ויליאם האריס קרופורד (באנגלית: William Harris Crawford; 24 בפברואר 1772 – 15 בספטמבר 1834) היה פוליטיקאי ושופט אמריקאי בתחילת המאה ה-19. הוא כיהן כמזכיר המלחמה וכמזכיר האוצר של ארצות הברית לפני שהתמודד על נשיאות ארצות הברית בבחירות 1824.
הוא נולד בווירג'יניה ובגיל צעיר עבר לג'ורג'יה. לאחר שלמד משפטים נבחר קרופורד לבית הנבחרים של ג'ורג'יה ב-1803. הוא היה מזוהה עם המפלגה הדמוקרטית-רפובליקנית ועם הסנאטור ג'יימס ג'קסון. ב-1807 נבחר קרופורד לסנאט ארצות הברית. לאחר מותו של סגן הנשיא ג'ורג' קלינטון, מעמדו של קרופורד כנשיא הזמני של הסנאט הפך אותו לראשון בסדר הירושה של נשיא ארצות הברית מאפריל 1812 ועד מרץ 1813. ב-1813 מינה אותו הנשיא ג'יימס מדיסון לשגריר ארצות הברית בצרפת וקרופורד כיהן במשרה זו עד תום מלחמת 1812. לאחר המלחמה מינה אותו מדיסון למזכיר המלחמה של ארצות הברית. באוקטובר 1816 בחר מדיסון בקרופורד לתפקיד מזכיר האוצר ובתפקיד זה הוא כיהן עד תום תקופת נשיאותו של מדיסון והמשיך בו במשך כל תקופת נשיאותו של ג'יימס מונרו.
ב-1823 לקה קרופורד בשבץ מוחי קשה, אך בכל זאת הוא שאף לרשת את הנשיא מונרו בבחירות 1824. המפלגה הדמוקרטית-רפובליקנית התפצלה לסיעות, שכן היו אחרים שגם הם שאפו להיבחר לנשיאות. אף אחד מארבעת המתמודדים לנשיאות לא זכה ברוב האלקטורלי הדרוש והנשיא נבחר על ידי בית הנבחרים על פי התיקון ה-12 לחוקת ארצות הברית. על פי החוקה והתיקון בית הנבחרים בחר את הנשיא מבין שלושת המועמדים שזכו במספר הרב ביותר של הקולות, כך שנותרו במירוץ אנדרו ג'קסון, ג'ון קווינסי אדמס וויליאם קרופורד. בית הנבחרים בחר בג'ון קווינסי אדמס, שביקש מקרופורד להמשיך לכהן כמזכיר האוצר. לאחר שדחה את הצעתו של הנשיא אדמס, קיבל קרופורד מינוי לבית המשפט העליון של ג'ורג'יה. הוא שקל להתמודד בבחירות של 1832, כנשיא או כסגן הנשיא, אך בסופו של דבר בחר שלא להתמודד.
ראשית חייו
קרופורד נולד בחלק של מחוז אמהרסט בווירג'יניה שעבר מאוחר יותר לתחומי מחוז נלסון, אך לפחות מקור אחד מציין את מקום הולדתו בחוות טסקלום שנשארה בתחומי מחוז אמהרסט.[1] הוא היה בנם של ג'ואל ופאני (לבית האריס) קרופורד. ב-1779 הוא עבר עם משפחתו למחוז אדג'פילד שבקרוליינה הדרומית וב-1783 למחוז קולומביה שבג'ורג'יה. קרופורד התחנך בבתי ספר פרטיים בג'ורג'יה ובאקדמיית ריצ'מונד שבאוגוסטה. לאחר מות אביו היה קרופורד למפרנס העיקרי של המשפחה והוא עבד בחווה המשפחתית ובמקביל לימד בבית ספר. מאוחר יותר הוא למד משפטים וב-1799 החל לעסוק בעריכת דין בעיר לקסינגטון שבג'ורג'יה. באותה שנה הוא גם מונה על ידי בית הנבחרים של ג'ורג'יה להכין קובץ חוקי המדינה.
קריירה פוליטית בג'ורג'יה
במשך עשורים הייתה לקרופורד השפעה על הפוליטיקה של ג'ורג'יה. ב-1803 הוא נבחר לבית הנבחרים של ג'ורג'יה מטעם המפלגה הדמוקרטית-רפובליקנית וכיהן כחבר הבית עד 1807. הוא היה בעל בריתו של הסנאטור ג'יימס ג'קסון. יריביהם היו חסידיו של ג'ון קלארק, לימים מושל המדינה. ב-1802 הרג קרופורד את פיטר לורנס ואן אלן, מבעלי בריתו של קלארק בדו-קרב. ארבע שנים לאחר מכן, ב-16 בדצמבר 1806 השתתף קרופורד בדו-קרב נוסף, הפעם עם קלארק עצמו ומפרק כף היד השמאלית שלו התרסק מהירי, אך בסופו של דבר החלים.[2]
סנאטור
ב-1807 נבחר קרופורד על ידי בית המחוקקים של ג'ורג'יה לסנאט ארצות הברית כסנאטור הזוטר מטעמה במקומו של ג'ורג' ג'ונס שכיהן מספר חודשים לאחר מותו של אברהם בולדווין.
