פסל של ז'ול רנאר ו"ראש גזר" בעיירה שיטרי לה מין, בה גדל
ראש גזר (צרפתית: Poil de carotte, "שיער (בצבע) גזר") הוא קובץ פרקים קצרים שהם מעין אוטוביוגרפיה של הסופר הצרפתיז'ול רנאר. קובץ ראשון יצא ב-1899 וב-1902 נוספו עוד חמישה פרקים. על הספר כתב הסופר הצרפתי ז'אן פולאן שזה אחד מן "הטקסטים הצרפתיים היותר מושלמים שאנו מכירים".
ב-1899 כתב רנאר מחזה המבוסס על מספר פרקים בספר. המחזה הוצג לראשונה ב-1900.
התרגום הראשון לעברית, מעשה ידי רפאל אליעז, הופיע בשם: פרנסוא ראש גזר ב-1950 וזכה להצלחה.
ב-2000 יצא לאור תרגום הספר והמחזה של נורית פלד-אלחנן בשם ראש גזר.
הספר מורכב מ-49 פרקים קצרים ללא קשר כרונולוגי ביניהם. הם מתארים את הקורה במשפחת לֶפּיק המתגוררת בכפר במחוז נייבר. ההורים הם מאדאם ומסיה לפיק ושלושת צאצאיהם - הבכור פליקס, האמצעית ארנסטין והקטן פרנסואה המכונה בגלל שערו האדום (ג'ינג'י) "ראש גזר". מאדאם לפיק היא הדמות הדומיננטית במשפחה ואינה מסתירה את איבתה ל"ראש גזר" הנאלץ להישמע לה, לבצע מטלות רבות בבית ולקבל מכות לעיתים קרובות, דבר שנחסך מאחיו. מסיה לפיק שונא את אשתו ומנסה להיות רוב הזמן מחוץ לבית בעסקיו בפריז ובציד. "ראש גזר" אינו ילד שובב כמו שהוא מדוכא על ידי משפחתו. באחת הפעמים הוא מטיח כלפי אביו: "אתה שקוע בדאגות שלך בעוד שאמא, והגיע הזמן לומר זאת, אין לה כלב אחר להכות חוץ ממני".
המחזה
המחזה הוא במערכה אחת, מתאר אפיזודה אחת בבית משפחת לפיק ומתבסס על שלושה סיפורים בקובץ. משתתפים בו: מאדאם לפיק, מסיה לפיק, "ראש גזר" והמשרתת החדשה אנט. שני מאורעות חשובים קורים בו בזמן קצר:
המשרתת אנט מגיעה לעבוד בבית משפחת לפיק ונתקלת בתחילה ב"ראש גזר". היא מתייחסת אליו כבן אדם ואף קוראת לו בראשונה "מסיה לפיק" וכשהוא אומר לה ששמו "ראש גזר" היא קוראת לו "מסיה ראש גזר". תוך כדי השיחה הוא שופך את ליבו לפניה ומתאר לה את מצבו הקשה בבית, שאמו שונאת ומכה אותו ולאביו ולאחיו זה לא אכפת.
"ראש גזר" קובע עם אביו לצאת לציד אבל אמו אוסרת עליו ומטילה עליו מטלות שונות. הוא מודיע לו ששינה את דעתו ושאינו יכול לצאת לציד אבל מפחד לומר לו שאמו אוסרת עליו. אביו כועס עליו ותולה זאת באופיו הבלתי יציב של "ראש גזר". אנט מתערבת ואומרת למסיה לפיק שמאדאם לפיק היא זאת שאוסרת על ראש גזר לצאת אתו. כאן בפעם הראשונה תופס מסיה לפיק פיקוד ומבטל את האיסור של מאדאם לפיק והיא בתגובה בורחת מהבית אבל בעלה יודע שזו הצגה והיא תחזור. "ראש גזר" יושב בפעם הראשונה עם אביו לשיחת נפש ומספר לו כי אמו שונאת אותו ומתעללת בו וכי פעמיים עמד להתאבד ומאשים אותו כי התעלם ממצבו. מסיה לפיק מתוודה לפניו כי גם הוא אינו סובל את מאדאם לפיק וקיים ביניהם נתק של 16 שנים בערך מהתקופה שנולד וכי כנראה היא מוציאה את זעמה ותסכולה עליו.
בסוף השיחה הם מתפייסים ומסיה לפיק קורא לו בפעם הראשונה בשם פרנסואה, נותן בידו רובה ושניהם יוצאים לציד.
תרגומים עבריים
ז'יל רנאר, פראנסוא ראש גזר; מצרפתית: רפאל אליעז, מרחביה: ספרית פועלים (דורון-מופת), 1950.
