדף זה אינו מעודכן, אתם מוזמנים לסייע ולעדכן את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעדכון הערך, ניתן להסיר את התבנית. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
ייתכן שהמידע המצוי בדף זה אינו מעודכן, אתם מוזמנים לסייע ולעדכן את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעדכון הערך, ניתן להסיר את התבנית. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
חוקת טורקיה קובעת את המסגרת החוקית של המדינה. היא קובעת את עקרונות הממשל, ומבטאת את היותה של טורקיה מדינה אחדותית וריכוזית. חוקת טורקיה הרביעית הנוכחית התקבלה במשאל עם ב-9 בנובמבר1982 לאחר שחוקת 1961 בוטלה עם ההפיכה הצבאית ב-1980. בעוד שחוקת 1961 הושפעה מהחשש לאובדן אופייה הדמוקרטי של המדינה ולכן הרחיבה את מערכת האיזונים והפיקוח בין רשויות השלטון; הלך הרוח ששרר בטורקיה בתחילת שנות השמונים הושפע מהאנרכיה שהתפשטה ברחובות הערים במהלך עשור הקודם, מפעולות הטרור ומאבקי השליטה בין הימין והשמאל. 92% מבעלי זכות הבחירה אשר ניצלו את זכותם והשתתפו במשאל העם תמכו בחוקה החדשה, שצמצמה את היקפן של חירויות הפרט, הרחיבה את סמכויותיו של נשיא טורקיה באופן מרחיק לכת, ביטלה את הסנאט ומסרה כוח רב יותר בידיה של המועצה לביטחון לאומי וכפועל יוצא מכך, גם בידי הצבא. חוקת 1982 ספגה בשל כך ביקורת ותוארה כדוגמה למידה הרבה בה יכול שלטון צבאי להכתיב את תנאי סיומו. בשנים האחרונות, רפורמות הביאו למאמצים להחליש את האחריות של הצבא בפני החוקה.
נשיא הרפובליקה הטורקית הוא האישיות הבכירה בטורקיה ומשמש כראש המדינה. הנשיא המייצג את המדינה ואת אחדותה, מופקד על יישומה של החוקה ועל תפקודן התקין של רשויות השלטון. תפקידיו של הנשיא והליכי בחירתו מוסדרים בסעיפים 101 עד 106 לחוקת טורקיה משנת 1982. לאחר משאל העם בטורקיה (2017), סמכויות הנשיא גדלו והמשטר בטורקיה הפכה ממשטר פרלמנטרי למשטר נשיאותי.
ראש ממשלת טורקיה הוא ראש מועצת השרים בטורקיה. הוא אחראי על שיתוף הפעולה בין השרים ועל מימושה של מדיניות הממשלה, ועליו לפקח על כך שהשרים פועלים בהתאם להוראות החוקה והחוק. ראש הממשלה מתמנה בידי נשיא טורקיה מקרב חברי האספה הלאומית ועליו להציג את שריו בפני האספה. האספה תאשר את המינוי בהצבעת אמון בתוך שבוע ולאחר שהממשלה תציג בפניה את תוכנית פעולתה. כל אחד מהשרים אחראי בפני ראש הממשלה לעניינים עליהם מופקד משרדו ולפעולות הכפופים לו. משרד ראש ממשלת טורקיה מכונה "באשבקנלק" (Başbakanlık). המשרה בוטלה לאחר משאל העם בטורקיה (2017).
מערכת המשפט בטורקיה
בבית המשפט בטורקיה קיימים כ-14,000 שופטים, כאשר משך התעסוקה הממוצע עומד על שנתיים וחצי.[1]
550 חברי הפרלמנט נבחרים לחמש שנים על פי מערכת מפלגתית, מ-85 אזורי בחירה. רק מפלגות שזכו ביותר מ-10% מהקולות יכולות להיכנס לפרלמנט. לפיכך, בבחירות האחרונות רק שלוש מפלגות הצליחו לעבור את הסף ולהיכנס לפרלמנט. מאז 1933 קיימת זכות בחירה כללית בטורקיה, וכל אזרח שגילו מעל 18 יכול לבחור. נכון לשנת 2004, היו רשומות במדינה 50 מפלגות, מהשמאל הקיצוני ועד לימין הקיצוני. בית המשפט החוקתי יכול לאסור את קיומן של מפלגות שהן לדעתו אנטי-חילוניות או בעד היפרדות מטורקיה, או למנוע מהן מימון ציבורי.
מפלגות עיקריות בטורקיה
הטבלה שלהלן מפרטת את הזרמים המדיניים העיקריים במערכת הפוליטית בטורקיה מאז 1950:
כל מחוז מחולק למספר נפות (יחיד il, רבים iller). סך הכל יש בטורקיה 81 נפות, והן נושאות בדרך כלל את שמה של בירתן (İl Merkezi - "מרכז הנפה"). בראש הנפה, שנקראה בעבר בטורקית עות'מאניתוילאייט (vilayet), עומד מושל - "ואלי" ("vali"), ומינהלת הנפה נקראת "ואליליק" (valilik). בניגוד למחוזות, לנפות יש תפקיד מנהלי ולא סטטיסטי גרידא, והן מהוות גם את אזורי הבחירה בבחירות הכלליות במדינה. איסטנבול מחולקת לשלושה אזורי בחירה, ואילו איזמיר ואנקרה לשני אזורים כל אחת. לנפות ניתן קוד המשמש בין היתר על לוחיות רישוי הרכב שרישוין בנפה וכקידומת לכתובות המיקוד שבתחומה. מספרי הקוד של הנפות הושמו לפי סדר האלפבית הטורקי ביום הנהגת השיטה. הנפה האחרונה באותה עת הייתה נפת זונגולדק שמספרה 67, ולנפות שנוספו לאחר מכן הושמו מספרי קוד לפי סדר היווסדן (זהה לשיטה ולמצב בצרפת).
באופן מסורתי, הצבא הוא מוסד פוליטי משמעותי, ונחשב כמגן הרפובליקה של אטאטורק. על פי חוק, הצבא אמור להגן על החוקה הטורקית ועל אחדות המדינה, ולפיכך הוא ממלא תפקיד פוליטי דרך המועצה לביטחון לאומי, כמגינה על אופייה האחדותי והחילוני של הרפובליקה, ועל הרפורמות של אטאטורק. דרך המועצה, הצבא משפיע על מדיניות ההגנה כנגד כל איום על המדינה, כולל בדלנות אתנית או קיצוניות דתית. בשנים האחרונות, רפורמות הביאו למאמצים להחליש את האחריות של הצבא בפני החוקה, תחת תוכנית של התאמה לדרישות האיחוד האירופי ונוכחות אזרחית גוברת במועצה לביטחון לאומי. למרות ההשפעה הרבה שלו בנושאים אזרחיים, הצבא זוכה לתמיכה חזקה מהאומה, ונחשב כמוסד שזוכה לאמון הרב ביותר.
