כְּפַר סָבָא (ההגייה התקנית: כפר סָבָ֫א, ההגייה הרווחת: כפר סַ֫בָּא)[6] היא עיר במחוז המרכז בישראל. היא הוכרזה כעיר בשנת 1962. שטחה כ-14 קמ"ר, ובספטמבר 2019 התגוררו בה כ-101,456[7] תושבים על 37,613 בתי אב[8]. כפר סבא היא מרכז מנהלי ומסחרי, של מוסדות חינוך ושירותי רפואה לאזור דרום השרון, ויש בה מרכז תעשייה גדול. העיר חברה בארגון פורום ה-15.
"ובא (אנטיוכוס דיוניסוס) ליהודה עם שמונת אלפים חיילים חמושים ושמונה מאות פרשים, ואלכסנדרוס (ינאי) שפחד מפני הסתערותו חפר תעלה עמוקה בכפר־סבא..."[9]
בספרו מלחמות היהודים, מספר יוסף בן מתתיהו על הקמת העיר אנטיפטריס (לימים תל אפק):
"עמק כפר סבא, העמק היפה במלכותו, המלא נחלי מים ועצי חמד."[10]
משמעות השם "סבא" היא "הסב (אבי האב)" בארמית.
כפר סבא נזכרת בתלמוד הבבלי פעמיים:
"מעשה בשקמה של כפר סבא שהיו מוחזקין בה טומאה."[11]
על פי התלמוד הירושלמי, הייתה כפר סבא קצה התחום שתלותו הכלכלית בנמל קיסרי הייתה רבה, עד כדי שהיו אמוראים שהתירו את הפירות בשוק כפר סבא ללא הפרשת תרומות ומעשרות, בהנחה שהם מיובאים מארץ אחרת ופטורים מתרומה (ירושלמי מסכת דמאי טז, ב). כפר סבא גם מוזכרת בכתובת רחוב בכתיב: "כפר סבה". העתק של הכתובת נמצא בתוך העיר.
בתחילה נוסדה כפר סבא כ"מושבת בת" של המושבהפתח תקווה. כ-7,000 דונם מאדמות כפר־סבא נרכשו ב-1892 על ידי קבוצת יזמים יהודים מפתח תקווה ובראשם יחיאל מיכל פינס וחתנו נח קרלינסקי. מטרתם הייתה להציע את האדמות למכירה ליהודים עשירים מהגולה; הרעיון היה לטעת מטעי שקדים בחלקות וכשהעצים יתנו פרי יעלו בעלי החלקות לארץ. למרות ניסיונות הפרסום דרך משרד שהוקם בפריז ובעיתונות היהודית של אותם ימים כדוגמת "המליץ", הקנייה התבררה כלא מוצלחת, שכן האדמות נמצאו במקום שומם, מוזנח ורחוק מכל יישוב יהודי. לאחר הכישלון רכש הברון רוטשילד את האדמות ב-1896, ובתחילת המאה ה-20 הן עברו לידי חברת יק"א שקיבלה מהברון את הטיפול במושבותיו. חברת יק"א ניסתה ללא הצלחה לגדל במקום יסמין לתעשיית הבשמים.
בתרס"ג (1903), הנחשבת כיום כשנת הקמת היישוב היהודי בכפר־סבא, מכרה החברה את מקצת האדמות לאנשי ירושלים ואת רובן לאיכרי פתח תקווה, כדי שיתיישבו בהן אנשי הדור השני – בני האיכרים. חלק מאדמות אלו נמכר לאחרים, בעיקר לעולים חדשים. המתיישבים הראשונים היו בני פתח־תקווה וחלוצי העלייה השנייה שעבדו באזור שישה ימים בשבוע ונהגו לחזור לפתח־תקווה לקראת השבת. הם התפרנסו מכרמי שקדים, גפנים וזיתים. 12 המתיישבים הראשונים של כפר סבא הם יצחק שיינפיין, דב סקיבין, נתן רפופורט, דב ויינברג, יוסף סוסנובסקי, יואל אוברוצקי, בן-ציון זטלר, יהושע וישני, אליעזר נלקין, חיים סוסנובסקי, ברוך פריבר ואברהם קמינסקי[12]. ראש הוועד הראשון של כפר סבא היה עקיבא ליברכט - אחד ממתיישבי פתח תקווה שקנו את האדמות.
"אני ביליתי את החורף הראשון שלי בארץ־ישראל (1909) בכפר־סבא. הייתי שם כל ששת ימי השבוע וביום ששי לאחר העבודה, שגמרו אותה בהקדם, היינו לוקחים את הנעליים, או הסנדלים, או המגפיים, על הכתף והולכים ברגל לפתח־תקווה."
בשנת 1908אריה חיימוביץ' רכש קרקעות רבות באזור ועבר להתגורר ביישוב. השלטון העות'מאני סירב לתת רישיונות בנייה, ועל כן נאלצו המתיישבים הראשונים להתגורר בצריף. בהמשך, התגוררו המתיישבים בבניין מוארך בן קומה אחת שבגג הרעפים שלו נקבעו חלונות. הבניין המוארך שימש בעיקר כאורווה לבהמות אך היו בו גם שני חדרי מגורים (בניין הח'אן, כיום נמצאים בו משרדים של עיריית כפר־סבא). צורת יישוב ארעית זו נמשכה עד שנת 1912.
בשבת נחמו שנת תר"ע (1910), נתקל שומר ערבי שהועסק על ידי בעלי האדמות מפתח תקווה בקבוצה של גנבי שקדים מקלקיליה השכנה וירה בהם. כתוצאה מהירי נהרג אחד הגנבים. כתגובה פרצו עשרות ערבים זועמים לח'אן של כפר־סבא, הכו את יושביו היהודים, שברו ובזזו ציוד ולקחו בשבי שני שומרים יהודים, ראש השומרים אהרן אוסטרובסקי וחיים סוסנובסקי[13][14]. תגבורת שהגיעה מפתח־תקווה אחרי כמה שעות ניהלה משא ומתן עם נכבדי קלקיליה, בעקבותיו שוחררו השניים ואף שולמו פיצויים בגין הנזקים לרכוש.
ההתקפה עוררה התרגשות בארץ ישראל ובעולם היהודי, והוחלט להפוך את כפר־סבא ליישוב קבע. הבתים הראשונים נבנו בסיוע הלוואה מחברת עזרה של יהודי גרמניה בתוואי שכיום הוא רחוב הרצל. הבתים הוסוו אז כרפתות בשל היעדר היתרי בנייה. בניית הבתים הסתיימה ב-1913, והיא הוכרה כמושבה בפני עצמה[15].
