שי פרדו (נולד ב-22 ביולי 1975) הוא שחקן ומנהל אמנותי ישראלי.
ביוגרפיה
ילדותו
נולד בשם אשטו פרדו בכפר מצ'ה שבמחוז גונדר בצפון אתיופיה כבן תשיעי למשפחה מרובת ילדים. בילדותו, נהג לדקלם ולשיר בפני בני משפחתו.
דור תשיעי לשושלת של קסים. סבו, אבי אמו, היה קייס מלקה עזריה, אחד ממנהיגי קהילת 'ביתא ישראל'.
יחד עם כעשרת אלפים יהודים אחרים מן המחוז, מכרו הוריו של פרדו את רכושם בחשאי והצטרפו למסע רגלי לסודאן, בשאיפה להגיע לישראל ולירושלים. בדרך נשדד רכוש המשפחה, אך הם הגיעו בשלום למחנה הפליטים "אמרה קובה" שבקרבת הגבול עם אתיופיה. המזון הקלוקל ותנאי המחיה הקשים באוהלי המחנה גבו את חייו של סבו בן ה-87 של פרדו. לאחר אחד-עשר חודשי המתנה לעלייה, הוטסה המשפחה ארצה בשנת 1984, במסגרת מבצע משה.
נערותו
עם הגעתם לישראל שונה שמו הפרטי של פרדו: מהשם האמהרי אשטו (שפירושו פריחה) לשם העברי שי. המשפחה התגוררה תחילה בכרמיאל ובהמשך עברה לירושלים. שי נשלח ללמוד בישיבה, שם היה לסולן ולחצוצרן בלהקת "פרחי מעלות". בגיל 13 עבר שי לבית הספר החקלאי מקוה ישראל, שם הוסיף להופיע בפני חבריו.
חייו הבוגרים
בשנת 1993 התגייס שי לצבא ההגנה לישראל ושירת עד שנת 1996. במקביל לשירותו, נרשם ללימודי ערב בבית הספר לתקשורת חזותית, והחל לשחק בתיאטרון נטלה שחורה. תחת חסותה של המנהלת האמנותית יפה שוסטר, הפך שי לעוזר במאי.
בתיאטרון
לאחר שחרורו מהצבא בשנת 1996 הפך פרדו למנהל האמנותי של התיאטרון ושינה את שמו לתיאטרון נטלה. תחת ניהולו פרץ התיאטרון לתודעה הציבורית במסע הופעות בישראל, בארצות הברית ובמדינות נוספות. בשנת 1996 שיחק בתפקיד הראשי במחזה "בבל" מאת משה מלכא.
במקביל החל ללמוד בבית הספר לתיאטרון חזותי (1997-1999) ובמכינה הקדם-אקדמית על שם דוד ילין בירושלים.
בתיאטרון החאן הירושלמי שיחק פרדו תפקיד ראשי בהצגה "צל חולף" מאת מיכאל גורביץ, ובהצגות השחף של צ'כוב ומידה כנגד מידה של שייקספיר.
על אף ההצלחה המקצועית כשחקן וכמנהל אמנותי, החליט פרדו ללמוד משחק באופן מקצועי אצל ניסן נתיב. הוא עבר מירושלים לתל אביב ועבר את בחינות הקבלה המחמירות, לצד ארבעה-עשר תלמידים אחרים מתוך כאלף מועמדים. תהליך קבלתו לסטודיו למשחק ניסן נתיב סוקר בסרט התיעודי "אנשים פשוטים" שהופק בערוץ 8 בשנת 2000. אף כי הלימודים היו "קשים כקריעת ים סוף" לדבריו, זכה פרדו במלגת הצטיינות מטעם קרן שרת. בסוף 2004 סיים את לימודיו בהצלחה.
בתיאטרון ארצי לילדים ונוער שיחק פרדו בשנת 2005 בתפקיד הראשי בהצגה "אנד ארגי", מאת שי בן עטר ויוסי וואסה. ההצגה, בבימויו של שי בן עטר, נדדה לברודוויי תחת השם One of a Kind וזכתה לשבחים ממבקרי התיאטרון של הניו יורק טיימס, הג'רוזלם פוסט וכתבי-עת נוספים. בשנת 2008 עלתה ההצגה מחדש בישראל תחת השם יחיד במינו, בהפקת תיאטרון הנפש. "יחיד במינו" קטפה את הפרס הראשון בפסטיבל חיפה הבינלאומי להצגות ילדים ואת פרס "הצגת השנה" מטעם האקדמיה הישראלית לתיאטרון. פרדו זכה לציון לשבח על משחקו בהצגה זו בפסטיבל חיפה.
בשנת 2006 העלה פרדו הצגת יחיד אוטוביוגרפית בשם "גור אריה יהודה", שנכתבה על ידו. ההצגה זכתה בפרס שרת התרבות והספורט ליצירה בתחום הציונות בשנת 2015[1].
ב-2005 השתתף פרדו במחזה "שלומית" שעלה בתיאטרון המעבדה בירושלים, בבימוי אופירה הניג. כמו כן שיחק בתיאטרון באר שבע במחזה "החושך המואר" מאת דן וולמן, בתפקיד סטודנט אתיופי המבקש לגור אצל ניצולת שואה. כעבור שנה (2006) שיחק פרדו במחזה "לא על זמירים" מאת טנסי ויליאמס, בתפקיד האסיר אוליבר ג'קסון.
