וולסינגהם נולד בצ'יזלהרסט במחוז קנט שבאנגליה, כבנם היחיד של ויליאם וג'ויסי וולסינגהם. עם סיום לימודיו בקינגס קולג' בקיימברידג', נסע לטייל ביבשת אירופה, ובשנת 1552 שב לאנגליה לאחר שהתקבל לאכסנית המשפט היוקרתית "גרייס אין" (Gray's Inn) בלונדון. לאחר מותו של המלך אדוארד השישי והכתרתה של המלכה הקתוליתמרי, הוא נאלץ לגלות מאנגליה יחד עם פרוטסטנטים אחרים. הוא המשיך את לימודי המשפטים באוניברסיטת בזל בשווייץ ובאוניברסיטת פדובה באיטליה, התמחה בשפות ויצר קשרים ברחבי היבשת שהיוו את הבסיס לרשת הריגול שהקים.
קריירה פוליטית
עליתו לגדולה
משפחתו של הנרי השמיני, אלגוריה לשושלת טיודור ששלחה אליזבת כמתנה לוולסינגם. בתחתית התמונה נכתב: "המלכה שלחה ציור זה לוולסינגהם, כאות לשביעות רצונם של בני עמה ושלה עצמה".המלכה אליזבת עם מזכירה סר פרנסיס וולסינגהם מגלים את קשר בבינגטון
עם מותה של מרי ב-1558 ועליית אחותה הפרוטסטנטית אליזבת ה-1 לשלטון, חזר וולסינגהם לאנגליה. בתמיכת אחד הגולים לשעבר פרנסיס ראסל הוא נבחר בשנת 1559 כחבר הפרלמנט של אליזבת, ונבחר שוב בשנת 1563 כנציג מחוז ליים רג'יס. בינואר 1562 נישא לאן, בת אצולה. אן נפטרה שנתיים לאחר מכן והשאירה בן. בשנת 1566 נישא וולסינגהם בשנית לאורסולה סנט ברבה, אלמנת אציל שוולסינגהם רכש ממנה את אחוזותיה. לאחר שנה נולדה בתם, פרנסס.
בשנים הבאות גייס וולסינגהם את תמיכת אנשי הדת באנגליה בהוגנוטים בצרפת, ובשנת 1569 מונה על ידי לורד ברלי לעמוד בראש השירות החשאי של אנגליה, והקים את רשת הריגול המפורסמת שלו. בין המרגלים שלו היה המחזאי והאינטלקטואלכריסטופר מרלו. וולסינגהם טווה קשרים גם עם יהודי לונדון מצאצאי האנוסים, ששלטו בשפות רבות ורבים מהם עסקו במסחר מקומי ובינלאומי, והעסיק כסוכן את הרופא היהודי האנוסרודריגו לופז[1][2]. הוא השתמש בטקטיקות כגון יירוט ופענוח מכתבים, וזיוף של מכתבים מבלי שיבחינו בקריעת החותם. בשנים אלו היה לוולסינגהם תפקיד חשוב בסיכול קשר רידולפי, שזמם להפיל מכסאה את אליזבת, ולהכתיר במקומה את מרי הקתולית, מלכת הסקוטים.
בניגוד לקרירות הצינית של אליזבת, ולמתינות הסובלנית של יד ימינה הלורד ברלי, וולסינגהם הונע על ידי קנאותו הפרוטסטנטית והתנגדותו לקתוליות, והוא אף אישר להשתמש בעינויים נגד כמרים קתולים וקושרים חשודים. הוא לא יכול היה לשכוח את הזוועות נגד הפרוטסטנטים שלהן היה עד במהלך טבח ליל ברתולומאוס הקדוש שנערך בצרפת, והאמין כי טבח דומה היה מתרחש באנגליה אם הקתוליות הייתה זוכה בה לתחייה. אך יותר מכל הוא חשש מפליפה השני, מלך ספרד, קתולי אדוק שהיווה איום תמידי על כסאה של אליזבת. וולסינגהם אימץ נקודת מבט חשדנית בכל מצב, והיה להוט להכות ראשון, לעיתים תוך הפגנת עיוורון לסכנות המלחמה.
כשגריר בצרפת
בשנת 1570 שלחה המלכה את וולסינגהם לייצג את ההוגנוטים במשא ומתן שלהם עם שארל התשיעי, מלך צרפת, ומאוחר יותר באותה שנה ירש את מקומו של סר הנרי נוריס כשגריר אנגליה בצרפת. אחד מתפקידיו כשגריר היה להמשיך את המשא ומתן על נישואים בין אליזבת הצעירה לבין אחיו של שארל, אנרי דוכס אנז'ו. תוכנית הנישואין נדחתה בסופו של דבר, באופן רשמי בשל קתוליותו של אנרי. כתחליף הוצע לאנגלים שידוך עם אחיו הצעיר של אנרי, פרנסואה, דוכס אנז'ו, אך וולסינגהם חשב שהוא מכוער ו"מרוקן מהומור טוב". אליזבת הייתה אז מבוגרת ב-20 שנה מפרנסואה, וחששה כי פער הגילים יראה מגוחך. עם זאת, וולסינגם האמין שכריתת ברית עם צרפת תשרת את אנגליה נגד האינטרסים הספרדים. אמנת בלואה, שנחתמה לבסוף בין צרפת לאנגליה בשנת 1572, לא כללה התייחסות לנישואים המלכותיים, והשאירה את שאלת יורשה של אליזבת פתוחה.