מלחמת העולם הראשונה ופרעות תרפ"א
השלט שמוצב במתחם קורבנות גירוש תל אביב בכפר סבא
מלחמת העולם הראשונה הייתה תקופה קשה לתושבי כפר־סבא. הטורקים החרימו בהמות-עבודה ויבולים, מעט מהתושבים גויסו לגדודי העבודה הטורקיים, חורשות האקליפטוסים נגדעו כדי לשמש חומר הסקה לקטרים ועל אלה נוספה מכת ארבה ב-1915, שפגעה קשה בכל הצומח[16].
באביב 1917גרשו הטורקים אלפי יהודים מתל אביב ומיפו והם מצאו להם מקלט זמני בסוכות שבנו מעצי אקליפטוס בשולי המושבה כפר־סבא. חוסר התנאים הסניטריים גרם למגפות ורבים מהמגורשים מתו. בבניין הח'אן הוקם בית חולים ארעי וצוות רפואי קטן ניסה לעזור כמיטב יכולתו. הרופא הידוע ד"ר הלל יפה שבקר בכפר־סבא בתחילת 1918 כתב ביומנו:
"כמעט כל היישוב בכפר־סבא חולה, מלוכלך, לקוי בכינים. יש שם 250 חולים. כ־25 מתים כל שבוע."
רבים מהפליטים מתו אלמונים והם קבורים עד היום בקבר אחים בסמוך לבית הקברות הצבאי של כפר־סבא.
במשך כשנה שכנה כפר־סבא על קו החזית בין הצבא הבריטי לצבא הטורקי, והיא נחרבה בהפגזות של שני הצדדים. בספטמבר1918 כשכבשו האנגלים את כפר־סבא, היא הייתה הרוסה לחלוטין, בפעם השנייה תוך שמונה שנים. חלק מהנפגעים היהודים היו פליטים מתל אביב ומפתח תקווה אשר צעדו לקראת הצבא הבריטי שהתקדם ממעברות הירקון לכיוון טירה, שהייתה מפקדת הצבא העות'מאני באזור. הפליטים היהודים הרעבים באו לבקש מזון מהחיילים הבריטיים. הבריטים חשבו אותם לחיילים טורקים שלבשו בגדים אזרחיים וירו בהם.[דרוש מקור]
הניסיון לשקם את היישוב לאחר המלחמה לא עלה יפה. במאי 1921 פרצו ברחבי הארץ פרעות תרפ"א. ועד ההגנה בפתח־תקווה שחשש ליישובים הקטנים כפר־סבא ועין־חי (כיום כפר מל"ל), הסמוכים למתפרעים בקלקיליה, הורה על פינויים. כשחזרו התושבים לכפר־סבא כעבור כמה שבועות מצאו כי כל הבתים נבזזו והועלו באש.
ב-1922 חזר אלכסנדר נורדשטיין עם משפחתו לכפר סבא והיה הראשון מבין העוזבים שעשה זאת. בהגיעם לאדמתם נאלצו לישון באוהל עד שאלכסנדר שיקם את הבית. משפחת נורדשטיין חייתה בבדידות במקום מכיוון שרק ב-1923 הגיעו שאר המתיישבים מפתח תקווה החלו לבנות את כפר־סבא בפעם השלישית והפעם לתמיד.
שנות העשרים והשלושים
סלילת הרחוב הראשי בכפר סבא (לימים רחוב ויצמן), 1929שרידיו של בית אריזה טיפוסי לשנות ה-20 בצפונה של העיר, 7/07אנדרטת חטיבת אלכסנדרוני הניצבת על תל חורבות הכפר הערבי כפר סאבא בעיצוב יהודה יהב, 10/07
כפר סבא התפתחה באיטיות בתחילת שנות ה-20. משהתברר כי אדמותיה מתאימות לגידול פרי הדר הפך ענף ההדרים לענף הראשי שהחליף את השקדים, והחלה תנופת פיתוח. בסוף שנות ה-20 היו במושבה כ-2,000 דונם של פרדסים. ב־1930 היו בכפר־סבא 1,405 נפש שהתגוררו ב-207 בתים פרטיים. בשנות ה-30 חלה התקדמות גדולה בעיר כשענף ההדרים היה הענף הכלכלי והמעסיק הראשי. עד אמצע שנות ה-30 היו הפועלים שהועסקו בקטיף יהודים בלבד, אך בחורף 1934 נאלצו הפרדסנים להעסיק ערבים בשל מחסור בידיים עובדות. ההסתדרות תבעה שעבודות הקטיף והאריזה יהיו בידי יהודים בלבד והעמידה משמרות מחאה בכניסה לפרדסים. פרצו עימותים ומשטרת המנדט הבריטי אסרה כמה ממנהיגי הפועלים ביניהם פנחס קוזלובסקי, לימים פנחס ספיר.
בתקופת המרד הערבי הגדול בשנים 1936–1939 סבלו תושבי כפר־סבא מהתנכלויות ערביי כפר סאבא הערבית והכפרים שמסביבה, במיוחד לעובדים בשדות ובפרדסים. הערבים עקרו עצים ושרפו יבולים. במיוחד סבל הקיבוץ רמת הכובש שהוקם צפונית מזרחית לכפר־סבא. רוב המבוגרים בכפר־סבא השתייכו להגנה, שלצידה פעל גם סניף של האצ"ל, ומאוחר יותר גם של הלח"י.
במשך שנים נוהלה המושבה בידי שלושה "מוכתארים" שייצגו שלוש קבוצות: "האיכרים", "בעלי הבתים" ו"הפועלים". מצב זה נמשך עד שבשנת 1937 הכריזו הבריטים על הקמת מועצה מקומית ממונה, שבה היה ייצוג שווה לכל הקבוצות. שנים אלה גם סימנו תחילתה של תקופה ארוכה של שלטון תנועת העבודה במושבה. היו בה שכונות מיוחדות למגורי פועלים, והתרכזו בה גרעינים של קיבוצי הכשרה שהכינו עצמם לעלייה על הקרקע. ביניהם מקימי רמת הכובש, חפציבה, כפר ויתקין, אושה, דן, דפנה, רגבים, גברעם וחפץ חיים.
ב־1939 חיו בכפר־סבא כ-3,000 איש, נסלל בה הכביש הפנימי הראשון (רחוב השרון, לימים רחוב ויצמן), ונערכו בחירות ראשונות למועצה שבהן זכתה הסתדרות העובדים לרוב מוחלט. על אף מתחים חברתיים, הצטיינה כפר־סבא בחינוך. לא היו בה זרמי חינוך פוליטיים ו־20 שנה לפני חוק החינוך הממלכתי הלכו כל ילדי כפר־סבא לבית־ספר אחד (בית־ספר ע"ש אוסישקין הפועל עד היום). בשנה זו גם נחנך בית הכנסת הגדול של היישוב בסמוך למבנה "הח'אן" (בניין העירייה כיום).