במרץ 1812 נבחר קרופורד לתפקיד הנשיא הזמני של הסנאט של ארצות הברית, ולאחר מכן, בעקבות מותו של סגן הנשיא, ג'ורג' קלינטון, הוא היה הראשון בסדר הירושה של נשיא ארצות הברית עד 4 במרץ 1813.
ב-1811 דחה קרופורד הצעה לשמש כמזכיר המלחמה בממשלו של הנשיא ג'יימס מדיסון. בסנאט הוא הצביע בעד כמה חוקים שהובילו לפרוץ מלחמת 1812 ותמך בכניסה למלחמה, אף על פי שהוא היה מוכן לכריתת שלום: "תהא זו חוכמתה של אומה זו להישאר במצב של שלום, כל עוד שלום היא אפשרות קיימת".[3]
שגריר בצרפת
ב-1813 מינה הנשיא מדיסון את קרופורד לתפקיד שגריר ארצות הברית בצרפת ובתפקיד זה הוא כיהן במהלך שנות הדעיכה של הקיסרות הראשונה של נפוליאון. קרופורד כיהן בתפקיד עד 1815, זמן קצר לאחת תום המלחמות הנפוליאוניות.
מזכיר המלחמה
עם שובו של קרופורד לארצות הברית, מינה אותו הנשיא מדיסון לתפקיד מזכיר המלחמה. לאחר קצת יותר משנה בתפקיד ולאחר שכשל בהשגת המועמדות מטעם המפלגה הדמוקרטית-רפובליקנית לבחירות לנשיאות ארצות הברית ב-1816, מינה אותו מדיסון לתפקיד מזכיר האוצר. בתפקיד זה כיהן קרופורד עד סוף תקופת נשיאותו של מדיסון והמשיך לכהן בו בשמונה שנות נשיאותו של ג'יימס מונרו.
בחירות 1824
בבחירות 1824 הציג קרופורד את מועמדתו. שנה קודם הוא לקה בשבץ מוחי כתוצאה ממרשם רפואי שנרשם לו על ידי רופאו. כעת הייתה המפלגה הדמוקרטית-רפובליקנית מפוצלת ואחת מהסיעות בחרה במועמדתו של קופורד. על אף השיפור במצב בריאותו ותמיכתם של הנשיאים לשעבר מדיסון וג'פרסון, הוא היה שלישי במספר הקולות לאחר הסנאטור והגנרל אנדרו ג'קסון, גיבור קרב ניו אורלינס במלחמת 1812, ומזכיר המדינה, ג'ון קווינסי אדמס. מאחר שאף אחד מהמועמדים לא זכה ברוב הדרוש כדי להיבחר לנשיא, עברה הבחירה לבית הנבחרים, שבסופו של דבר בחר באדמס. היו אלו הבחירות היחידות לנשיאות בהיסטוריה של ארצות הברית שהוכרעו בצורה כזאת.
שנותיו האחרונות
לאחר שדחה את הצעתו של אדמס להמשיך לכהן כמזכיר האוצר, שב קרופורד לג'ורג'יה, שם הוא מונה כשופט בבית המשפט העליון של המדינה ובתפקיד זה הוא כיהן עד מותו, עשור לאחר מכן.
ב-1828 נבחר קרופורד על ידי בית הנבחרים של ג'ורג'יה כמועמד לסגן הנשיא, אך בהיעדר תמיכה ממדינות אחרות, הוא הסיר את מועמדותו. הוא גם שקל התמודדות ב-1832, גם כמועמד לנשיאות וגם כסגן נשיא, אך הוא וויתר על מועמדותו לסגן הנשיא לטובתו של מרטין ואן ביורן ועל מועמדתו לנשיאות לטובתו של ג'קסון שהתמודד על כהונה שנייה.
ויליאם קרפורד נפטר ונקבר ב-15 בספטמבר 1834 באחוזתו, שכיום נמצאת במרחק של כמה מאות מטרים מחוץ לתחומי העיר שלימים נקראה על שמו.
ב-1875 הופיע דיוקנו של קרופורד על שטר של 50 סנט.
בנוסף לעיר קרופורד הסמוכה לאחוזתו, נקראו על שמו גם העיר קרופורדוויל שבג'ורגיה והעיר קרופורדסוויל שבאינדיאנה. כמו כן נקראו על שמו מחוזות בארקנסו, ג'ורג'יה, אילינוי, אינדיאנה, איווה, מישיגן, מיזורי, וויסקונסין.
משפחתו
ויליאם קרופורד היה צאצא של ג'ון קרופורד (1676-1600) שהגיע ב-1643 לווירג'יניה ונהרג במרד בייקון (אנ'). בנו של ג'ון, דייוויד קרופורד האב (1698-1625), היה אביו של דייוויד קרופורד הבן (1762-1662) וסבו של דייוויד קרופורד השלישי (1766-1697). דייוויד קרופורד השלישי נשא ב-1727 לאישה את אן אנדרסון ויחד הם הביאו לעולם 13 ילדים, כולל ג'ואל קרופורד (1788-1736), אביו של ויליאם קרופורד.
בן דודו של ויליאם קרופורד, ג'ורג' קרופורד, כיהן גם הוא כמזכיר המלחמה בממשלו של הנשיא זאכרי טיילור.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
.svg)