קנת' מור

קנת' מור
Kenneth More
	קנת' מור, 1969
לידה	20 בספטמבר 1914; Gerrards Cross, הממלכה המאוחדת
פטירה	12 ביולי 1982 (בגיל 67); לונדון, הממלכה המאוחדת
מקום קבורה	בית הקברות של פאטני וייל
שם לידה	Kenneth Gilbert More
סוגה מועדפת	מערבון
מדינה	הממלכה המאוחדת
תקופת הפעילות	מ-1935
מקום לימודים	Victoria College
בן או בת זוג	Angela Douglas (1968–1982)
פרסים והוקרה	גביע וולפי לשחקן הטוב ביותר (1955); פרס באפט"א לשחקן הטוב ביותר (1955); מפקד במסדר האימפריה הבריטית ;
	פרופיל ב-IMDb

קנת' גילברט מור (באנגלית: Kenneth Gilbert More; ‏20 בספטמבר 1914 - 12 ביולי 1982) היה שחקן תיאטרון וקולנוע אנגלי. בשנות החמישים של המאה העשרים היה אחד מכוכבי הקולנוע הפופולריים בבריטניה, וזכה במספר פרסים בינלאומיים.

כוכבו דרך בקומדיה הקולנועית "ג'נבייב" משנת 1953, ואחרי כן הופיע בתפקידים רבים כג'נטלמן חסר דאגות. הלהיטים הגדולים מאותה תקופה היו "Raising a Riot"‏, "מרקיע שחקים" (1956) ו-"קרייטון המרשים" (1958).

למרות שהקריירה שלו החלה לדעוך בשנות השישים, שניים מהסרטים החביבים עליו היו מתקופה זו - "The Comedy Man" מ-1964 ו-"The Greengage Summer" עם סוזאנה יורק מ-1961. עוד זכה להכרה מחודשת בסדרת הטלוויזיה עטורת השבחים "ההגדה לבית פורסייט" (1967) ובסדרה "האב בראון" .

ביוגרפיה

קנת' מור נולד בג'ררד קרוס שבבקינגהאמשייר, בן יחיד לצ'ארלס גילברט מור, טייס בזרוע האווירית של צי המלכותי הבריטי, ולאדית וינפריד ווטקינס, בתו של עורך דין מקארדיף. התחנך ב"ויקטוריה קולג'" שבג'רזי. חלק מילדותו בילה באיי התעלה, שם היה אביו מנהל ב-"Jersey Eastern Railway". אחרי סיום לימודיו המשיך במסורת המשפחתית והחל ללמוד הנדסה אזרחית, אך ויתר על הלימודים ועבד זמן מה בחברת סיינסבורי'ס (Sainsbury's).

כשהיה מור בן 17 נפטר אביו, והוא ניסה להתקבל לחיל האוויר המלכותי אך לא עבר את הבדיקות הרפואיות. הוא נסע לקנדה כשבכוונתו לעבוד כצייד חיות פרווה, אבל הוחזר לאנגליה כיוון שלא היו לו מסמכי הגירה.

חבר של המשפחה, האמרגן ויוויאן ואן דאם, קיבל אותו לעבודה בתיאטרון וינדמיל, תפקידו כלל איתור צופים בקהל שאינם מתנהגים יפה. עד מהרה קודם לשחק כאחד מצמד שחקנים במופעים הקומיים רוויודוויל (Revudeville), באוגוסט 1935 הופיע לראשונה במערכון. במשך שנה עבד שם, ואחר מצא עבודה בתיאטרון רפרטוארי, בין השאר בניוקאסל, כשהוא משחק במחזות כגון "Burke and Hare" ו"בתו של דרקולה". הוא המשיך בעבודתו עד ל-1939 עם פרוץ המלחמה בין בריטניה לגרמניה הנאצית.

במלחמת העולם השנייה שרת בדרגת סגן בצי המלכותי בסיירת HMS Aurora ובנושאת המטוסים HMS Victorious.