שנות הארבעים ומלחמת העצמאות
שנות ה-40 היו תקופת התפתחות והתרחבות בכפר־סבא. ב-1943 היו בה 3,630 תושבים ומשנה זו ואילך החלה כפר־סבא לקלוט עולים מתימן, מלוב ומטורקיה וכן פליטים מן השואה. את העולים קיבלה על עצמה לשכן חברת "חצרות הדר", חברה שהקימה המועצה המקומית. החברה בנתה יחידות דיור ושיכונים חדשים לעולים ולבני כפר־סבא שהשתחררו משרותם בצבא הבריטי בתקופת מלחמת העולם השנייה. בתקופה זו גם הוקם המוסד החינוכי אונים (1947).
בתקופת מלחמת העצמאות שכנה כפר־סבא בקו החזית, ותושביה סבלו מהתקפות ערביי כפר סאבא הערבית, ביאר עדס ("באר העדשים", כיום בתחומי הוד השרון) וקלקיליה. פועלים הותקפו בדרכם לעבודה בשדות והיו ניסיונות לנתק את התחבורה לרמת הכובש ולבית המדרש על שם ברל כצנלסון (כיום בית ברל). מעט לפני הכרזת העצמאות נכבשו כפרים אלה על ידי חטיבת אלכסנדרוני במבצע מדינה, וביום קום המדינה, ה' באייר תש"ח (14 במאי1948), היה כל השטח שממערב לקלקיליה בידי "ההגנה". בהמשך המלחמה היו שמועות שלא התממשו על הכנות לתקיפת כפר־סבא בידי כוחות סדירים עיראקיים וירדנים, ובלילה אחד אף היה חשש שצריך יהיה לפנות את המושבה.
שנות החמישים והשישים, מכפר לעיר
בית הכנסת המרכזי
עם הקמת המדינה היו בכפר־סבא כ־5,500 תושבים. העיר קלטה עולים במהירות והוקמו השיכונים קפלן ויוספטל על מנת לקלוט את גלי העלייה מארצות ערב. בשנת 1950 הקים חיל הנח"ל את קיבוץ ניר אליהו צפונית מזרחית לשכונות אלה על מנת לייצר רצף התיישבות יהודי ולמנוע המשך ההסתננויות. בשנת היובל להקמתה (תשי"ג – 1953) כבר מנתה כ־15,000 תושבים. שוב לא ניתן היה להסתפק בחקלאות בלבד כמקור תעסוקה יחיד בכפר־סבא והוקם אזור תעשייה. היובל נחגג בשורה של טקסים שבהם השתתף ראש הממשלה דוד בן-גוריון, הוצאת מעטפה מיוחדת של דואר ישראל וכתיבת המנון:
השנים שלפני מלחמת סיני היו סוערות מבחינה ביטחונית, וצה"ל הגיב בכמה פעולות תגמול. הגדולה שבהן נערכה כנגד משטרת קלקיליה בליל 10 באוקטובר1956. הכוח יצא מקיבוץ ניר אליהו ונתקל בהתנגדות עזה של הצבא הירדני. בקרב נהרגו 18 מלוחמי צה"ל וכ־100 ירדנים.
ב-1956 נחנך בעיר מרכז רפואי מאיר שהחל את דרכו כבית־חולים לחולי ריאה. עם סוף שנות ה-50 מעמדה של כפר־סבא כמושבה לא הלם את המתרחש במציאות - הגידול הנמשך באוכלוסייתה הפך אותה למעשה לעיר, ולכן פנתה המועצה המקומית למשרד הפנים בבקשה לאשר לכפר־סבא מעמד של עיר. הבקשה אושרה, וכפר־סבא הייתה רשמית לעיר ב־1 באפריל1962. כראש העירייה נקבע מרדכי סורקיס, ששימש קודם לכן כראש המועצה במשך 11 שנים. שני תהליכים אפיינו את צמיחתה של כפר־סבא בשנות ה-60: הראשון, הפיכתה לעיר מרכזית בשרון. הוקמו בה הסניפים האזוריים של מוסדות כגון בית המשפט, המשטרה וסניפי רשות המיסים בישראל והמוסד לביטוח לאומי. והשני, צמצום החקלאות בעיר והקמת מפעלי תעשייה כמקור תעסוקה עיקרי, כדוגמת "אלבר" לערגול מתכות ו"פקר פלדה". עם־זאת, עדיין היו בסוף שנות השישים בעיר אלפי דונמים של פרדסים (כולל במרכז העיר) ושטחים לגידול ירקות.
במהלך מלחמת ששת הימים הייתה כפר סבא בקו החזית. תותחים ירדניים הפגיזו את השכונות קפלן ויוספטל, מטוסים ירדנים תקפו את מפעל "אלבר" ובהפצצה נהרגו ארבעה מעובדיו. בקלקיליה הסמוכה הוצבו תותחים ארוכי טווח והם הפגיזו את תל אביב. צה"ל כיתר את העיר הערבית והאש הירדנית השתתקה ב-6 ביוני. ב-7 ביוני1967 השתלט צה"ל על קלקיליה ורבים מתושבי כפר סבא, שהוסר מהם איום העיר השכנה, נהרו לראותה.
משנות השבעים ואילך
רחוב ויצמן, דוגמה לבניית אכסדרות עם קשתות לפני החנויותמדרחוב ירושליםכפר סבא באביב 2005אנדרטה לזכר נועה אורבך, תלמידת תיכון, שנרצחה בפיגוע טרור בכפר סבא ב-2002 מרכז הרפואי "מאיר" בכפר סבא
תהליך העיור של כפר סבא הואץ החל מסוף שנות ה-60, הבנייה הפכה צפופה ורבים מיוצאי גוש-דן עברו להתגורר בעיר. בין השאר היו גם כמה קבוצות מאורגנות גדולות שעברו להתיישב בכפר־סבא, בהן קבוצה של קצינים מחיל הים שהקימו את שכונת חיל הים. כפר סבא השתתפה בקליטת העלייה מברית המועצות של תחילת שנות השבעים ואף הוקם בה מרכז קליטה. בשנת 1977 התגוררו בעיר כ-35,000 תושבים - כמעט כפול מכ־19,000 התושבים שהתגוררו בה בעת שהוכרזה לעיר 15 שנה לפני־כן.
היה ברור שגידול בלתי מבוקר יגרום לצפיפות בלתי רצויה ואיבוד הצביון כעיר קטנה טובלת בירק[18]. במטרה למנוע זאת, הכין אדריכל העיר יוסף קולודני ב-1976תוכנית מתאר מקומית, שבה נעשה מאמץ להפריד בין הולכי הרגל לכלי הרכב באמצעות רשת של גנים; חלוקת העיר לרבעים; הטלת הגבלה על מספר הדירות לדונם; מעבר לבנייה מדורגת, בעלת גגות רעפים; כל זאת במטרה מוצהרת שבשנת 2000 לא יעלה מספר תושביה של העיר על 85,000.
