האיגוד האסטרונומי הבין-לאומי (באנגלית: The International Astronomical Union; בראשי תיבות: IAU) הוא ארגון גג אסטרונומי בין-לאומי, לא-ממשלתי המאגד איגודים אסטרונומיים לאומיים, אנשי מחקר מקצועיים וחובבי אסטרונומיה מרחבי העולם. מטרת האיגוד היא לקדם את מדע האסטרונומיה על כל היבטיו, באמצעות שיתוף פעולה בין-לאומי והובלת התיאום העולמי של האסטרונומיה. פעילות הארגון כוללת חינוך, תקשורת, מחקר ופיתוח, פרסומים, הנגשת מדע האסטרונומיה לאוכלוסיות שונות בעולם באמצעות הקמת משרדים ייעודיים, ייזום פרויקטים, כנסים והרצאות. פעילות הליבה של ה־IAU היא ארגון מפגשים מדעיים. מדי שנה האיגוד נותן חסות לתשעה סימפוזיונים בין-לאומיים ובכל שלוש שנים, האיגוד מקיים אספה כללית שבו מתקימים שישה סימפוזיונים, כ־15 פגישות מיקוד, ופגישות עסקיות ומדעיות אינדיבידואליות של החטיבות, הוועדות וקבוצות העבודה. לאיגוד ארבעה שותפים ונציגים בשלושים וארבעה ארגונים בין-לאומיים[1] ובנוסף חבר במועצת המדע הבין-לאומית המאחד גופים מדעיים ברמות שונות בכל מדעי החברה והטבע.[2] ארבעת שותפי האיגוד הם: המרכז הבין-אוניברסיטאי לאסטרונומיה ואסטרופיזיקה (Inter-University Centre for Astronomy and Astrophysics, בראשי תיבות: IUCAA), פיתוח אפריקה באמצעות רדיו-אסטרונומיה (Development in Africa with Radio Astronomy), החברה המלכותית לאסטרונומיה (אנ'), והמועצה המייעצת לדור החלל.
לאיגוד האסטרונומי הבין-לאומי יש תוכנית אסטרטגית שבה מתוארים חמשת היעדים של הארגון לטווח השנים 2020–2030 והפעילויות הנדרשות כדי לעמוד ביעדים אלה.[3] היעדים הם:
הובלת התיאום העולמי של האסטרונומיה ושיפור התקשורת והפצת ידע אסטרונומי בקרב אסטרונומים מקצועיים.
קידום כולל של האסטרונומיה בכל מדינה.
קידום השימוש באסטרונומיה ככלי לפיתוח בכל מדינה.
הנגשת הציבור למידע אסטרומי.
חינוך והוראת אסטרונומיה בבתי הספר.
שער הכניסה לבניין האיגוד האסטרונומי הבין-לאומי בפריז, צרפת.
היסטוריה
האיגוד האסטרונומי הבין-לאומי, הידוע בראשי התיבות של שמו האנגלי IAU, נוסד ב־28 ביולי 1919 עם מיזוגם של מספר איגודים בין-לאומיים קודמים. הכוח המניע מאחורי הקמתו היה האמריקאי ג'ורג' אלרי הייל (אנ'), שהיה איש רב־פעלים בארגונה של האסטרונומיה בארצו, ולאחר מכן ברחבי העולם. ב־1922 התכנסה האספה הכללית הראשונה של האיגוד, בהשתתפות נציגים של תשע מדינות (ארצות הברית, קנדה, בלגיה, הממלכה הבריטית, יפן, יוון, צרפת, איטליה ומקסיקו) ועד 1925 הצטרפו ל־IAU עוד 13 מדינות. הנשיא הראשון של האיגוד היה בנג'מין ביילוד (אנ').
חברי האיגוד
חברי האיגוד מסווגים למספר קטגוריות:[4] חברים לאומיים – המייצגים איגודים אסטרונומיים מקצועיים, סה"כ 85 חברים, (לדוגמה, האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים מייצגת את ישראל החל משנת 1954); חברים פרטיים – מדענים מקצועיים בעלי תואר ד"ר לפחות, העוסקים במחקר והוראה, סה"כ הם מונים 12,715 כשמתוכם פעילים מעל 12,000; חברים זוטרים – מדענים צעירים שהשלימו את לימודי הד"ר שלהם בין השנים 2019–2024, הם בשלב הראשוני של הקריירה שלהם, באחד מענפי האסטרונומיה וסיווגם במעמד זה, הוא למשך שש שנים, הם מונים 1,224 כשמתוכם 1,201 מוגדרים כפעילים; חברי כבוד – אנשים שתרמו מהותית להתפתחות המחקר האסטרונומי בארצם, שאינם אסטרונומים מקצועיים. בקטגוריה חדשה זו משנת 2018 ומשנת 2021 נבחרו סה"כ 20 חברים;[5] חברים עמיתים - מעמד זה מוענק לפרטיים שאינם חברים באיגוד, אך מעורבים בפעילות במסגרת קבוצת עבודה, ועדה או מחלקה, במעמד זה, יש סה"כ 75 חברים, המעמד הוא זמני ויש לאשרו מחדש בעת האספות הכלליות ובהמלצת המסגרת שבה המועמד פעיל.
