הלניו הררה

הלניו הררה
Helenio Herrera Gavilán

מידע אישי
לידה	10 באפריל 1910 בואנוס איירס שבארגנטינה
פטירה	9 בנובמבר 1997 (בגיל 87) ונציה, איטליה
עמדה	מגן
קבוצות כמאמן
1944–1945 1945–1948 1949 1949–1952 1952 1953 1953–1956 1956–1958 1958–1960 1960–1968 1968–1973 1973–1974 1978–1979 1979–1981 פטו סטד פרנסואה ריאל ואיאדוליד אתלטיקו מדריד מאלגה דפורטיבו לה קורוניה סביליה בלננשש ברצלונה אינטר מילאנו רומא אינטר מילאנו רימיני ברצלונה

הלניו הררה (בספרדית: Helenio Herrera;‏ 10 באפריל 1910–9 בנובמבר 1997) היה שחקן ומאמן כדורגל ארגנטינאי-צרפתי. קריירת המשחק של הררה הייתה צנועה, בניגוד לקריירת האימון שלו. הוא זכה ב-16 תארים משמעותיים ובכך הוא אחד המאמנים המוצלחים והמשפיעים ביותר בהיסטוריית הכדורגל. הררה זכור בעיקר בזכות הצלחתו הגדולה באינטר שבתקופתו זכתה לכינוי "לה גרנדה אינטר".

יש מחלוקת לגבי שנת לידתו, שכן בשנות ה-50 הוא שינה את שנת לידתו מ-1910 ל-1916. אולם הררה נולד בארגנטינה, הוא היגר עם הוריו הספרדים לקזבלנקה שבמרוקו, שם קיבל אזרחות צרפתית.

הררה שיחק כבלם. ב-1932 עבר מקבוצה מקומית בקזבלנקה לקבוצה פריזאית. הוא מאוחר יותר שיחק במספר קבוצות נוספות בצרפת ואף שותף בשני משחקים של נבחרת צרפת. בזמן מלחמת העולם השנייה, בשנת 1944, החל לשמש כמאמן-שחקן בקבוצתו. ב-1945 פרש הררה ממשחק.

לאחר העונה הבודדת ששימש כמאמן-שחקן בקבוצתו, הצטרף הררה לקבוצה בה שימש כשחקן במשך שתי קדנציות, הפעם כמאמן. הוא אימן את הקבוצה במשך שלוש עונות ולא זכה באף תואר. הררה עבר לספרד, ובמשך שש שנים אימן מספר קבוצות לתקופות קצרות, בהן סביליה ואתלטיקו מדריד. לאחר מכן עבר לקבוצה הפורטוגזית בלננשש. הררה חזר לספרד כדי לאמן את ברצלונה. את ברצלונה הוביל לזכייה בשתי אליפויות לה ליגה ושני גביעי ערי הירידים, אך מספר בעיות ומחלוקות עם השחקן המרכזי בקבוצה לאדיסלאו קובאלה הכריחו אותו לעזוב ב-1960.

הררה היגר לאיטליה וחתם באינטר מילאנו. באינטר של הנשיא אנג'לו מוראטי בנה הררה את הקבוצה הטובה באירופה באותם ימים שזכתה לכינוי "לה גרנדה אינטר" (אינטר הגדולה) איתה זכה בשלוש אליפויות איטליה, שני גביעי אירופה לאלופות ושני גביעים בין יבשתיים, הוא השליט בקבוצה את מערך ה-5-3-2 הנודע בשם "ורו" (Verrou), שאפשר לקבוצתו גמישות רבה בניהול מתפרצות. ממערך זה נוצר הקטנאצ'ו - מערך שתכליתו הגנתית מאוד. אינטר של הררה זכורה עד היום כאחת הקבוצות הטובות בהיסטוריה של הכדורגל האירופי.

בנוסף לאימון אינטר, אימן הררה בשנות ה-60 גם את נבחרת ספרד ואת נבחרת איטליה. ב-1968 עבר הררה לרומא, עימה זכה בגביע אחד. הוא חזר לאינטר למשך עונת 1973/74. בעקבות התקף לב החליט הררה לפרוש מאימון ולנוח בוונציה. בסוף העשור שב לאימון - למשך תקופה קצרה בקבוצה איטלקית קטנה - ומאוחר יותר בברצלונה למשך שני חצאי עונות.

הררה היה חלוץ בשימוש בהמרצות פסיכולוגיות לשחקנים. משפטי מפתח שעשה בהן שימוש נרחב כמאמן נמצאים בשימוש היום, כגון המשפט "מי שלא נותן את כולו, לא נותן את כולו". כמאמן, הנחיל הררה נהלים קפדניים לשחקנים: הוא אסר על השחקנים לשתות משקאות חריפים ולעשן, הוא קבע את הדיאטה שלהם ואף הישעה שחקן באינטר על כך שאמר לעיתונות "באנו לשחק ברומא" במקום "באנו לנצח ברומא".

הררה היה אחד המאמנים הראשונים שקרא לתמיכת "השחקן ה-12" - הקהל.

בעוד מערך הקטנאצ'ו הגנתי בטבעו, הררה עשה בו שימוש שונה מאשר קבוצות איטלקיות אחרות ומאשר ה"ורו" המקורי. הוא השתמש במגני הצד בעיקר כמגני כנף - כלומר בגישה התקפית יותר. מאידך גיסא, הררה לא הכחיש שהטקטיקה שלו נשענה על יכולת הגנתית. הררה היה אחד המאמנים הראשונים שלקחו קרדיט על הצלחת קבוצתו. עד תקופה זו, היה תפקיד המאמן מזערי בקבוצה והקבוצה נשענה על יכולת אינדיבידואלית של השחקנים, כגון "ריאל מדריד של די סטפאנו", בניגוד לכינוי שניתן לאינטר מילאנו בשנות השישים: "אינטר של הררה".

• אתר האינטרנט הרשמי של הלניו הררה (באנגלית)

מדיה וקבצים בנושא הלניו הררה בוויקישיתוף

• הלניו הררה, באתר Transfermarkt
• הלניו הררה, באתר WorldFootball.net
• הלניו הררה, באתר FootballDatabase.eu
• פרופיל המאמן, באתר Transfermarkt
• סטטיסטיקת אימון בלה ליגה
• ביוגרפיה (בספרדית)
• הלניו הררה, באתר "Find a Grave" (באנגלית)

נבחרת ספרד – מונדיאל 1962
1 ארקיסטאין • 2 סדורני • 3 כרמלו • 4 קויאר • 5 דל סול • 6 די סטפנו • 7 אצ'ברייה • 8 גאראי • 9 חנטו • 10 גראסיה • 11 ריבייה • 12 פיירו • 13 פצ'ין • 14 פושקש • 15 מרטינס • 16 רייחה • 17 רודרי • 18 אדלרדו • 19 סנטמריה • 20 סגרה • 21 לואיס סוארס • 22 ורז'ס • מאמן: הררה		ספרד