במסגרת התוכנית המכונה "התוכנית הרביעית" (שכן הייתה זו הפעם הרביעית בה הוכנה תוכנית מתאר לכפר סבא), נבנה מרכז עירוני חדש בין הרחובות ארבל וכצנלסון שכלל את היכל התרבות ומרכז עסקים וביניהם חיברה כיכר העיר. מרכז שני המיועד לחינוך וספורט הוקם לאורך רחוב בן יהודה וכלל את קריית החינוך, אולמות ספורט, מגרשי אתלטיקה ואת האצטדיון העירוני. החלטות נוספות שהתקבלו במסגרת התוכנית היו שבמרפסות הפתוחות של דירות המגורים ("מרפסות שמש") יהיו אדניות בנויות לפרחים ובבניינים המשלבים מגורים ומסחר חויבו הקבלנים לבנות אכסדרה עם קשתות לפני החנויות להגנה מפני גשם ושמש. דגש מיוחד הושם על הגנים הציבוריים. במסגרת התוכנית הופקעו שטחים והוקמה רשת נרחבת של גנים שנועדו להפריד בין הולכי הרגל לתחבורה. ניתן כיום לחצות את כפר־סבא בהליכה מצפון לדרום וממזרח למערב בכמה מסלולים בהם עוברים בגנים, פינות חמד ומגרשי שעשועים, כשמדי פעם יש לחצות רחובות לרוחבם בלבד. על תכנון מחדש זה של העיר זכה קולודני בפרס רכטר לאדריכלות בשנת 1984.
הקרבה לעיר הערבית השכנה קלקיליה השפיעה על כפר סבא. במשך שנים היו תושבי העיר נוהגים לבצע את קניותיהם בקלקיליה, מנהג שפסק עם פרוץ האינתיפאדה ב-1987, ומאז אין קשר בין שתי הערים. במלחמת המפרץ הייתה לקרבה זו השפעה חיובית - בניגוד למקומות אחרים, רוב תושבי כפר סבא לא נטשו את העיר בשל האמונה כי העיראקים לא יכוונו טילים למקום כה קרוב לאוכלוסייה ערבית. לעומת זאת, באינתיפאדה השנייה, סבלה כפר סבא מכמה פיגועי התאבדות שבהם נרצחו חמישה תושבים.
מאז תחילת המאה ה-21 מצויה כפר סבא בבעיה של שטחים לבנייה. כל עתודות הקרקע הגדולות נוצלו ועיריית כפר־סבא מבקשת לצרף לתחומי העיר שטחים חקלאיים בצפון ובצפון-מזרח העיר. בין היתר נעשה ניסיון לכלול בתחום כפר סבא את מכללת "בית ברל" ולהפוך בכך לעיר אוניברסיטאית. במקביל, מגובשת בימים אלו "תוכנית אב אסטרטגית" לתכנון עירוני בכל תחומי החיים בעיר עד לשנת 2030.
בסוף העשור הראשון של המאה ה-21 החלה בניית 'השכונה הירוקה', שכונה שנבנתה בבנייה ירוקה במערב העיר, בסמוך לסביוני הכפר, שכונת עלייה ושיכון ותיקים.
בשכונה נבנים, ומתוכננים להיבנות, כ-200 בניינים, אשר יאכלסו כ-20 אלף איש.
שכונות מזרח העיר הוקמו בסביבת כפר סבא הערבית, שנודעה גם כ"נבי ימין". כבר בשנת 1949 התיישבו בבתים שנותרו מכפר סבא הערבית כ-100 משפחות מיוון, טורקיה, עיראק, איראן וצפון אפריקה, שהיוו את הבסיס להקמת מושב נווה ימין[20][21]. באמצע שנת 1950 עברו רוב התושבים לבתים שהוקמו במושב נווה ימין, אך בכפר סבא הערבית נותרו 19 משפחות שנדחו מהצטרפות למושב בטענה של אי התאמה חברתית[22][23]. בשנת 1952 הוקם שיכון קפלן למפוני מעברת כפר סבא, ובשנת 1962 הוקם שיכון יוספטל. בשנת 1965 נסלל כביש חיבור ישיר בין שכונות מזרח העיר ורחובות הגליל ובן יהודה במרכז כפר סבא[24]. מני אז הוקמו שכונות נוספות שנועדו לחבר את שכונות מזרח העיר אל מרכז כפר סבא.
קפלן - את הרעיון להקים את השכונה העלה פנחס ספיר באמצע 1950. לצורך כך הוא ביקש מהממשלה להעביר לידי כפר סבא את האדמות הנטושות ולהלוות לה את הכספים הדרושים[25]. אבן פינה לשכונה הונח על ידי דוד בן-גוריון ביולי 1951[26][27]. השכונה הוקמה ב-1952 כשכונת בתים פרטיים של 28 מ"ר מצפון לכפר סבא הערבית, לצורך שיכון אנשי מעברת כפר סבא[28]. הבתים כללו חדר וחצי ומטבחון. שירותי שדה ומקלחת היו מחוץ לבתים[29]. בתחילה לא רצו אנשי המעברות לעבור לשכונה בגלל הדרישה שירכשו את הבתים[30] במחיר שנראה להם יקר יחסית לאיכות הבתים, אך בתחילת נובמבר 1952 החלו הראשונים לעבור לשכונה[31][32][33]. לאחר פינוי מעברת כפר סבא בראשית 1953 ופיזור תושביו ברחבי ישראל[34], פנו רבים מתושבי המעברה בבקשה להיכנס לשכונה[27]. באוגוסט 1953 היו בשכונה בין 350 ל-500 יחידות דיור[35]. בשנת 1954–1955 התלוננו התושבים על מחיר הקנייה והשכירות הגבוה לטעמם עבור הבתים, תוך ציון שאין בבתים ביוב וחשמל[36][37][38]. בשנת 1955 התריע משרד הבריאות על המצב התברואתי הירוד בשכונה[27]. בשנת 1959 הושג פשרה בין חברת חצרות הדר שהקימה את הבתים והמתיישבים על ערך הבתים והשכונה הועברה, בספטמבר 1960, לאחריות עמידר, שהתחייבה להוסיף חדר לבעלי משפחות גדולות ולהתקין מערכת ביוב בבתים[39][40][41]. עם השנים הרחיבו התושבים את בתיהם[42]. השכונה מאופיינת בבנייני שיכונים ישנים לצד בתים פרטיים חדשים.