קריירת משחק

ב-1946 עם שחרורו מהצבא עבד בתיאטרון וולברהמפטון, אחר כך הופיע על הבמה בווסט אנד במחזה "And No Birds Sing", ובעיבוד טלוויזיוני ל""קרפד מטירת הקרפד" שנכתב על פי "הרוח בערבי הנחל". משחקו ב-"Power Without Glory" צד את עינו של נואל קאוורד והוביל לכך שהוא לוהק לשחק במחזה "Peace In Our Time" (1947).

בתקופה זו החל להופיע בסרטי קולנוע, תפקידו הראשון היה תפקיד קטן בסרט "Scott of the Antarctic" (1948) עליו קיבל 500 ליש"ט. עם הזמן קיבל תפקידים גדולים יותר, וכמו כן זכה להצלחה על הבימה במחזה "The Way Things Go" שבו הופיע עם רונלד סקוויר, מאוחר יותר טען מור שלמד ממנו טכניקת משחק. השחקן רולנד קלבר המליץ לו להבחן לתפקיד בהצגה חדשה של טרנס רטיגן "The Deep Blue Sea". הוא קיבל את התפקיד וזכה להצלחה רבה ולשבחי הביקורת על גילום דמותו של פרדי.

בתקופה זו שהופיע ב- "The Deep Blue Sea" פנה אליו הבמאי הנרי קורנליוס והציע לשלם לו 3,500 ליש"ט כדי שישחק באחד מהתפקידים הראשיים בקומדיה "ג'נבייב" (1953). הסרט זכה להצלחה רבה בקופות, וכמוהו גם הסרט "רופא לעת צרה" (1954) עליו זכה מור בפרס באפטה כשחקן החדש הטוב ביותר. ב-1954 הוקרן עיבוד לסרט טלוויזיה של המחזה "The Deep Blue Sea" וצפו בו כ-11 מיליון איש. מור חתם על חוזה לחמש שנים אצל סר אלכסנדר קורדה בשכר של 10,000 ליש"ט לשנה.

כעת היה מור אחד מהכוכבים הגדולים של בריטניה. קורדה הכריז על כוונתו להציג שני סרטים המבוססים על מאורעות אמיתיים, שבהם יככב מור. הסרט הראשון נועד להביא את סיפור הטיסה של אלקוק ובראון מעל האוקיינוס האטלנטי (בהשתתפות דנהולם אליוט), והסרט השני הביא את סיפורו של קליפטון ג'יימס שהיה הכפיל של פילדמרשל מונטגומרי. הסרט הראשון לא הופק כלל, והשני "הייתי הכפיל של מונטי" (I Was Monty's Double) כיכב שחקן אחר. קורדה רצה גם שמור יככב בסרט "סערה על הנילוס" (1956) אך הוא דחה את התפקיד. הוא הסכים להצעה אחרת של קורדה להופיע בסרט "The Deep Blue Sea" (1955) וזכה בפרס השחקן הטוב ביותר בפסטיבל הסרטים של ונציה על הופעתו.

ב-1955 כיכב מור בלהיט הקולנועי "Raising a Riot". דייוויד לין הציע לו תפקיד ראשי בעיבוד לספרו של ריצ'רד מייסון "הרוח קרוא אינה יודעת", אך מור חשש שהקהל לא יקבל אותו בתפקיד זה ודחה את ההצעה. מאוחר יותר התחרט על כך ולדבריו זה היה הטעות הגדולה ביותר שעשה בקריירה שלו". לין לא השתתף בהפקת הסרט שצולם ב-1958 וכיכב בו דירק בוגרד.

בהמשך הקריירה שלו גילם מור את טייס חיל האוויר המלכותי דאגלס באדר בסרט "מרקיע שחקים" (1956) שהיה הסרט הבריטי הפופולרי ביותר באותה שנה. בשנת 1956 היה דורש 25,000£ לסרט. הוא קיבל הצעות להופיע בהוליווד ודחה אותן, אך החל לעבוד עם שחקנים ובמאים אמריקאים. הוא גם נשא ונתן עם חברת "פוקס המאה ה-20" בשיתוף עם Rank Organisation בנוגע לעשיית שלושה סרטים.

