נמנה עם יוצאי הלהקה שהקימו את להקת "בצל ירוק" שזכתה להצלחה כבר מתוכניתה הראשונה, "כביסת הרש" (1958). בשנת 1960, לאחר חמש תוכניות, התפרקה הלהקה. לאחר מכן שיתף פעולה עם שייקה אופיר במספר מערכונים, כמו "יוסק'ה ברגר התעשר" ו"תקרית גבול".
בסוף שנות ה-50 הקים עם אברהם דשא (פשנל) את משרד ההפקות "התיאטרון העממי". בשנים 1961–1962 השתתף במופעים המוזיקליים "משלי ערב" ו"תל אביב הקטנה", שהועלו במועדון החמאם ביפו. הוא החל לשדר תוכניות הגיגים ברדיו, העלה תוכניות יחיד (הוא נהג לאלתר על הבמה ונחשב מראשוני הסטנדאפיסטים בישראל), ועם הקמת הטלוויזיה הישראלית החל להנחות וליצור תוכניות טלוויזיה, בהן סדרת תוכניות הראיונות והבידור "ברוכים הבאים", ולאחר מכן ארבע תוכניות עם חבורת "לול", בהן שיחק וגם ביים. בהמשך, הנחה את השעשועון הראשון בטלוויזיה הישראלית "זה הסוד שלי". בנוסף הנחה אירועים שונים, בהם טקסי "מלכת היופי" ואירוע הניצחון של מכבי תל אביב ב-1977. היה פעיל באת"ר – אזרחים תומכי רבין.
באותה תקופה ביצע שירים שהפכו לקלאסיקה של הזמר העברי, בהם "שיר הפטנטים" ו"החופש בבית הבראה", אותו ביצע יחד עם אשתו דאז, אילנה רובינא. שאלה שאפיינה את זוהר בהופעותיו הייתה: ”אני יפה?”.
בסוף שנות ה-60 אספו סביבם זוהר וחברו אריק איינשטיין מספר אמנים ואנשי בוהמה, לחבורה שנקראה "חבורת לול". הוא ביים את הטרילוגיה "מציצים", "עיניים גדולות" ו"הצילו את המציל" על הווי החוף הנהנתני של תל אביב שאפיין את חבורת "לול" (את האחרון ביים כשהוא כבר חבוש כיפה). את הסרט "עיניים גדולות", שנכתב לפי תסריטו של הסופר יעקב שבתאי, יצר זוהר כביקורת עצמית על חייו, שם שיחק לצד אשתו השנייה אליה שוסטר. מערכוני התוכניות עם "חבורת לול", אותם כתב זוהר יחד עם אנשי החבורה, הפכו עם הזמן לקלאסיקות של הבידור הישראלי, כגון "חידון התנ"ך", ממנו נבעו מטבעות לשון כגון: "גֶּפֶן במובן גָּפֶן", "זמנך עבר!", "צ'מעתי אותך!", "מה הוא קופץ?" ו"הנבחן הבא!". קטע קלאסי אחר הוא "לה מרמור, מאת פרלש", בו במקום משחק כדורגל משודרת בטלוויזיה האופרה "לה מרמור". כתגובה, זוהר שובר את המקלט וזועק: "למה, למה, הרי שילמנו את האגרה!". במערכון מפורסם אחר, מגלמים זוהר ואיינשטיין דמויות טיפוסיות של עולים חדשים המגיעים ארצה וסופגים עלבונות מצד העולים שקדמו להם.
מלבד היצירה, נודעה החבורה בראשותו של זוהר באורח חיים הולל, שכלל שימוש בסמים. בראשית שנות השבעים התפרע זוהר עם אחרים בבית המשפט המחוזי אשר החליט להאריך את מעצרו בחשד של שימוש בסמים. בעקבות זאת הורשע בהתנהגות פרועה בבית המשפט, בהעלבת שופט ובתקיפת שוטר ונידון בערעור בבית המשפט המחוזי לשלושה חודשי מאסר[2]. את העונש ריצה בעבודות חוץ החל מ-1 באפריל 1974[3].
בשנת 1976 הוחלט להעניק לזוהר את פרס ישראל בתחום הקולנוע, אך הוא סירב לקבלו בהפגנת אי-סולידריות עם הממסד.
