דיאנה סבלה רבות כתוצאה מהמתח בין הוריה שהוביל לגירושיהם, ולאחר שהועברה למשמורת אביה שהתחתן בשנית, גם מערכת היחסים שלה עם אימה החורגת הייתה קשה. את ילדותה תיארה כלא מאושרת ולא יציבה. היא התחנכה בנורפוק ובפנימייה בקנט, שם נחשבה לתלמידה מתחת לממוצע מבחינה אקדמית, אך התבלטה במוזיקה וספורט. בגיל 16 השלימה את השכלתה בבית-ספר יוקרתי ברוז'מון (Rougemont) שבשווייץ.
בשנת 1977 יצא צ'ארלס, נסיך ויילס לתקופה קצרה עם ליידי שרה ספנסר, אחותה הגדולה של דיאנה. חיי האהבה של צ'ארלס עוררו מאז ומתמיד את סקרנותה של העיתונות, ושמו נקשר עם כמה נשים, ביניהן מאהבתו קמילה פרקר בולס, שהייתה נשואה לאחר. היות שעבר את גיל ה-30, הופעל עליו לחץ הולך וגובר להינשא. ואולם, היות שהיה הנסיך מוויילס והמלך-לעתיד, כלתו של צ'ארלס הייתה צריכה להיות בעלת אילן יוחסין ללא דופי, ופרוטסטנטית (אם כי החוק דורש רק שלא תהיה קתולית). ארמון בקינגהאם הודיע על דבר אירוסיהם ב-24 בפברואר1981.
החתונה התקיימה בקתדרלת סנט פול בלונדון ב-29 ביולי 1981, לעיני 3,500 אורחים (ביניהם קמילה) וכ-750 מיליון צופי טלוויזיה בעולם כולו. דיאנה הייתה לאנגלייה הראשונה הנישאת ליורש העצר מאז 1659, אז התחתנה הליידי אן הייד עם הדוכס מיורק, לימים המלך ג'יימס השני. לאחר הנישואין זכתה בתואר "הנסיכה מוויילס".
ב-21 ביוני 1982 נולד לצ'ארלס ודיאנה בנם הבכור הנסיך ויליאם. באחד מהראיונות שנתנה, שפורסם לאחר מותה, סיפרה כי בזמן הריונו של ויליאם השליכה עצמה במורד גרם מדרגות, והמלכה המזועזעת גילתה אותה שם. לאחר לידת ויליאם, סבלה דיאנה מדיכאון לאחר לידה. מאוחר יותר התפתחה אצלה הפרעת אכילהבולימיה, והיא אף ניסתה להתאבד. ב-15 בספטמבר 1984 נולד לצ'ארלס ודיאנה בנם השני הנסיך הארי.
למרות ניסיונות להסתיר את העובדה שנישואי הזוג עלו על שרטון, החל מ-1987 החלה התקשורת העולמית לדון בכך באינטנסיביות, ובעיקר הצהובונים הבריטיים, שניסו לדלות פרטים ותמונות מחייהם האישיים של בני הזוג. צ'ארלס חידש את יחסיו עם פרקר בולס, ודיאנה פיתחה רומן עם ג'יימס יואיט. אף על פי שהרומן בין דיאנה ויואיט החל רק לאחר לידתו של הארי, נפוצו שמועות שיואיט, ולא צ'ארלס, הוא אביו של הארי, משום שהארי דומה ליואיט יותר מאשר לצ'ארלס. בני הזוג הרבו לשוחח עם העיתונות דרך ידידים, כשהם מאשימים זה את זה בניאוף.
בשנת 1992 הצטלמה דיאנה לבדה על ספסל בטאג' מהאל, בתמונה שהמחישה את הקרע שהתרחש בנישואיה לנסיך צ'ארלס. 24 שנים מאוחר יותר הצטלם בנם ויליאם עם רעייתו קתרין על אותו הספסל בדיוק[1]. צ'ארלס ודיאנה נפרדו ב-1992, אך הגירושין קיבלו תוקף סופי רק באוגוסט 1996.
