יצחק (איציו) ארצי (הֶרציג) (14 בנובמבר 1920 - 17 בספטמבר 2003), היה פעיל ציוני, איש ציבור ופוליטיקאי ישראלי, שכיהן כחבר הכנסת מטעם סיעת "הליברלים העצמאיים".
ביוגרפיה
נולד כאיז'ו הרציג (Izo Hertzig) בסירט באזור בוקובינה שברומניה לפאני וגבריאל הרציג במשפחה חסידית. חונך בידי סבו, אברהם כ"ץ, שהיה חסיד ויז'ניץ.
למד בבתי-ספר תיכוניים בסירט ובצ'רנוביץ ולאחר מכן, בקולג' היהודי בבוקרשט. בגיל אחת עשרה הצטרף לתנועת "הנוער הציוני" ומאז נמנה עם פעיליה הבולטים, היה מראשי התנועה ברומניה וחבר ההנהגה הראשית שלה.
בזמן מלחמת העולם השנייה, היה מראשי המחתרת הציונית-חלוצית ברומניה, ועסק בהצלת ילדים ממחנות טרנסניסטריה, שם רוכזו יהודי בסרביה, בוקובינה וצפון מולדובה שגורשו בידי השלטונות הרומניים בשנים 1941–1942. לאחר המלחמה, בשנים 1944–1946, היה פעיל בתנועת הבריחה להברחת יהודים את הגבול ממזרח אירופה למערבה ומשם לארץ ישראל. היה פעיל בהעפלה ונמנה עם ראשי מחנות העולים בקפריסין.
הוא עלה לארץ ישראל בשנת 1946 באניית המעפילים כנסת ישראל בה שימש ראש ועד המעפילים ואחד ממארגני העפלתם. כשגורשו המעפילים לקפריסין המשיך לפעול גם במחנות המעצר בקפריסין. אחרי שחרורו מקפריסין נמנה עם גרעין חברי תנועת הנוער הציוני יוצאי רומניה ואוסטריה, שעלו לקרקע והקימו קיבוץ בגליל התחתון בשם "במאבק", שהפך למושב שיתופי בשם "אלוני אבא". באותם ימים נישא למרגלית (מימי) לבית ליקוורניק (אמה רחל הייתה אחותו של הרב מאיר שפירא).
ארצי עסק תחילה בעיתונות והיה סגן עורך העיתון "זמנים". לאחר מכן למד משפטים וכלכלה באוניברסיטת תל אביב, הוסמך כעורך דין ועסק בעיקר בפעילות ציבורית ופוליטית. הוא היה אחראי על ההסברה ויחסי הציבור במינהל הכנסות המדינה, ובשנים 1959–1961 היה מזכ"ל המפלגה הפרוגרסיבית אשר התמזגה עם הציונים הכלליים למפלגה הליברלית. לאחר איחוד המפלגה הליברלית עם "חירות" והקמת גח"ל, פרש ממנה עם מרבית חברי הפלג הפרוגרסיבי לשעבר וייסדו את "המפלגה הליברלית העצמאית" (ל"ע) והוא הפך למזכ"ל המפלגה. בשנים 1966–1969 היה חבר הנהלת הסוכנות היהודית וראש מחלקת עליית הנוער בה. לאחר מכן נרתם לפעילות מוניציפלית בעיריית תל אביב וכיהן בשנים 1974–1983 כממלא-מקום ראש העיר ולאחר מכן כסגן ראש העיר.
בשנים 1984–1988 כיהן כחבר הכנסת מטעם הליברלים העצמאיים שברשימת המערך ולאחר מכן עבר ל"שינוי מפלגת מרכז". היה חבר בוועדות הכספים, הכלכלה, העלייה והקליטה וחוקה חוק ומשפט.
לאחר פרישתו מהכנסת, היה ארצי פעיל בארגונים לרווחת ניצולי שואה ולהנצחת השואה, בייחוד שואת יהודי רומניה. הוא היה חבר במועצת יד ושם ופעל שנים רבות בוועדה לקביעת חסידי אומות העולם. היה ממייסדי מרכז הארגונים של ניצולי השואה בישראל, פעל בוועדה להחזרת הרכוש היהודי, וב-1994 היה ממקימי "הקרן לרווחת נפגעי השואה", שסיפקה לניצולי שואה נזקקים שירותי סיוע שגופי רווחה רגילים לא סיפקו, והיה היו"ר שלה.
ארצי פרסם בשנת 1999 אוטוביוגרפיה בשם "דווקא ציוני".
הוא נפטר ב-2003 בתל אביב ונקבר בבית העלמין קריית שאול.
ילדיו של ארצי הם הזמר שלמה ארצי והסופרת נאוה סמל.
אותות הוקרה בהם זכה והנצחתו
- בשנת 2000 זכה לתואר "יקיר העיר סירט".
- בשנת 2008 נקרא רחוב על שמו בצפון תל אביב בסמוך לחוף תל ברוך.[1]
- בשנת 2021, קיבל ארצי את "אות המציל היהודי" מטעם המרכז העולמי של בני ברית וארגון קק"ל, בשיתוף JRJ - "הוועדה להוקרת גבורתם של המצילים היהודים בשואה".[2]
ראו גם
לקריאה נוספת
- יצחק ארצי, דווקא ציוני, הוצאת ידיעות אחרונות, 1999
- נאוה סמל, פאני וגבריאל, כנרת, זמורה-ביתן, דביר, 2017 - רומן המבוסס על סיפור חייהם של הוריו של ארצי ושלו
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
