אנרי שרייר (בצרפתית: Henri Charrière; 16 בנובמבר 1906 – 29 ביולי 1973) היה אסיר צרפתי שנשפט למאסר עולם עם עבודת פרך במושבת העונשין בגיאנה הצרפתית. הוא ידוע בעיקר בשל ספרו האוטוביוגרפי פרפר שכתב ב-1968 ועוסק בקורותיו בין 1931, השנה בה נשפט, ועד 1944, אז יצא לחופשי. קורות חייו כמתואר בספרו הם מסכת מתמשכת של התמודדות עם תנאי הכליאה הקשים במושבת העונשין מוכת המלריה ומחלות אחרות, תוך הפגנת כושר עמידה יוצא דופן, יכולת הישרדות, תעוזה, אלתור וניסיונות בריחה בלתי פוסקים.
בשנת 1973 הופק סרט הקולנוע הפרפר על-פי הספר, בכיכובם של דסטין הופמן וסטיב מקווין.
רימייק לסרט, גם בשם הפרפר יצא לאור ב-2017 בכיכובם של צ'ארלי האנם וראמי מאלק.
קורות חייו
כל המידע אודות חייו של שרייר נלקח מספרו האוטוביוגרפי, ואף על פי שהפרטים העיקריים בספרו נתמכים בעדויות נוספות, הרי שהסופר עצמו מודה שייתכן שפרטים מסוימים בסיפורו אינם מדויקים בשל הזמן הרב שחלף עד שהעלה אותם על הכתב.
שרייר נשפט בשנת 1931 למאסר עולם עם עבודת פרך על רצח של סרסור צרפתי, רצח שאותו לטענתו לא ביצע. הוא נשלח למחנה מעצר בקאן, ולאחר תקופה קצרה נשלח משם לגיאנה הצרפתית, שם התחזה לחולה ונכנס לבית החולים. שרייר ושלושה מחבריו הצליחו לברוח מבית החולים, ולאחר תקופה קצרה של נדודים הגיעו שלושה מהם לקולומביה, שם נתפסו בידי המשטרה המקומית ונאסרו. שרייר ואסיר נוסף הצליחו לברוח גם מכלא זה, ושרייר הגיע לגואחירה שם התקבל כחבר בקהילה אינדיאנית מקומית והקים משפחה עם שתי מקומיות.
לאחר שבעה חודשים עזב שרייר את האינדיאנים במטרה לחזור לצרפת ולנקום את נקמתו בתובע ובמושבעים שחרצו את דינו, אך הוא נתפס שוב בידי השלטונות הקולומביאנים ונכלא. לאחר חמישה ניסיונות בריחה כושלים, ביניהם אחד בו פוצץ את קיר בית הכלא, הוסגר לידי השלטונות הצרפתיים, ונידון בידיהם לשנתיים בידוד באי סן ז'וזף אשר באיי הישועה בעבור ניסיון הבריחה.
לאחר סיום תקופת הבידוד הועבר שרייר לאי המלכותי, והתחיל לתכנן שם את בריחתו. בעקבות הלשנה סוכלה הבריחה, ושרייר חיסל את המלשין. על ניסיון הבריחה והרצח הוא קיבל עונש של שמונה שנים בבידוד בסן ז'וזף, עונש שהסיכויים לחזור ממנו בחיים קלושים. לאחר 19 חודשים שוחרר שרייר בשל "נסיבות רפואיות" כפרס על כך שחודש לפני כן ניסה להציל משיני הכרישים את בתו של מפקד האי שנפלה למים. הוא הוחזר לאי המלכותי, ועם פתיחת מלחמת העולם השנייה הוחזר לסן ז'וזף (אך לא בבידוד). שם התחזה למשוגע, הועבר לבית החולים למשוגעים בעל השמירה הרופפת, וניסה לברוח מהאי. בריחתו נכשלה והוא כמעט נהרג כאשר הרפסודה המאולתרת שבנה התרסקה על הסלעים, אך ניסיון הבריחה לא התגלה.
שרייר הועבר לבקשתו לאי השדים ויחד עם חבר ניסה בריחה נוספת. הבריחה הצליחה והוא הגיע ליבשה, לגיאנה הצרפתית, ללא חברו ששקע בביצה בדרך. מגיאנה הצרפתית הוא ברח עם שני סינים לג'ורג'טאון שבגיאנה הבריטית (כיום גיאנה) וחי שם תקופה קצרה כאיש חופשי, אולם החליט לשוב לוונצואלה שם נעצר באל דוראדו ונכלא עד יום שחרורו באוגוסט 1944.
שרייר קיבל אזרחות של ונצואלה ונישא. ב-1967 החל לכתוב את ספרו האוטוביוגרפי "פרפר" (בצרפתית: Papillon) בו גולל את מסכת מאסריו ובריחותיו, וסיים אותו בתחילת 1968. בספר מכונה שרייר "פרפר", על שם קעקוע בצורה זו על חזהו. בעברית יצא ספרו לראשונה בשם "פרפר" בתרגום לנה קנטי ובהוצאת בוסתן בשנת 1972. לאחר מכן הוציא שרייר את ספר ההמשך לספרו הקודם - "באנקו".
הספר פרפר בעברית יצא שנית ב-2016 בתרגומו של רפי קינן, ובהוצאת ספרי עליית הגג.
שרייר מת ב-29 ביולי 1973 במדריד מסרטן הגרון.[1]
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