לדיאנה הייתה מערכת יחסים של שנתיים עם חסנאת ח'אן קרדיולוג בריטי ממוצא פקיסטני, שאומרים שתיארה אותו כ"מר נפלא". [2] במאי 1996, דיאנה ביקרה את משפחת ח'אן בלאהור. [3][4] המשרת של דיאנה פול בורל אמר בעדות בחקירתו ב-2008 שדיאנה תיארה את ח'אן כחבר הנפש שלה. דיאנה סיימה את הקשר עם ח'אן ביולי 1997.[5][6]
על פי הדיווחים, חבריה של דיאנה תיארו את חסנאת כ"אהבת חייה" ודיברו על מצוקתה כשסיימה את מערכת היחסים ביניהם. עם זאת, אומרים שהוא מסויג מלדבר על כמה הוא אולי היה חשוב לה או אפילו כמה היא הייתה חשובה לו.[7] ח'אן השתתף בטקס ההלוויה של דיאנה במנזר וסטמינסטר בספטמבר 1997.[8]
מערכת היחסים בין ח'אן לנסיכה מוויילס, מתוארת בסרט דיאנה (2013), בבימויו של אוליבר הירשביגל. הסרט מבוסס על ספרה של קייט סנל "דיאנה: אהבתה האחרונה" משנת 2001.[9] את ח'אן מגלם נאבין אנדרוז, בעוד את דיאנה מגלמת נעמי ווטס.[9]
באפריל 1987 הייתה דיאנה לאישיות הציבורית המפורסמת הראשונה אשר צולמה כשהיא נוטלת את ידו של חולה איידס מאושפז. בדצמבר 2001 ביטא ביל קלינטון את תרומתה לשינוי דעת הקהל אודות חולי איידס, במסגרת "הרצאות ע"ש דיאנה, הנסיכה מוויילס, על איידס", באמרו:
”ב-1987, כאשר רבים כל-כך עדיין האמינו שניתן להידבק באיידס על ידי מגע מקרי, ישבה הנסיכה דיאנה על מיטת-חוליו של גבר חולה איידס והחזיקה בידו. אם הנסיכה מוויילס יכולה להחזיק בידו של חולה איידס, מי יוכל לטעון שאין זה יאה לו? היא הראתה לעולם כי אנשים עם איידס זקוקים לא לבידוד כי אם לחמלה. בכך עזרה לשנות את דעת הקהל בעולם, עזרה לתת תקווה לחולי איידס, ועזרה להציל את חייהם של אנשים בסיכון”.
ביקורה המתוקשר ביותר, ככל הנראה, למטרות צדקה, התקיים בינואר 1997, כאשר ביקרה באנגולה את קרן HALO, ארגון לפירוק מוקשים. העולם כולו ראה את דיאנה מסיירת בשדה מוקשים, בקסדה ובשכפ"ץ. באוגוסט של אותה שנה ביקרה בבוסניה עם ג'רי וייט וקן רוטרפורד מארגון נפגעי המוקשים Landmine Survivors Network. בפעילותה נגד מוקשים הדגישה את הפגיעות שהם גורמים, לרוב לילדים, זמן רב אחרי שהסכסוך שבעטיו הונחו כבר הסתיים.
השפעתה על ממשלת הממלכה המאוחדת ומדינות אחרות זכתה להכרה כאשר חתמו על הסכם אוטווה בדצמבר 1997 (לאחר מותה)[11], הסכם בו הוטל איסור בינלאומי על השימוש במוקשים נגד אדם.
ב-31 באוגוסט1997 הייתה דיאנה מעורבת בתאונת דרכים במנהרה ברחוב Pont de l'Alma בפריז. עימה ברכב היו בן-זוגה דודי אל-פאיד, בנו של המיליונר המצרי-בריטי מוחמד אל-פאיד, הבעלים של חנות "הרודס" בלונדון, נהגם הנרי פול, ושומר ראשו של אל-פאיד, טרבור ריז-ג'ונס.
הנהג הגה תוכנית שתמנע היתקלות בצלמי פפראצי. על פי התוכנית, תצא בתחילה מכונית דומה מהמלון, והצלמים ירדפו אחריה. לאחר מכן הם ייצאו, ויסעו בדרך אחרת.
בשעת לילה מאוחרת של שבת, ה-30 בחודש, אכן יצאה מכונית ה"פיתיון" ממלון ריץ שבפלאס ונדום בפריז, ונסעה לכיוון אחר, כשעדר של צלמים בעקבותיה. לאחר מספר דקות יצאו דיאנה ואל-פאיד, ונסעו לאורך גדתו הצפונית של נהר הסן. רק אופנוען ושבעה צלמים, בכמה כלי רכב, יצאו בעקבותיהם.
בשעה 00:25 נכנסה מכונית המרצדס שלהם למנהרה תחת ה-Place de l'Alma. בכניסה למנהרה פגעה המכונית בצידה בקיר הימני. היא סטתה לנתיב השמאלי והתנגשה חזיתית באחד העמודים התומכים בגג, הסתחררה ונעצרה. בעוד הנפגעים שוכבים במכונית ההרוסה, פצועים קשות, התקרבו אליהם כמה מן הצלמים והמשיכו לצלם.
