יואנינה או יאנינה (ביוונית: Ιωάννινα או Γιάννενα - "עירו של יוחנן") היא העיר הראשית במחוז אפירוס שביוון ואוכלוסייתה מנתה 112,486 תושבים בשנת 2011. העיר שוכנת 450 קילומטר צפונית-מערבית לאתונה, על גדותיו של אגם פאמבוטיס. במרכזו של האגם שוכן האי ניסאקי (אנ') (ביוונית: Νησάκι - "אי קטן").
היסטוריה
העיר נוסדה במאה השישית לספירה על ידי הקיסר הביזנטייוסטינוס השני. לאחר מסע הצלב הרביעי ב-1204 ייסדו השליטים הביזנטים שנמלטו מקונסטנטינופול שנכבשה בידי הצלבנים הלטינים את נסיכות אפירוס. בתקופה זו פרחה העיר והפכה למרכז תרבותי ומסחרי. בשנת 1430 נפלה העיר לידי העות'מאנים. השלטון הטורקי היה סובלני לאוכלוסייה היוונית והיהודית. אמנם נבנו בעיר מסגדים אך ניתן חופש דת ויואנינה הפכה למרכז פיננסי בייצוא סחורות, בעיקר ממלאכת יד ודברי אמנות. במוזיאון ישראל מוצגות שמלות מתקופת הפריחה של יהדות יואנינה .
בשנת 1789 קיבל עלי פאשה את השלטון ביואנינה. בשנת 1820 שלח עלי פאשה שליחים שרצחו מתנגד פוליטי שלו בקונסטנטינופול. דבר זה העלה את חמת הסולטאן שדרש מעלי פאשה להתפטר, וכשזה סירב שלח הסולטאן צבא שצר על יואנינה במשך 15 חודשים. עלי פשה הסתגר במנזר על האי ניסאקי. לבסוף שלחו הטורקים סוכני חרש שהצליחו להסתנן למעונו ולרצוח אותו. המנזר בו נרצח עלי פאשה משמש כיום כמוזיאון המתאר את תקופת שלטונו של העריץ. בקירות הקומה השנייה אפשר עדיין להבחין בחורי היריות שהרגו אותו.
במלחמת העולם השנייה נכבשה יואנינה על ידי הגרמנים. בתחילה שלטו בה האיטלקים אבל לאחר שפרשה איטליה מהמלחמה תפסו את מקומם הגרמנים.
יהודי יואנינה
התיישבות היהודים ביואנינה, כמו בערים יווניות רבות, החלה כבר לאחר חורבן בית המקדש השני. הם דברו בניב רומניוטי המכונה יווניטיקה והיה להם נוסח תפילה משלהם. עם גירוש ספרד הצטרפו לקהילה אך מעט דוברי לאדינו, והקהילה, בניגוד לקהילות אחרות ביוון שמרה על הנוסח הקדום שנהגו בו יהודי ביזנטיון. בניגוד לנוסח התפילה ברוב קהילות יוון, שנבלע בנוסח הספרדים בימים שלאחר גירוש ספרד, נוסח יואנינה נותר רומניוטי ייחודי והיה מבין היחידים ששימר את הנוסח הקדום.
חלק חשוב ממיסדי וממתפללי בבית הכנסת קטן זה שבשכונת נחלאות בירושלים, היו כוהנים (כפי שמופיע בשלטי הזיכרון), עד היום הכהנים מברכים את ברכתם בניגון נוגה ומיוחד שיתכן והוא שארית מניגוני הרומניוטי שנראה שלא שרדו גם בבית כנסת מיוחד זה.
היהודים בעיר, ערב מלחמת העולם השנייה, מנו למעלה מ-2,000 איש ועסקו במלאכות שונות כמסחר ותעשייה זעירה בפרט תעשיית גבינה וכן מעט בעלי מקצועות חופשיים. רובם היו במצב כלכלי נמוך והחיים היהודיים התרכזו בשתי שכונות קהילתיות שנוצרו סביב שני בתי הכנסת, הישן בתוך חומות העיר העתיקה והחדש, מחוץ לחומות.
לאחר כיבוש יוון על ידי הגרמנים ב-1941 נמצאה יואנינה בשטח הכיבוש האיטלקי. האיטלקים התייחסו אל היהודים בסובלנות והחיים היהודיים נמשכו באין מפריע, בתמורה לכך שהקהילה נדרשה לממן את המאמץ המלחמתי על ידי עבודת כפייה ומיסים כבדים. המצב הורע כאשר פרשה איטליה מהמלחמה בספטמבר 1943 כשאת מקום האיטלקים תפסו הגרמנים. ב-25 במרץ1944 (יום העצמאות היווני) נצטוו כל יהודי יואנינה להתרכז ליד חוף האגם. נאמר להם שהם מובלים ל"התיישבות מחדש". הם הועלו על משאיות והוסעו לעיר לאריסה ששם הייתה תחנת רכבת. בלריסה שהו היהודים כשבוע ואז הועלו על רכבת עם קרונות בקר והוסעו משך ימים רבים למרחק עד שב-11 באפריל1944 הם הגיעו לאושוויץ-בירקנאו. עוד באותו יום הוכנסו רובם לתאי הגזים.
כ-91% מיהודי יואנינה, 1870 איש ואישה נשלחו למחנות המוות. לאחר המלחמה שבו ליואנינה כ-164 יהודים.[1][2]
קהילת יואנינה מונה נכון ל-2021 פחות מ-50 יהודים. קיים בית כנסת אחד ששופץ בתרומת יוצאי יואנינה בארץ ובארצות הברית. בית הכנסת סגור רוב ימות השנה ופתוח לתיירים ובימים הנוראים, שם מתקיימות תפילות בנוסח הרומניוטים. בבית הכנסת טבלות שיש ובהן חקוקים שמות הנספים.