בשנת 2011 העלה את הקומדיה הרומנטית 'יחסים או כעסים', קומדיה רומנטית שעוסקת במתחים וביצרים של זוג צעירים יוצאי אתיופיה.
בשנת 2012 השתתף במחזה 'אברם' באנסמבל הרצליה לצד גבי עמרני ודובל'ה גליקמן, המחזה מתרחש בתחנה המרכזית הישנה של תל אביב. גיבורי השוליים נחשפים בו ברגעי אהבה ואלימות, בחלומותיהם ואכזבותיהם. תמונה צבעונית, רגישה ומחויכת של המתרחש בחצר האחורית של העיר הגדולה.
בשנת 2013 השתתף בהצגה 'עובד בשביל שניים' עיבוד קומי לקלסיקה 'משרתם של שני אדונים', שהועלה בתיאטרון 'בית ליסין'.
בטלוויזיה ובקולנוע
בשנת 2000 השתתף בסרט "אחות זרה" מאת דן וולמן. בשנת 2001 שיחק תפקיד מרכזי בסרט הטלוויזיה "אני פורים" של אסף ברנשטיין ועמליה רוזנבלום, לצד דרור קרן וולדימיר פרידמן. ב-2003 גילם צעיר המיוצג על ידי עורך הדין המנוסה דוד פרנקו (משה איבגי) בסדרת הטלוויזיה פרנקו וספקטור ששודרה בערוץ 2. ב-2004, כשסיים את לימודי המשחק, גילם מתרגם בסרט הצרפתי תחיה ותהיה בבימויו של ראדו מיכאיליאנו. ב-2005 שיחק בתפקיד הראשי בסרט הקצר "מתמטיקה פשוטה" מאת דניל בורובין. ב-2006 גילם את מלקמו הסטודנט בסדרה הרביעית של רחוב סומסום. ב-2007 גילם את יוסי שבירו, חברהּ של הגיבורה הראשית (ורד פלדמן) בסדרה "אולי הפעם". ב-2008 השתתף בסדרת הטלוויזיה "לאהוב את אנה", בשנת 2014 השתתף בעונה השנייה של סדרת המשטרה בערוץ 10 'אחת אפס אפס'. בשנים 2020- 2018 שיחק בסדרה הקומית "שנות ה-80" בתפקיד מולוגוטה, ספר שבתחילה עובד בקראוונים ובהמשך עובד עם מרסל. ב-2022 שב בדמותו של מולוגוטה, ספר והעוזר של מרסל בסדרה ״שנות התשעים״ שאותה גילם גם בסדרה "שנות ה-80".
פעילות חברתית
במהלך המחאה החברתית בקיץ 2011 הקים שי את בשדרות רוטשילד את מאהל 'מחאת הנחמדים', מאהל ששם במרכז את המאבק נגד גזענות ואפליה כלפי יוצאי אתיופיה. 'מחאת הנחמדים' שמה במרכז את הניסיון ליצור שיח חיובי סביב נושאים בוערים בקהילה האתיופית, ליצור במה ונראות לאמנים ואנשי רוח יוצאי הקהילה והצפה של בעיות בוערות.
ברוח 'מחאת הנחמדים' בשנת 2012 יזם והפיק את פסטיבל הסיגדיאדה, פסטיבל לתרבות אתיופית ששם במרכז את היציאה והיוצרים יוצאי הקהילה. בשנת 2013 התקיים הפסטיבל בתיאטרון הלאומי 'הבימה', ובשנת 2014 בסינמטק תל אביב.
קישורים חיצוניים
- שי פרדו, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
שי פרדו, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)- שי פרדו, באתר מגזין הקהילה האתיופית
- שי פרדו, באתר אגודה ישראלית למען יהודי אתיופיה
- שי פרדו, באתר תיאטרון הנפש
- שי פרדו וסקאי גטה, 'יחסים או כעסים', 2011
- אלי ערמון-אזולאי, שכחו אותו בבית ספר, באתר הארץ, 24 באוקטובר 2012
- אליה מהרט, שי פרדו הוא "גור אריה יהודה", באתר אגודה ישראלית למען יהודי אתיופיה
- סרטון מאבק בגזענות, המטה למאבק בגזענות
- "על גזענות וחוסר אמון", 'המגזין' עם אשרת קוטלר, ערוץ 10, 13.4.2014
רועי צ'יקי ארד, הבהלה לאינג’רה: הסיגדיאדה הגיעה להבימה, באתר הארץ, 19 באוקטובר 2013- מנחם הורוביץ, שווה בדיקה: חג הסיגד האתיופי, באתר מאקו, 16 באוקטובר 2013
- לבנת גלבוע, 'חדר החדשות', סיגדיאדה 2012
- הארי פוטר האתיופי, ליאור שליין
- אמהרית וסיפור מסע, 'בית אבי חי', נובמבר 2011
- רותם שטרקמן, "תילחמו בגזענות נגד אתיופים. אחר כך תעברו ללהט"בים. זאת מדינת קומבינות, ואין לנו דוד שיתערב", באתר TheMarker, 27 ביולי 2018
הערות שוליים
.svg){kind=small}