בשנת 1997, 20 שנה אחרי שחזר בתשובה, הגיש זוהר תוכנית אירוח ובידור בהפקת הערוץ הראשון. התוכנית נקראה "אורי זוהר" ובעונתה השנייה "אורי זוהר 2", והיא שודרה לפרקים עד שנת 1999. סך הכל צולמו 15 תוכניות, בכל תוכנית זוהר אירח ארבעה אורחים לשיחה אישית, והיה יוצא לצילומים מחוץ לאולפן בנושאי דת ונושאים נוספים. לאחר תום העונה השנייה לא הופיע יותר לכלל הציבור.
בשנת 2012 נערכה בסינמטק הצרפתי בפריז רטרוספקטיבה מקיפה לסרטי אורי זוהר שאצר חוקר הקולנוע אריאל שוייצר[4]. ברטרוספקטיבה נכלל הסרט הקומי על חילופי זוגות "התרוממות", בכיכובם של חברי הגשש החיוור, שקיבלו את הזכויות על הסרט לאחר מותו של המפיק פשנל. הם אסרו על הקרנת הסרט, לדברי שייקה לוי הוא "נעשה בתקופת ההיפים בארץ, והם לא אוהבים את השתתפותם בו"[5]. בשנת 2013 ערך שוייצר רטרוספקטיבה מקיפה לקולנוע של זוהר שכללה עשרים ושלושה סרטים (כולל פרויקטים שבהם היה מעורב וסרטיו כשחקן), בסינמטקים של תל אביב, ירושלים וחיפה ובמסגרת פסטיבל קולנוע דרום.
בשנת 2018 יצא הסרט התיעודי "אורי זהר חוזר" בבימוי יניב סגלוביץ' ודני רוזנברג. הסרט מתעד כיצד עשרות שנים לאחר חזרתו בתשובה ונתק מעשייה אמנותית שב אורי זהר לביים סרט עלילתי. הפעם בסיועם של קולנוענים צעירים, סגלוביץ' ורוזנברג, שזה עתה סיימו את לימודיהם. במרכז הסרט שמביים זהר סיפורה של רקדנית מצליחה שמגלה את האמונה בעקבות מפגש מקרי ונקרעת בין עולם התורה לעולם הבמה. מתוך היצירה, זהר מגלה שוב את תשוקתו האדירה לקולנוע, וגם נרתע ממנה. מנסה לאחוז באש מבלי להישרף. בדרכו חזרה לביתו בירושלים מסכים זהר לראשונה לספר את הסיפור שלו: בין תחנות חייו מילדותו וההתאהבות בקולנוע, דרך סקירת יצירותיו ועד החזרה בתשובה והחיים בין דפי הגמרא בירושלים.[6] הסרט הוקרן בפסטיבל ירושלים 2018 ושודר בהוט 8.[7]
חזרתו בתשובה
זוהר החל בתהליך של חזרה בתשובה בעקבות פגישה עם הרב יצחק שלמה זילברמן (באירוע שמחה בירושלים של אריה יצחק שחזר בתשובה כמה שנים קודם לכן). הרב זילברמן אמר לו שיוכל להוכיח לו שהתורה אמת: ”נתקלתי באדם רציני, חכם, שאמר לי שהוא יכול להוכיח לי שיש בורא לעולם שנתן תורה בהר סיני”[8].
את תהליך השינוי שעבר זוהר ניתן היה לחוש בשידוריו בתוכנית הרדיו "ציפורי לילה" בגלי צה"ל, שבה ניהל שיחות עם מאזינים בנושאי דת. כשהתראיין בתוכנית בראשית תהליך התשובה שלו, הסביר: ”פשוט הוכיחו לי טאק, טאק, טאק, טאק, וזה הצטרף לתמונה, וראיתי שזאת אמת. אמרתי: אין לי ברירה"”[9].
בסוף התהליך, ב-9 באוגוסט1977 הופיע זוהר בתוכנית הטלוויזיה שהגיש, "זה הסוד שלי", כשהוא חובש כיפה ומחולצתו גלויות ציציות[10]. בשנת 1977 פרש זוהר סופית מעולם הבידור. הוא נכנס ללמוד בישיבת אור שמח[11], ולאחר מכן למד גם בישיבת אדרת אליהו של הרב זילברמן ואף העביר בה שיעורים.