ההוגנוטים, ושאר התנועות הפרוטסטנטיות באירופה, תמכו במרד בארצות השפלה של ספרד. לאחר שההתנגדות הקתולית הקורסת בצרפת גרמה למותם של מנהיג ההוגנוטים גאספאר דה קוליני ולטבח יום ברתולומיאו הקדוש, הפך ביתו של וולסינגם בפריז למקלט זמני לפליטים פרוטסטנטים, בהם פיליפ סידני.
כמזכיר ראשי
עם שובו מצרפת באפריל 1573 מונה על ידי לורד ברלי, סר ויליאם ססיל, למזכיר המדינה. תפקידיו כמזכיר הראשי לא הוגדרו באופן רשמי, אך כאדם שניהל את התכתובות המלכותיות וקבע את סדר היום של ישיבות המועצה, הוא היה בעל השפעה רבה בכל ענייני מדיניות החוץ והפנים של הממשלה. במהלך תקופת כהונתו, תמך וולסינגם בשימוש בכוח הימי של אנגליה כדי לפתוח נתיבי סחר חדשים ולחקור את העולם החדש, והיה במוקד העניינים הבינלאומיים. הוא היה מעורב עמוקות בקביעת מדיניות אנגליה כלפי ספרד, הולנד, סקוטלנד, אירלנד וצרפת, ויצא לשליחויות דיפלומטיות רבות.
ב-1 בדצמבר 1577 הוא קיבל תואר אבירות. שנה לאחר מכן קיבל את תואר הכבוד "קאנצלר מסדר הבירית", בו החזיק עד לשנת 1587, אז קיבל את התואר "צ'נסלור של דוכסות לנקסטר". וולסינגהם כיהן כחבר פרלמנט עד מותו אך לא היה פרלמנטר גדול.
בשנים 1578–1583 השקיע, בין היתר, בהרחבת רשת הריגול שלו - הוא שילם מכיסו את הוצאותיהם של לפחות 50 סוכנים. בתקופה זו היה מעורב גם בבניה מחדש של נמלדובר, ותמך בניסיון של מרטין פרובישר לגלות את המעבר הצפון-מערבי והיה בין התומכים העיקריים בקריירה של פרנסיס דרייק, בהעריכו שהדבר יחליש את הספרדים ובכך יקדם את האינטרנס הפרוטסטנטי. בנוסף עודד את מסעי המחקר של המפרי גילברט בניופאונדלנד, שמומן בעיקר על ידי מורדים קתולים, וראה בכך פוטנציאל לצמצום הקתולים באנגליה על ידי עידוד הגירה לעולם החדש.
בשנת 1583 הוא ביקר בבית המשפט הסקוטי וסלל את הדרך לאיחוד העתידי בין סקוטלנד לאנגליה. בין הישגיו הבולטים בתקופה זו היה גילוי קשר ת'רוקמורטון וקשר בבינגטון. זה האחרון הוביל לעריפת ראשה של מרי מלכת סקוטלנד בשנת 1587, לאחר משפט שבו הוא לקח חלק פעיל בשכנוע המלכה לחתום על גזר הדין[3]. טרם הפלישה המתוכננת של הארמדה הספרדית שנה אחר כך, הוא קיבל דיווחים נרחבים מסוכניו בחצרות מלכי אירופה ובקהילות סוחרים זרים. באותה תקופה הורה לשגריר אנגליה בטורקיה להדק את הקשר עם הדיפלומט היהודי שלמה בן יעיש, כדי לחזק באמצעותו את הברית בין אנגליה לטורקיה מול ספרד.
בשנת 1589 הוא הציל ככל הידוע ממוות את יואכים גנז, מהנדס יהודי מפראג שהואשם בכפירה בנצרות, ואשר היה חמש שנים קודם לכן היהודי הראשון שהגיע לאמריקה הצפונית. גנז המתין לפסק דינו במצודת לונדון, תרגם ספר גרמני על ייצור אבק שרפה ושיגר אותו לוולסינגהם וכך הזכיר לוולסינגהם ככל הנראה את שרותי העבר שנתן לו בתחום הכריה והכימיה, רכש שוב את אהדתו וניצל[4].
מותו
משנת 1571 ואילך החל וולסינגהם להתלונן על בריאות לקויה ופרש תכופות לאחוזתו הכפרית להתאוששות. הוא מת ב-6 אפריל 1590 בביתו בלונדון, ונקבר למחרת בטקס פרטי פשוט בקתדרלת סנט פול הישנה. הוא הותיר אחריו חובות גדולים בשל הסכומים גדולים שהוציא לתחזוקת הרשת שלו באירופה. בתו פרנסס נישאה למועדף של אליזבת, רוברט דברו, הרוזן השני מאסקס, שהוצא להורג בשנת 1602 באשמת בגידה.
השחקן מארי סטיבן גילם את דמותו בסדרה "Elizabeth R" של ה-BBC משנת 1970
לקריאה נוספת
Hutchinson Robert (2007), Elizabeth's Spy Master: Francis Walsingham and the Secret War that Saved England, London: Weidenfeld & Nicolson. ISBN 978-0-297-84613-0.