הוא סירב לתפקיד בסרט "The One That Got Away" של הבמאי רוי וארד בייקר, אך הסכים להופיע בסרט אחר של אותו במאי "הלילה שיזכר לעד" (1958). זה היה הסרט הראשון במסגרת חוזה של שבע שנים עם Rank Organisation בשכר של 40,000£ לסרט.

מור התמחה בגילום דמויות של גיבורים אנגלים חביבים וקרי רוח. לעיתים נראו בדמות היבטים אפלים יותר כמו אמברוז קלייברהאוס החצוף ב"ג'נבייב" או קרייטון השתלטן ב"קרייטון המרשים"

ב-1957 הכריז מור שישחק בתפקיד הראשי בסרט "Night Runners of Bengal" על המרד ההודי, אך צילומי הסרט לא יצאו אל הפועל. הוא הופיע בסרט אחר שמתרחש בהודו "North West Frontier" לצידה של לורן באקול (1959). ב-1959 הופתע על ידי המנחה אימון אנדרוז כשנבחר להופיע בתוכנית "אלה הם חייך" בקולנוע אודאון בשפרדס בוש.

בשנים הבאות היה מור כוכב בולט בבריטניה וזכה להצלחה בסרט "להטביע את הביסמרק!" (1960), אבל ההכנסות מסרטים כמו "Man In The Moon" ו-"Some People" התחילו לרדת. הוא ניסה לשנות את התדמית שלו בסרט " The Comedy Man" מ-1963 שלא זכה לאהדת הקהל. בשנות השישים התפקידים שקיבל הפכו להיות קטנים יותר, וכשעזב את אשתו למען אנג'לה דאגלס הפופולריות שלו דעכה.

ב-1965 השתתף בסרט "האספן" בפרולוג באורך 35 דקות לבקשתו המפורשת של הבמאי ויליאם ויילר אך לבסוף הקטע הוסר בשלמותו מהסרט הסופי. ב-1968 שיחק בתפקיד משנה בסרט המלחמה "צל השמש". היו לו מספר הופעות קמע בסרטים כמו "היום הארוך ביותר (1962), "הקרב על בריטניה וב"הו, איזו מלחמה נחמדה" (1969).

הפופולריות שלו עלתה בעקבות הופעות על הבמות בווסט אנד ובתפקידים בטלוויזיה, בעיקר בעקבות ההצלחה של סדרת הדרמה "ההגדה לבית פורסייט" (1967), והסדרה של ATV "האב בראון" בה גילם את התפקיד הראשי. כמו כן גילם את רוח חג המולד של ההווה בסרט "סקרוג'" מ-1970. מור היה מחליף פוטנציאלי לברנארד לי בסרט מסדרת ג'יימס בונד "חיה ותן למות", כשלא היה ברור אם לי יוכל למלא את התפקיד.

חייו הפרטיים ומשפחתו

מור היה נשוי שלוש פעמים. ב-1939 התחתן עם השחקנית בריל ג'ונסטון, להם בת אחת, סוזאן, שנולדה ב-1941. בני הזוג התגרשו ב-1946. אשתו השנייה הייתה מייבל אדית "ביל" ברקבי, אותה נשא לאישה ב-1952, ובתם שרה נולדה ב-1954. ב-1968 עזב את אשתו למען אנג'לה דגלאס, שחקנית שהייתה צעירה ממנו ב-26 שנה, מה שגרם לניכור רב בינו לבין בני משפחה וחברים. הוא היה נשוי לדגלאס מ-17 במרץ 1968 ועד למותו.

מור כתב שתי אוטוביוגרפיות, האחת "Happy Go Lucky" בשנת 1959, והשנייה "More or Less" ב-1978.

מור ודאגלס נפרדו למשך שנים אחדות בשנות השבעים, אך חזרו זה לזה כאשר אובחן כחולה במחלת פרקינסון. המחלה הקשתה עליו לעבוד, תפקידו האחרון היה בעיבוד אמריקאי לרומן "בין שתי ערים". הוא נפטר מהמחלה ב-12 ביולי 1982, וגופתו נשרפה בבית הקברות פאטני וייל.

תיאטרון קנת' מור באילפורד שבלונדון קרוי על שמו.