יוספטל - השכונה הוקמה על ידי משרד העבודה והסוכנות היהודית ונועדה לכלול 1,000 יחידות דיור. הבנייה החלה באמצע 1962[43] ולאחר פטירתו של גיורא יוספטל, נקראה על שמו[44]. השכונה מורכבת משיכוני רכבת בבנייני קומות ואזבסטונים. בתחילת מלחמת ששת הימים הופגזה על ידי הלגיון הירדני[45]. בשנות ה-70 הייתה שכונת עוני של יוצאי צפון אפריקה ורומניה[42]. ביוני 2021, הכריזה עיריית כפר סבא על תוכנית פינוי בינוי מקיפה של השכונה. התוכנית תכלול אלפי יחידות דיור חדשות, שטחים ירוקים, מבני מסחר ומבני ציבור לרווחת התושבים[46].
בית ונוף - נמצאת בין שכונות קפלן ויוספטל ובין שכונות גני השרון והדרים. השכונה מאופיינת בבתים פרטיים.
גני השרון (כפר סבא הצעירה) - מכונה שכונת האוניברסיטה על ידי תושבי העיר והשכונה, בשכונה קיימים מגדלים בני תשע קומות לצד בניינים צמודי קומות, בני 3–5 קומות, שהוקמו בשנות ה-90 של המאה ה-20. קרובה לפארק כפר סבא ולספורטק כפר סבא. בכניסה לשכונה הוקם קאנטרי קלאב המשרת את תושבי השכונה.
הדרים - מחולקת לשני תת-שכונות: הדרים החדשה והדרים הישנה. הוקמה בתחילת שנות ה-90. השכונה מאופיינת בבתים פרטיים ובניינים נמוכים, בשכונה פארק גדול ובית ספר יסודי. צמודה לספורטק של העיר.
שכונת אבו סנינה - הוקמה בשנת 1948, כאשר משפחת אבו סנינה ברחה בעקבות מלחמת העצמאות מהכפר אג'ליל, במקום שבו שוכן כעת מתחם הסינמה סיטי, המרכז המסחרי "רב מכר" ומחנה גלילות, למזרח כפר סבא. אבי המשפחה, סברי אבו סניינה, רכש את הקרקע עליה הוקמה השכונה בשנת 1936. אף על פי שהשכונה נמצאת בתחום השיפוט של העיר כפר סבא, בצמוד לאזור התעשייה החדש, את אספקת החשמל מקבלים התושבים מקלקיליה, את המים הם שואבים מבאר ואת שירותי החינוך מספקת ג'לג'וליה[47][48].
שכונות דרום העיר
השכונות שמדרום לרחוב ויצמן הוקמו החל משנות ה-30 בטווח שבין רחוב תל חי במזרח וסוקולוב במערב. בשנת 1945 הוקמה שכונת מאוריציוס, ממזרח לרחוב תל חי. בהמשך הוקמו גאולים ותקומה במזרח ודגניה ו"עובד בן ציון" ממערב לסוקולוב.
שכונות הפועלים א' - ד' - הוקמו על ידי קופת מלווה וחסכון[49] בשנים 1933–1935. המתיישבים בשכונות א' וב' התארגנו לקביעת תקנון והגרלת מגרשים בשנת 1933[50][51]. הגרלת המגרשים של שכונה ד' התקיימה ביולי 1934[52]. ארבע השכונות יחד כללו בשנת 1936 163 בתים על 170 דונם[53].
מאוריציוס - הייתה שכונה שהוקמה על ידי מועצת כפר סבא בשנת 1945 כיוזמה ראשונה בארץ ישראל להקמת שיכונים על ידי המועצה המקומית. בשלב ראשון נבנו חמישה בתים שכללו עשרים יחידות דיור[54]. הבתים הושכרו למעפילים שהגיעו באמצע 1946[55] ובהם כאלו שהגיעו ממקום גירושם במאוריציוס. בשנת 1949 הוספו לשכונה עוד 28 יחידות דיור[56]. בסוף שנות ה-90 בוצע בשכונה תוכנית של פינוי בינוי שהמיר יחידות דיור קטנות בפרויקט דיור מוגן לתושבים הקשישים ובארבעה בניינים, בהם כ-54 יחידות דיור[57][58]. השכונה החדשה נקראה פרויקט "רמות העיר"[59].
ראשונים - מאופיינת בבניינים חדשים (שנות ה-90 ואילך) לצד בתים פרטיים ובנייני שיכונים. בשכונה בית-ספר יסודי "יצחק שדה" המשרת את כיתות א-ו, של שכונת ראשונים, גאולים, תקומה ומרכז העיר (עד רח' הרצל). בקצה השכונה ממוקמת תחנת הרכבת כפר סבא נורדאו
גאולים - החלה כמעברה בשנת 1950[60][61], שנקראה "מעברת כפר סבא", עם בה התיישבו עולים ממזרח וממערב. השכונה מאופיינת בבתים פרטיים (בתחילת דרכה: בתי סוכנות עם משקי עזר). השכונה ממוקמת ליד בית הקברות הישן (גאולים) הצמוד לכביש המהיר 531.
דגניה - שכונה קטנה מצפון לכפר מל"ל ליד חטיבות הביניים "משה שרת" ו"זלמן שזר" וגובלת בכביש 402.
תקומה - שיכוני רכבות שהוקמו בשנות ה-60 של המאה ה-20, על ידי שיכון ופיתוח[63]. החל משנות ה-90 נעשים ניסיונות לבצע בשכונה פינוי בינוי[57].
אלי כהן - השכונה הוקמה בשנות ה-50, מאופיינת בבנייני שיכוני רכבות ישנים. בתחילת שנות ה-60 הוקם בשכונה מרכז נוער קהילתי. קרויה על שם המרגל הישראלי אלי כהן.
שכונות במרכז העיר
רובו של מרכז העיר בכפר סבא עובר דרך רחוב ויצמן והוא גריד עירוני רציף עם רחובות, גינות ושבילים שחוצים אותו שתי וערב ולכן אין בו חלוקה ברורה לאזורים מובחנים. השכונות מובחנות בעיקר על ידי מועד הקמתן:
חצרות הדר - הוקמה בשנת 1950. השכונה הייתה הראשונה בה הוקמו בתים עם שתי קומות: קומת שירות למטה ושני חדרים למעלה[64].
"מזרחי" או "משכנות" - שכונה של הפועל המזרחי. השטח להקמת אחד הפרויקטים נרכש בשנת 1946[65][66][67]. השיכונים נבנו בהדרגה על ידי חברת משכנות[68][69].
כיסופים - השכונה נבנתה בשנות החמישים, מתן מענה לעליה הגוברת מארצות אירופה וממדינות המזרח[70].
מצקין - השכונה הוקמה בראשית שנות ה-50[71] על שטח פרדסו של חיים מאיר מצקין[72]. בשנת 1960 הותקן בשכונה טלפון ציבורי[73]. בשנת 1965 נחנך בית הנוער העובד בשכונה[74]
שכונות מערב העיר
בשנות ה-30 התפתחה כפר סבא דרומה בהקמת שכונות הפועלים, וצפונה. בשנת 1937 הוקמה שכונת אליעזר בריחוק מה מהמושבה. לאחר מלחמת העולם השנייה הוחל בהתפשטות אל השטח ממערב לרחוב כצנלסון של היום.