זוהר למד כמה שנים בישיבת אש התורה בתקופה הראשונה שאחר חזרתו בתשובה[12].
חזרתו בתשובה של זוהר זכתה לתהודה בקרב הציבור בישראל, בשל פרסומו הרב קודם לכן. סדרת הטלוויזיה "לוויתן בחוף שרתון", בכיכובו של אסי דיין, עוסקת בבוהמיין חוזר בתשובה, בהשראת זוהר. הסופר הרב בנציון פירר גולל את סיפור חזרתו בתשובה בספר "אורי חוזר בתשובה". גם שירו של אריק איינשטיין משנת 1984, "הוא חזר בתשובה", נתפש בציבור כביטוי לצערו על שחברו, אורי זוהר, התרחק ממנו ומצא את מקומו בעולם אחר. באוקטובר 2018, עלה לאקרנים הסרט הדוקומנטרי "אורי זוהר חוזר" ששודר בערוץ 8 ב-HOT.
זוהר היה ממייסדי היישוב מעלה עמוס וניהל במשך מספר שנים את הקהילה ביישוב[14].
הרב זוהר הנחה חוזרים בתשובה ואף הקים את ארגון "מענה" לשם כך. הוא הרצה והקליט תשדירים בנושאי חזרה בתשובה, המושמעים בטלפון. בדרשותיו דיבר בחריפות כנגד התרבות החילונית. את תהליך חזרתו בתשובה תיאר בספרון "ובחרת בחיים" (יצא אחר כך גם בשם "לא נתנו צ'אנס"). הוא הנחה תוכנית רדיו שבועית ברדיו ירושלים ורדיו דרום, והגיש תוכניות טלוויזיה בערוץ "הידברות". כשנשאל על היחס שלו לחייו הקודמים - אמר שזכרונותיו הם כמו אדם מבוגר הזוכר את עצמו משחק משחקי ילדים בילדותו: זה היה טוב ומתוק, אבל חסר משמעות ותכלית, בשונה מחייו הבוגרים[15].
הרב זוהר עמד בראש המערכת של ארגון "לב לאחים", הפועל לרישום ילדים מבתים מסורתיים לבתי ספר חרדיים. עד כניסתו של אריה דרעי לכלא קיימו הוא וזוהר שידורים משותפים למטרה זו.
בתחילת שנות ה-60 היה זוהר נשוי לזמרת אילנה רובינא במשך כשנתיים.
מאוחר יותר נשא את אליה שוסטר, שחקנית, ששיחקה בסרט "עיניים גדולות", אותו ביים. אחותה של אליה, סנונית, היא אלמנתו של איקא ישראלי[17].
לזוג, שהתגורר עם נישואיהם ביפו, ולאחר חזרתם בתשובה עברו לירושלים, היו שבעה ילדים. שני בניו הבוגרים, אפרים פישל, ושלום, התחתנו עם בנותיהם של אלונה ואריק איינשטיין, שירי ויסמין, ואף הן חזרו בתשובה עם אמן. חתונתם של אפרים פישל ושירי תועדה ב-1985 בסרטו הקצר של רנן שור, "חתונה בירושלים". איתמר, בן נוסף של זוהר, שיצא בשאלה, יזם בשנת 2004 את הסדרה "מציצים פנימה"- סדרה בשלושה חלקים שבה איתמר בוחן את שני העולמות שבהם היה אביו, ומנהלים ויכוחים בענייני אמונה, ערכים ופיוס בין חרדים וחילונים, לאחר מספר שנים חזר איתמר בתשובה. הסדרה צולמה בביתם בירושלים, וכן באתרים שבהם התגורר ויצר זוהר בתל אביב[18]. בן נוסף, בצלאל, ניהל את מוסדות מגדל אור של הרב יצחק דוד גרוסמן. הבן הקטן, דוד, הוא חבר מועצת עיריית ירושלים מטעם מפלגת דגל התורה[19]. על בתו היחידה של זוהר, אחינועם, נכתב השיר "אחינועם לא יודעת", שנכלל באלבומו של אריק איינשטיין "פוזי".
.jpg)
.svg){kind=logo}