באיגוד יש סה"כ 12,737 (9,805 גברים, 2,782 נשים) (מתוכם 1,224 חברים זוטרים) חברים מקצועיים וזוטרים, כשמתוכם יש סה"כ 12,386 חברים פעילים (מקצועיים וזוטרים). בישראל יש 102 חברים (88 גברים, 14 נשים).[6]
נכון לפברואר 2024, יש באיגוד סה"כ 85 חברים לאומיים, וסה"כ 11,533 חברים פרטיים המגיעים (11,185 חברים פעילים), מ־107 (22+85) מדינות ברחבי העולם.
רשימת החברים הלאומיים
להלן רשימת ארגונים המייצגים קהילות אסטרונומיות מקצועיות לאומיות (נכון לפברואר 2024}:
מדינה | ארגון | שנת הצטרפות | מספר חברים | מעמד | קטגוריה (VIII–I)
האיגוד מאורגן בתשע חטיבות נושאיות (J–A), 35 מחלקות ו־54 קבוצות עבודה שמאורגנות על ידי הוועד המנהל, על ידי החטיבות או על ידי ועדות, על מנת לבצע משימות מוגדרות היטב לפרקי זמן קצובים. בנוסף לכך, ישנם מרכזי מחקר ומשרדים ייעודיים אזוריים ברחבי העולם.
אחד המשרדים הוא משרד האסטרונומיה לפיתוח (אנ') שהוקם בשנת 2011 במטרה לקדם את השימוש באסטרונומיה ככלי להתפתחות.
שתי קבוצות מחקר ידועות פועלות במסגרת חטיבה F והן: קבוצה ראשונה היא קבוצת העבודה למינוח גרמי שמיים (אנ') ותפקידה לתת את השמות לכל גרמי השמיים. קבוצה שנייה היא מרכז כוכב הלכת המינורי (אנ') האחראית על כל גרמי השמיים במערכת השמש מסוג כוכב לכת מינורי.
רשימת החטיבות, תחומי המחקר ועיסוקן:
חטיבה A – אסטרונומיה בסיסית
חטיבה B – מתקנים, טכנולוגיות ומדעי נתונים
חטיבה C – חינוך, הנגשה לציבור ומורשת
חטיבה D – תופעות אנרגיה גבוהה ופיזיקה בסיסית
חטיבה E – שמש והליוספרה
חטיבה F – מערכות פלנטריות ואסטרוביולוגיה
חטיבה G – כוכבים ופיזיקת כוכבים
חטיבה H – חומר בין כוכבי ויקום מקומי
חטיבה J – גלקסיות וקוסמולוגיה
האסיפות הכלליות
החל משנת 1922, האספה הכללית של האיגוד האסטרונומי הבין-לאומי מתכנסת כל שלוש שנים, למעט התקופה שבין 1938 ל־1948 (עקב מלחמת העולם השנייה).
לאיגוד יש הסכם שיתוף פעולה החל משנת 2004 עם הוצאת אוניברסיטת קיימברידג' להוצאה לאור של פרסומי האיגוד. האיגוד מפרסם דוחות שנתיים תמטיים, דוחות של החטיבות, הוועדות וקבוצות העבודה, ספרים, עלונים, קולוקוויום, סימפוזיון, פגישות טכניות, פרוטוקולים, דוחות אסטרונומיה, עיתונים של האספה הכללית, פגישות אזוריות, עיקרי האסטרונומיה, עלוני מידע, הנגישים ברובם אונליין באתר הרשמי של האיגוד האסטרונומי הבין-לאומי.
מענקים ופרסים
האיגוד האסטרונומי הבין-לאומי מעניק מספר מענקים ופרסים:[8]
Adriaan Blaauw, History of the IAU: The Birth and First Half-Century of the International Astronomical Union, 1st ed, Springer Netherlands, 1994, eBook ISBN 978-94-011-0978-9.
Johannes Andersen, David Baneke and Claus Madsen, The International Astronomical Union: Uniting the Community for 100 Years, Springer International Publishing, 2019, eBook ISBN 978-3-319-96965-7.
Christian Sterken, John Hearnshaw and David Valls-Gabaud, Under One Sky: The IAU Centenary Symposium (IAU S349), Cmbridge University Press, 2019, ISBN 9781108471596.