אליעזר - הוקמה כשכונת פועלים ה' מצפון מערב לכפר סבא, בצמוד, ממזרח, לכביש הראשי לכיוון רמת הכובש. השכונה הוקמה על 200 דונם של הקרן הקיימת[75] שנרכשו מתרומה בסך של 7000 פאונדס של אליעזר לנדאו מסולסברי ברודזיה[76]. השטח חולק ל-90 חלקות של 2-דונם ו-25 חלקות של דונם[77]. בשלב ראשון, בשנים 1937–1938 הוקמו 45 בתים. בשלב שני, הוקמו עוד 50 בתים[78]. השכונה תוכננה על ידי אריה שרון והוקמה על ידי סולל בונה[79]. חלק מהשכונה השתייכה למחוז טולכרם של ארץ ישראל, מחוז שונה מזה לה השתייכה כפר סבא ועל כן השכונה לא השתייכה מוניציפלית לכפר סבא[80][81]. באוגוסט 1948 סופחה השכונה לכפר סבא[82]. עם זאת, המשיכו ענייני השכונה להתנהל על ידי ועד השכונה[83].
שבזי - השכונה הוקמה בשנת 1944 בצמוד לשכונת אליעזר, ממערב לכביש לרמת הכובש, עבור עולים מתימן[82] וטורקיה. מפני שהבנייה נעשתה במהלך מלחמת העולם השנייה, נבנו הבתים ללא ברזל. 38 משפחות ראשונות התיישבו בבתים דו-משפחתיים, שכללו כל אחד חדר אחד ומטבח, ושטח של דונם למשק עזר[84]. בתחילה נודעה השכונה כ"שכונת התימנים".
מעוז - שכונת מעוז (או "למפרט") גובלת עם קריית ספיר ממערב. בסוף שנות העשרים של המאה ה-20[85] ניטע על שטח של 218 דונם פרדס בבעלות של שלמה למפרט מארצות הברית. הפרדס הקפיד על עבודה עברית ויחס טוב לפועליו. בשנת 1941 הוחלט על עקירת הפרדס, במה שהעלה האשמות בין ימין לשמאל על הגורמים להחרבת רכוש יהודי[86][87][88]. בשנת 1947 נבנה על שטח הפרדס, על ידי סולל בונה כקבלן ביצוע[89], שיכון למפרט עבור משוחררי הבריגדה היהודית. בתי השכונה נבנו מבלוקים, באיכות גבוהה[90]. בשנת 1966 הוקם בשכונה, בפינת רחובות המעפילים וויצמן, בניין בן שמונה קומות, הראשון בגובה כזה בכפר סבא[91]. בשנת 1951 הוקם בשכונה גן המגנים.
שיכון עלייה - הוקם בראשית שנות ה-50 על ידי משרד העבודה. בינואר 1950 דובר על הקמת 500 יחידות דיור לעולים חדשים בלבד[64]. בשנת 1963 נקבע שהשכונה תקרא על שמו של הנשיא יצחק בן-צבי[95].
ותיקים - רישום ותכנון לקראת הקמת השכונה, עבור כ-40 יחידות דיור לפועלים ותיקים, התקיים בסוף שנת 1949[83][64]. 80 בתים ראשונים היו לקראת גמר בנייה במאי 1950[96] ובאוגוסט 1950 הוגרלו הבתים בין הנרשמים[97].
סביוני הכפר - הוקמה בסוף המאה ה-20,היא גובלת בשכונה הירוקה ומסביבה גן שעשועים גדול המשמש את תושבי השכונה.
השכונה הירוקה (או כפי שהיא מכונה "כפר סבא הירוקה")- הוקמה במאה ה-21, גובלת בשכונת סביוני הכפר ממזרח, היא תוכננה על ידי ראש העיר יהודה בן חמו וסגניו כחלק מפרויקט חידוש העיר והגירת זוגות צעירים. בשכונה ישנם שני אזורים: 60- הקרוב יותר למרכז העיר ובית חולים מאיר, 80-הקרוב יותר לקניון הירוקה, רעננה, וליציאה המערבית מהעיר. בשכונה ארבעה בתי ספר יסודיים וחטיבת ביניים אחת. באזור 80 קיימים שני אזורי מרכז מסחריים המשמשים את תושבי השכונה. השכונה היא אחת מהגדולות בכפר סבא ונחשבת יוקרתית ומבוקשת. נכון לשנת 2020 גרים בשכונה 10,000 נפשות.
אתרים עיקריים
הח'אן שנבנה ב-1906 משמש כיום את עיריית כפר סבא
נבי ימין - מבנה קבר מן התקופה הממלוכית השוכן במזרח העיר באתרו של יישוב קדום. הקבר מיוחס לבנימין בן יעקב ומושך אליו מתפללים יהודים רבים. מעבר לכביש, אל מול נבי ימין נמצא מבנה קבר נוסף.
הח'אן – מבנה שהוקם בשנת 1906 ונהרס שלוש פעמים. כיום שוכנים בו משרדים של עיריית כפר סבא. בסמוך לו שני עצי אקליפטוס שניטעו לפני כ-100 שנה והבאר הראשונה של כפר סבא.
גן הזיכרון – במתחם נמצאים גם בית הקברות הצבאי וחלקת קבורה לחללי הגירוש הטורקי - פליטי תל אביב, שרובם נקברו אלמונים.
גן מנשה - גן בצפון-מערבה של העיר ובלבו גבעה שעליה נטועים עצים גדולים בני כ-90 שנה[דרושה הבהרה]. הברוןפליקס דה מנשה רכש את הפרדס עליו ניצב הגן בשנת 1936, ותכנן להקים במקום את ביתו. עד שבנה אותו נטע בו גן גדול, אך הבית לא הוקם מעולם, והגן הפך לאחד הגנים הפרטיים הגדולים ביותר בארץ.
בית הפועלים עמל - בית הפועלים עמל ברחוב בן-גוריון מספר 57 הוקם ב-1936 עת פרוץ המאורעות, לאחר שהעיר נחרבה שלוש פעמים. הקמתו נועדה לסמן את האחיזה האיתנה בשטח. התכנון הופקד בידיו של האדריכל הצעיר אריה שרון, בוגר בית הספר באוהאוס. כל התושבים התגייסו לעבודות הבנייה, תרמו מכיסם לבנים וכ-300 ימי עבודה. הבניין מאופיין בשפה פונקציונלית-מודרניסטית והאולם מכיל 800 מקומות ישיבה. מיד עם חנוכתו באוגוסט 1937 נהפך הבניין למוקד חשוב של אסיפות שמשכו אליהן את כל הצמרת הפוליטית. לאורך השנים חגגו בתי הספר את טקסיהם וחגיהם באולם ותיאטרונים העלו בו הצגות. ב-1954 נבנה אגף נוסף בקדמת המבואה שכלל מזנון וקופות כרטיסים והמקום שינה ייעודו לקולנוע. ב-2003 נמכר עמל, בסכום מגוחך, בידי ההסתדרות, לחברת האחים אליהו, ומאז הוא נטוש. סביב הקולנוע יש גינה אשר תוכננה על ידי חתן פרס ישראל, מתכנן הגנים ליפא יהלום.
נחל הדס - נחל הזורם מדרום ליישוב ומהווה את אחד מיובליו של נחל קנה ולאחר מכן נחל הירקון. על אף שהנחל מוזנח ומוזרמים בו מי קולחין, הצמחייה הגדלה סביבו מהווה בית גידול ייחודי לאזור.
בית ספר אוסישקין - מבנה בית ספר שתוכנן על ידי האדריכל חתן פרס ישראלאריה שרון בסגנון הבינלאומי בשנת 1941.
האנדרטה לנופלי קלקיליה – אנדרטה לזכר 18 חיילי צה"ל שנהרגו בפעולת התגמול שהתבצעה ערב מלחמת סיני בלילה של 11 באוקטובר1956. בפעולה פוצצה משטרת קלקיליה, אך כוח החסימה של הצנחנים שהתמקם על התל של חירבת צופין התגלה על ידי הירדנים וכותר, ובניסיון לחלצו נפלו קורבנות רבים משני הצדדים. האנדרטה הוקמה בכניסה לאזור התעשייה, ברחוב ויצמן, בצד הכביש המוביל לקלקיליה. האנדרטה עשויה מסלע עליו חקוקות המילים מספר תהלים קכז :כחצים ביד גבור כן בני הנעורים ושמות הנופלים בפעולה.
קריית ספיר – במבנה שתוכנן על ידי האדריכל מרדכי בן חורין שוכנים:
מוזיאון ארכאולוגי פעיל - ממצאים ארכאולוגיים וקטעים מרצפות פסיפס שנמצאו בחפירות באזור כפר סבא. המוזיאון מפעיל גם את הגן הארכאולוגי בתל כפר סבא העתיקה (שכונת הדרים בכ"ס), שם נערכת פעילות ייצור שמן והפקת יין במתקנים משוחזרים[98].
המוזיאון גם יזם את הקמת שביל הראשונים – שביל הליכה העובר בארבעה עשר אתרים היסטוריים בעיר[99].
אולם הראשונים - חדר תצוגה שבו ניתן לראות תעודות וקטעי עיתונות, המציגים יחדיו את סיפורה של המושבה כפר סבא. צילומים מוגדלים של ראשוני כפר סבא מרוכזים באמצע החלל.
פארק כפר סבא - פארק גדול במזרח כפר סבא המשתרע על פני שטח של 250 דונמים וגובל עם אצטדיון לויטה. בפארק משטחי דשא נרחבים, בריכה אקולוגית, מצפור, מגרש משחקים לילדים ופטנק, מגרש החלקה לגלגיליות, בית קפה, מבוך עצים ועוד. בפארק מפוזרים פסלי ברזל של האמן ניצן יואל אבידור.
מראה בקניון ערים
קניון ערים - קניון עירוני פתוח הממוקם במרכז העיר. בקניון חנויות רבות, מדשאה גדולה ורחבה המארחת פעילויות מגוונות במועדים ובחגים.
גן נפגעי הטרור - לזכר שלושה תושבי כפר סבא שנרצחו בפיגועי טרור. בגן נמצא פסל של נערה לזכר נועה אורבך, תלמידת תיכון, שנרצחה על ידי מחבל פלסטיני ב־17 במרץ2002. הפסל הוא נובויה ימגוצ'י, תושב עין הוד.
וועדת ההיגוי של הוועידה הבינלאומית והתערוכת קלינטק מקיימת בכל שנה את תחרות עשר הרשויות המקומיות ה"ירוקות". כפר סבא בולטת בכך שנבחרה על ידי הוועדה במשך חמש פעמים רצופות.
בתחילת 1923 הובא לראשונה מורה לכפר סבא, עוד טרם היה מבנה מוכן לבית הספר. לאחר ארבעה חודשים עזב המורה ובשנה שלאחר מכן נעשה מאמץ לסדר בית ספר בהנהלת הוועד הלאומי[100]. באוקטובר 1932 פרשה קבוצת הורים שלא היו מרוצים מהחינוך בבית הספר במושבה והם הקימו בית ספר נפרד[101], בו למדו כ-60 תלמידים. בנוסף, היה במושבה בית ספר של המזרחי[102]. במהלך שנות ה-30 סבל בית הספר העממי בכפר סבא מקשיים תקציביים ובמרץ 1935 אף נסגר בית הספר על ידי מחלקת החינוך לזמן מה משום שוועד המושבה לא העביר אליה תקציבים[103][104][105]. לבית הספר לא היה מבנה קבע והלימודים התנהלו בצריפים[106].
החינוך בכפר־סבא היה ידוע במשך שנים רבות באיכותו ובאחוז הגבוה של המסיימים לימודי בגרות בהצלחה. בשנת 2011 הייתה כפר סבא מקום 20 בישראל באחוזי השלמת הבגרות עם 76.3%[107].
בכפר סבא מספר אולמות ספורט בבתי הספר ובקריית ספיר, אבל עיקר פעילות הספורט העממי והתחרותי מרוכזת לאורך הציר הצפוני של העיר, רחוב בן-יהודה. לאורך הרחוב וסביבו מצויים ממערב למזרח אולם הספורט ובריכת השחייה בבית ספר אונים, מגרשי אתלטיקה, המטווח העירוני, הקאנטרי קלאב, אצטדיון לויטה (אצטדיון הכדורגל העירוני) והספורטק. רחוב בן-יהודה עצמו הוא מסלול פופולרי להליכה ספורטיבית.
קבוצת הכדורגל של הפועל כפר סבא היא אחת הקבוצות הוותיקות בישראל ומשחקת בליגת העל. בארון הגביעים של הקבוצה צלחת אליפות אחת ושלושה גביעי מדינה.
קבוצת הכדורגל "הפועל עליה כפר סבא" היא קבוצה שמשחקת בליגה ג' (מחוז השרון).
קבוצת הפוטבול "כפר סבא הוקס" המשחקת בליגת התיכונים של הפוטבול הישראלי.
מועדון הקשתות "קשתי כוכב השרון" פועל במטווח העירוני.
בכפר סבא נמצא גם אחד מהסקייטפארקים הגדולים בארץ, העשוי מבטון שנבנה בשנת 2011.
תעשייה ומסחר
בכפר סבא שני אזורי תעשייה ואזורי מסחר ספורים. באזור התעשייה הוותיק שוכנים בין היתר מפעלי תעשייה כדוגמת "טבע", "סימונס" והמרכז של ערוצי הלוויין "yes", ואזור "עתיר ידע" המיועד לתעשיית היי־טק. אזורי המסחר נמצאים לאורך רחובה הראשי של כפר־סבא, רחוב ויצמן, במרכז הקניות בסמוך לכיכר העיר, "קניון ערים", ובאזורי התעשייה שם הוקמו קניונים וחנויות ענק. בשנת 2009 נפתח מרכז קניות "G", וב-2015 נפתח בו מתחם קולנוע מרשת "סינמה סיטי". ב-2014 נפתח "קניון כפר סבא הירוקה" ליד מחלף כפר סבא רעננה צפון וב-2016 נפתח קניון "אושילנד" באזור "עתיר ידע", ובו רשת הקולנוע הוט סינמה.
תחנת הרכבת הראשונה באזור כפר סבא הוקמה בתחילת המאה ה-20 במזרח העיר על מסילת הרכבתחיפה-ירושלים (המסילה המזרחית) והייתה ידועה בשם תחנת הרכבת אייל או תחנת הרכבת קלקיליה. ב-1959 הוחלט על הקמת שלוחת רכבת חדשה מהמסילה המזרחית לאזור התעשייה כפר סבא[110], במטרה לשרת את המפעלים "סולפק" לערגול ברזל[111], המחסנים המרכזיים של מועצת שיווק הבטנים ואת בית האריזה של החברה לעיבוד תוצרת חקלאית יכין-חק"ל. השלוחה החלה לפעול ב-3 בינואר 1961 כאשר רכבת ראשונה הגיעה לבית האריזה[112][113]. טקס החנוכה הרשמי של השלוחה ובית האריזה נערך ב-19 בינואר 1961[114][115].
ב-1990 הכינה חברת התכנון הצרפתית "סופרטו" תוכנית מתאר ארצית עבור רכבת ישראל, שכללה קו רכבת פרוורית חדש בין תל אביב לרעננה וכפר סבא (תוכנית שהושלמה רק בשנת 2020 עם הפעלת מסילת השרון לכל אורכה)[116]. בסוף 1990 הועלתה הצעה חליפת, על הקמת קו המבוסס ברובו על תוואי מסילות הברזל הקיים עד כפר סבא בלבד, כפתרון זמני עד הקמת התוואי המלאה[117]. במסדרת תוכנית זו הוקמו שתי תחנות רכבת המשרתות את תושבי העיר. שתיהן שוכנות בין מסלוליו של כביש 531, בתחום השיפוט של הוד השרון בקרבת גבולה עם כפר סבא. תחנת הרכבת כפר סבא בקצה רחוב נורדאו בכפר סבא ותחנת הרכבת הוד השרון ברחוב סוקולוב בקטע המחבר בין שתי הערים. תחנת הרכבת כפר סבא – נורדאו נפתחה ב-13 באפריל2003[118]. תחנת הרכבת הוד השרון – סוקולוב נפתחה ב-2 בספטמבר2006[119].
הקו הוורוד - קו מערכת אוטובוסים מהירה (BRT) רוחבי, חוצה שרון ממזרח למערב, שיעבור מכפר סבא, דרך רעננה עד הרצליה[121].
הקו הצהוב - קו רכבת קלה שהיה אמור לחבר את כפר סבא, הרצליה, רמת השרון והשכונות הצפוניות של העיר תל אביב עם הערים רמת-גן, בני-ברק, גבעתיים והשכונות הדרומיות והמזרחיות של העיר תל אביב. אורכו של הקו תוכנן להיות 34 ק"מ והוא תוכנן לכלול 50 תחנות במפלס הקרקע בלבד[122]. תחילה קוצר תוואי הקו הצהוב כך שהוא לא יגיע עד כפר סבא וב-2016 בוטל הפרויקט כולו לטובת הקמת רכבת תחתית[123].
רכבת תחתית
בעתיד אמור לעבור בעיר קו m1 של מטרו המקודם על ידי נת"ע ואמור לכלול 5 תחנות.
סמל העיר כפר סבא משקף את אופייה של העיר. במרכז הסמל מופיע הח'אן שהוא המבנה הראשון בכפר סבא, ומשמש כיום את עיריית כפר סבא. לצידו של הח'אן במרכז, נטועים שני עצי האקליפטוס שניטעו בשנת 1906. בסמל משולבים זה לצד זה מבני תעשייה, מבני מגורים ועצי הדרים אשר אפיינו את כפר סבא במשך שנים רבות. הסמל עוצב על ידי יעקב אבוקאי בשנת 1953.
ראשי היישוב
ראשי המועצה
אליהו אוסטשינסקי (1937 - 1939) – מוותיקי האיכרים במושבה. כיהן כנשיא המועצה הממונה של כפר־סבא ללא זכות הכרעה.
אברהם קרן (קירכנר) (1939 – 1951) – נציג הסתדרות העובדים.
מרדכי סורקיס (1962 – 1965) – נציג מפא"י. סורקיס שכיהן כראש מועצה וכראש העירייה הראשון של כפר־סבא. פרש ממפא"י בשנת 1965 והיה מראשי רשימת רפ"י. מעשה זה לא התקבל בעין יפה בקרב תושבי העיר. לא עמדה לסורקיס זכות ראשונים והוא נכשל בבחירות לעירייה שנערכו בשנת 1965.
זאב גלר – (1965 – 1982) נציג מפא"י. אחראי לעיצוב דמותה המודרנית של כפר־סבא. בשנת 1982 נפטר גלר במהלך ישיבת מועצת העיר. לאשתו, טובה גלר, הוענקה אזרחות כבוד בחודש דצמבר 2005.
יוסף קולודני, אלפיים שנה בכפר סבא - היסטוריה, קרטוגרפיה, אדריכלות, בנין ערים. הוצאת עיריית כפר סבא, 1987
שלמה מוסמן, "כפר סבא - השייח' סימן את הקניה בגרזן", בתוך: זאב ענר (עורך), סיפורי מושבות: סיפורן של חמישים ושתיים המושבות בא"י, תל אביב: משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 1996 (הספר בקטלוג ULI).
^לתולדות המושבה בזמן המלחמה, ראו רועי מרום, "מלחמת העולם הראשונה בשרון – זיכרונות ומורשת", בתוך חוברת: "השרון ופתיחת מערכת מגידו במלחמת העולם הראשונה", ערן תירוש (עורך), בהוצאת אריאל והעמותה למורשת מלחמת העולם הראשונה בישראל, 2015, עמ' 47-29.
.jpg)
.jpg)
