השלישייה לפסנתר מספר 2 במי מינור של דמיטרי שוסטקוביץ', אופוס 67 להרכב של כינור, צ'לו ופסנתר, נכתבה בשנת 1944, בשיאה של מלחמת העולם השנייה. הפרמיירה של היצירה התקיימה בלנינגרד בנובמבר 1944.
אורכה הממוצע של השלישייה עומד על כ-27 דקות.
רקע
שוסטקוביץ' כתב במהלך חייו שתי שלישיות לפסנתר. הראשונה, מורכבת מפרק בודד, נכתבה בשנת 1923 כששוסטקוביץ' היה סטודנט בן 17 והיוותה חלק מעבודתו האקדמית. השלישייה השנייה לעומתה, מורכבת מארבעה פרקים, נכתבה בהיות שוסטקוביץ' בן 38 וממצה את מירב כישרונו וגיוונו המוזיקלי.
בדומה לצ'ייקובסקי ורחמנינוב, שלישייה אלגית זו נכתבה לזכרו של חברו הטוב של שוסטקוביץ', איבן סולרטינסקי, מוזיקולוג מבריק ואיש אשכולות רוסי, אשר מת בפתאומיות מהתקף לב בגיל 41.
אמנם שלישייה זו הוקדשה לחברו הטוב של שוסטקוביץ', אך המלחין הושפע מאוד גם מהילך התקופה.
מוזיקה
- אנדנטה - מודראטו (andante- moderato) - הפרק פותח בקטע צ'לו מאתגר, המנוגן על צליליו הגבוהים של הכלי, אליו מתווספת נגינת כינור במנעד הנמוך של הכלי ולבסוף מצורף הפסנתר גם הוא במנעדו הנמוך.
- הפרק מתפתח למקצב מודראטו מהיר יותר במבנה של פוגה ומסתיים כסונאטה. הפרק דורש שליטה טכנית גבוהה מהנגנים.
- אלגרו קון בריו (allegro con brio) - סקרצו פראי הנע בין סולמות מתגלגלים למוטיבים דיסוננטיים אשר לא פוסקים עד לסיומו של הפרק.
- לרגו (largo) - הפסנתר מנגן אקורדים ומשמש כרקע לכינור והצ'לו, המחליפים ביניהם מלודיות קודרות ואיטיות, ועוברים ללא הפסקה לפרק האחרון.
- אלגרטו (allegretto) - "ריקוד המוות" פותח בנגינת סטקאטו, עם מוטיבים יהודיים מובהקים ואזכורים לפרקים הקודמים. הפרק מסתיים באקורד מי מז'ור מעונה אשר בקושי נשמע.
זוהי יצירתו הראשונה של שוסטקוביץ' בה הוא שוזר מוטיבים יהודיים, אשר מאוחר יותר יכללו ביצירות נוספות של המלחין, כמו הרביעייה מספר 8 בדו מינור.