דיאנה חולצה מהרכב בעודה בחיים, ונלקחה באמבולנס לבית חולים סמוך. אף על פי שנעשו מאמצים להצילה, היא סבלה מחבלות פנימיות חמורות, ובשעה 04:00 באותו בוקר הודיעו הרופאים על מותה. לאחר זמן מה נודע כי היחיד ששרד בתאונה היה שומר הראש של דודי אל-פאיד, טרבור ריז-ג'ונס. הלווית הנסיכה נערכה ב-6 בספטמבר, והיא נקברה באחוזת משפחתה במחוז נורת'האמפטונשייר.
ב-1999 הגיעה חקירה צרפתית למסקנה כי רכב נוסף בא במגע עם המרצדס במנהרה, פיאט אונו לבנה; אך הרכב הזה לא נמצא מעולם, ונהגו לא התייצב. במקור דיווחו כלי התקשורת כי מהירותה של המכונית בעת ההתנגשות בעמוד הייתה מעל 190 קמ"ש, ושמחט מד-המהירות נתקעה על מספר זה. אך מאוחר יותר הודיעו חוקרי התאונה כי המהירות בעת ההתנגשות הייתה בסביבות 95–110 קמ"ש, וכי למרצדס לא הייתה כלל מחט במד-המהירות.[דרוש מקור] אך ברור כי המכונית נסעה הרבה מעל המהירות המותרת (50 קמ"ש בלבד), ובכל מקרה יותר מן הסביר במנהרה זו.
מסקנתם של החוקרים הייתה כי התאונה נגרמה עקב שכרותו של הנהג, ללא קשר לצלמי הפפראצי המעטים שעקבו אחריהם.
בנובמבר 2003 זוכו כריסטיאן מרטינז ופאבריס שאסרי, הצלמים אשר צילמו את הנפגעים לאחר התאונה, מאשמת הפרת חוקי הפרטיות הצרפתיים.
ב-6 בינואר2004 נפתחה חקירה על נסיבות מותה של דיאנה על ידי מייקל בורגס, הפתולוג של משפחת המלוכה. דו"ח שפורסם במסגרת החקירה קבע כי אין בסיס לטענה שדיאנה נרצחה, וכי התאונה שבה נהרגה הייתה "תאונה טראגית"[12].
משנת 1975, כאשר ירש אביה את התואר הרוזן ספנסר, עד נישואיה ב-1981 נודעה דיאנה בתור ליידי דיאנה ספנסר.
בשנים בהן הייתה נשואה לנסיך מוויילס, 1981-1996, נודעה דיאנה בתור הוד מעלתה המלכותית הנסיכה מוויילס. תארה הרשמי והמלא, היה: "הוד מעלתה המלכותית, הנסיכה דיאנה, נסיכת ווילס ורוזנת צ'סטר, דוכסית קורנוול, דוכסית רות'סי, רוזנת קריק, ברונית רנפריו, גבירת האיים ונסיכת סקוטלנד".
לאחר גירושיה ב-1996 נודעה דיאנה בתור דיאנה, הנסיכה מוויילס, היות שעדיין הייתה חלק ממשפחת המלוכה (כאמם של יורשי-העצר השני והשלישי בתור לכס).
התואר "הנסיכה דיאנה", אף על פי שהיה בשימוש נרחב על ידי הציבור והתקשורת, הוא שגוי, כיוון שעלול להשתמע מכך שדיאנה נולדה כבת למשפחת המלוכה (כמו הנסיכה מרגרט). דיאנה עצמה הקפידה לתקן את מי שכינה אותה בתואר זה. קידומת הכבוד 'הוד מעלתה המלכותית' נשללה ממנה לאחר גירושיה, כשם שנשללה מאוחר יותר משרה, דוכסית יורק, עם גירושיה מהנסיך אנדרו.
פסל "להבת החירות" (בצרפתית: Flamme de la Liberté) שהוקם בפריז בשנת 1989 כהעתק של הלהבה בקצה הלפיד שבפסל החירות, נמצא מעל המנהרה שבה מצאה הנסיכה דיאנה את מותה. מאז מותה הפך הפסל בפועל כאתר זיכרון לנסיכה דיאנה.
ב-1 ביולי 2021, יום הולדתה ה-60, נחנך פסל בדמותה של דיאנה בגן האהוב עליה בארמון קנזינגטון. לכבוד הטקס עוצב הגן מחדש ונשתלו בו כ-4000 פרחים חדשים.[13]
.jpg)
.svg)
.svg){kind=logo}
