כמיהה (longing) היא תחושה סובייקטיבית של מחסור פנימי אל מול אובייקט חיצוני וצורך עז לקבלו או להיות קרוב אליו. אל הכמיהה מתלווה פנטזיה ודימוי תודעתי של האובייקט ה"חסר". למשל כמיהה לסיגריה, לידיעה, לאיש או לאישה וכדומה.
לפי תאוריות פסיכולוגיות מסוימות, כמיהה נפשית עמוקה מקורה בתחושה שה"אני" אינו מרגיש שלם ללא האובייקט החיצוני.[דרוש מקור]
מחקרים מראים היום כי הכמיהה לדברים מסוימים משפיעה על גופינו בצורה פיזית, הגורמת להפרשת יתר של הורמון הנוראדרנלין (norepinephrine) במוח. הורמון זה הוא בעל תפקיד חשוב בהתמודדות מול מצבי הפתעה ("fight or flight mode").[1]
בתנ"ך ישנה הופעה יחידאית של הרגש, שבו המשורר מתאר את כמיהתו אל האל:
