לייב אייד (באנגלית: Live Aid) היה מופע צדקה שנערך ב-13 ביולי1985. האירוע אורגן על ידי בוב גלדוף ומידג' יור במטרה לאסוף כספים לסיוע לנפגעי הרעב באתיופיה. האירוע התרחש במספר מקומות בעולם: אצטדיון ומבלי בלונדון ואצטדיון JFK בפילדלפיה. בנוסף, התרחשו גם מספר הופעות קטנות יותר במוסקבה ובסידני. אירוע זה היה גדול ממדים מבחינה טלוויזיונית, והועבר דרך שידורי לוויין, ל-1.5 מיליארד צופים ברחבי העולם בשידור חי.
את הרעיון למופע הגו בוב גלדוף ומידג' יור, לאחר הקלטת הלהיט Do They Know It's Christmas?"", שבוצע על ידי מספר אמנים ולהקות בריטיות ואיריות בשנת 1984. כמופע צדקה, הקונצרט השיג את מטרותיו ויותר: בתוכנית טלוויזיה ב-2001, אחד המארגנים ציין שהם קיוו שהלייב אייד יכניס כמיליון פאונד, אך ההכנסה הסופית הייתה כ-150 מיליון פאונד.
רעב כבד ונרחב השפיע על אתיופיה בין השנים 1983–1985.[1] הוא נחשב לאחד ממקרי הרעב הקשים באתיופיה,[2] שגרם לכ-1.2 מיליון הרוגים, 400 אלף פליטים שנמלטו מהמדינה, 2.5 מיליון תושבים שאיבדו את ביתם או הועברו לאזור אחר בתוך המדינה, וכ-200 אלף יתומים.[3][4] הרעב הוחמר משמעותית עקב התנגשויות בין כוחות המורדים המקומיים, החזית העממית לשחרור תיגראי (Tigray People's Liberation Front) בראשות מלס זנאווי (Meles Zenawi), לבין שלטון הממשל - החונטה הצבאית האתיופית (Derg), ובראשה מנגיסטו היילה מריאם (Mengistu Haile Mariam).[5]
הרעב נגרם עקב בצורת קשה כאשר במחוזות רבים באתיופיה נרשמו שיאי שפל של משקעים בשנות ה-80.[6] בנוסף, על פי משמר זכויות האדם (Human Rights Watch), יותר ממחצית מההרוגים היו כנראה כתוצאה מ"הפרת זכויות אדם, מה שגרם לרעב להגיע מוקדם יותר, לפגוע חזק יותר, ולהימשך לזמן ארוך יותר".[1]
לפי משמר זכויות האדם, גורם עיקרי לרעב שפגע באתיופיה הייתה מדיניות ממשלתית, שהונהגה על ידי מנגיסטו. המדיניות כללה בעיקר אסטרטגיות כנגד מורדים (בעיקר נגד חיילי גרילה של החזית העממית לשחרור תיגראי). האסטרטגיה העיקרית הייתה הגבלת האוכל ומצרכים בסיסיים אחרים מלהגיע לחלקים באתיופיה – בעיקר למדינת תיגראי. חלק ניכר מתוך 1.2 מיליון הרוגים מהרעב היו מאזור תיגראי וחלקים אחרים בצפון אתיופיה.[4][1]
יוזמת הקונצרט
היוזמה לקונצרט התהוותה כהמשך לסינגל הצדקה המצליח "Do They Know It's Christmas?", פרי יצירתם של בוב גלדוף ומידג' יור. באוקטובר 1984 תמונות של מאות אלפי אנשים שגוועים ברעב באתיופיה הוצגו בחדשות ה-BBC בתשדיר של מייקל בורק (Michael Buerk) בנושא הרעב של 1984.[7] הצוות של חדשות ה-BBC היו הראשונים לתאר את הרעב עם התשדיר של בוורק ב-23 באוקטובר כ"רעב תנ"כי במאה ה-20", וכ"הדבר הכי קרוב לגיהנום עלי אדמות".[8] התשדיר זעזע את בריטניה, ועודד את האזרחים להוציא סוכנויות סיוע, כדוגמת "Save the Children" ולהעלות מודעות בעולם בנוגע למשבר באתיופיה. בוב גלדוף גם כן ראה את התשדיר, וקרא למידג' יור מאולטראווקס (Ultravox) וביחד הם כתבו במהירות את השיר "Do They Know It's Christmas?", זאת בתקווה לגייס כספים על מנת לסייע לרעב באתיופיה.[9] גלדוף לאחר מכן יצר קשר עם קולגות בתעשיית המוזיקה ושכנע אותם להקליט את הסינגל תחת הכותרת "Band Aid" בחינם. ב-25/11/1984 השיר הוקלט ב-Sarm West Studios שבנוטינג היל, לונדון והוא יצא לאור ארבעה ימים לאחר מכן.[10][11] הוא נותר במקום הראשון במשך חמישה שבועות במצעדים של אנגליה. בנוסף על כך הוכתר השיר במקום הראשון של חג המולד באותה שנה והפך לסינגל הנמכר המהיר ביותר אי פעם בבריטניה כאשר גייס 8 מיליון פאונד, ולא 70,000 פאונד כפי שגלדוף ויור ציפו תחילה. גלדוף בזמנו שם לעצמו למטרה להפיק קונצרט ענק במטרה לגייס תרומות נוספות.
הרעיון להפיק קונצרט צדקה על מנת לגייס עוד תרומות עבור אתיופיה הגיע במקור מבוי ג'ורג', (Boy George) הזמר הראשי של להקת מועדון תרבות (Culture Club). ג'ורג' והמתופף של הלהקה, ג'ון מוס, לקחו חלק בהקלטת השיר "Do They Know It's Christmas?" ובדצמבר 1984 Culture Club התחייבו למסע הופעות באנגליה, ששיאו הגיע לפסגה תוך שישה לילות באצטדיון ומבלי (Wembley Stadium) בלונדון. בלילה האחרון באצטדיון, בשבת ה-22/12/1984, התאספות מאולתרת של כמה מהאמנים האחרים מהBand Aid הצטרפה לCulture club על הבמה בסוף המופע בשביל הדרן בו הם שרו את "Do They Know It's Christmas?". ג'ורג' היה כל כך נרגש מהאירוע עד כדי שהוא אמר לגלדוף שעליהם לשקול לארגן קונצרט תרומה. היה ברור שלגלדוף כבר היה את הרעיון ליזום קונצרט שיתרחש בשני מקומות במקביל וכי תכנן כיצד על הקונצרטים להיות בנויים.
הפקת האירוע ומארגניו
בין אלו אשר היו מעורבים בארגון הLive Aid היה הארווי גולדסמית' (Harvey Goldsmith), אשר היה אחראי על הקונצרט באצטדיון ומבלי, וגם ביל גרהם, אשר ארגן את החלק האמריקאי של הקונצרט.[12] הקונצרט גדל בהיקפו, כשעוד מופעים התווספו בשני צידי האוקיינוס האטלנטי. טוני ורנה (Tony Verna), ממציא הריפליי המיידי (Instant Replay), הצליח להשיג את אצטדיון ג'ון אף קנדי בפילדלפיה (John F. Kennedy Stadium) באמצעות החברות שלו עם ראש העיר הפילדלפי וילסון גוד (Wilson Goode). כמו כן, השתמש בקשריו עם מנהל הפריים טיים של הABC ג'ון המלין, בנוסף, הצליח להשלים את המופע הארוך באמצעות פגישות שהתוצאה שלהן הביאה לתוספת של רשת טלוויזיונית בארצות הברית אשר כיסתה 85 אחוז מהטלוויזיות בארצות הברית. ורנה עיצב את הלוויין הנצרך ונהיה המפיק בפועל לצד האל הופלינגר. הופלינגר הגה את הרעיון להפיק עריכת וידאו של 4 שעות של הלייב אייד על מנת להפיץ למדינות שאין להן את ציוד הלוויין ההכרחי כדי לעשות שידור מחדש.
ב-1984 גלדוף צפה בכתבה של העיתונאי מייקל בורק (Michael Buerk) ששידרה BBC על הרעב הכבד שהתחולל באתיופיה. כתגובה לכתבה יזם שיתוף פעולה עם האמן מידג' יור (Midge Ure) וכתבו את השיר "Do They Know It's Christmas In Africa?" על מנת לגייס כספים שישמשו כתרומה למטרה. את השיר שרו מספר זמרים תחת הכותרת "Band Aid".
על מנת להפגין רצינות כלפי המטרה ויצירת תודעה ציבורית, אנשי ההפקה של קרן "Band Aid" הפצירו בגלדוף לטוס למספר מינימלי של ימים לאתיופיה מוכת הרעב על מנת לחזק את השיח הציבורי על הנושא ואת הלגיטימציה של פעילתו. באתיופיה, גלדוף הלך למחנות פליטים מוכי רעב קשה. בראיון איתו, הוא מתאר את נקודת המפנה שחווה בביקורו כאשר נעמד פנים מול פנים עם הזוועה ששררה שם, כשראה בממוצע 40 אנשים בכל יום מתים מהרעב. ביקורו לאתיופיה כלל פגישה עם בכירי השלטונות של אתיופיה ובין היתר, מנהיג אתיופיה, מנגיסטו היילה מריאם (Mengistu Haile Mariam).
כאשר חזר לאנגליה הצליח גלדוף לקבל במה מול ראש ממשלת הממלכה המאוחדת, מרגרט תאצ'ר. בשיחתם התעמת גלדוף עם תאצ'ר לגבי המצב הנוכחי באתיופיה וכיצד אנגליה ובפרט ממשלתה של תאצ'ר לא פועלים דיו על מנת למגר את תופעת הרעב. לאחר גיוס הכספים של מיזם ה-"Band Aid" בעיה חדשה שעלתה הייתה שהממשלה מנעה את מעבר הסיוע ההומנטרי[13] שנקנה מהנמלים למחנות פליטים. הממשלה החרימה את המשלוחים שנתרמו על ידי Band Aid על מנת שיוכלו לשלם לחיילי הצבא במזון ולקנות מהרוסים כלי נשק. לכן, כדי לקנות את שיתוף הפעולה של הקרטלים וההנהגה גנדלוף הגה רעיון חדש לגיוס כספים, מופע גיוס ענק. מאמציו, עקשנותו וחוצפתו של גנדלוף הם מה שאפשרו למופע ענק הזה לרקום עור וגידים, משימה שנראתה לכל המעורבים כמשימה בלתי אפשרית.
ב-1984, בזמן שהופיע עם להקת אולטראווקס בתוכנית מוזיקה בערוץ 4 של הטלוויזיה הבריטית פנתה אליו מנחת התוכנית פאולה ייטס עם שיחת טלפון מבעלה בוב גלדוף. גלדוף שיתף בתלונותיו כלפי המצב באתיופיה כפי שראה אותו בכתבה בערוץ ה-BBC ובעקבות שיחה זו נולד שיתוף הפעולה ביניהם. יחד הם החליטו לכתוב ולהלחין שיר לגיוס כספים למטרה זו. לאחר כתיבה והקלטה של השיר, הקימו גלדוף ויור את הקרן "Band Aid" והמשיכו להפיק יחד את אירוע ה"לייב איד".
תוכנית הקונצרט וגיוס אמנים ותומכים
הקונצרט התחיל בשעה 12:00 (בשעון בריטי) באצטדיון ומבלי בבריטניה והסתיים ב-22:00, ובמקביל באצטדיון ג'ון פ. קנדי בארצות הברית בשעה 13:51 והסתיים ב-4:05 לפנות בוקר יום למחרת. הקונצרט נמשך למעלה מ-16 שעות, אך למעשה משום שהופעות רבות נערכו במקביל בשני האצטדיונים אורך הקונצרט היה הרבה יותר ארוך. כל אחד מהקונצרטים הסתיים עם ביצוע שיר המייצג את המאבק למלחמה ברעב ובעוני, כאשר בבריטניה השיר היה "Do they know it's Christmas?" ובארצות הברית השיר היה "We are the world" אשר סגר באופן כללי את המופע עצמו.[12]
אצטדיון ומבלי
להקת 'Coldstream Guards' פתחה את המופע ואחריה הופיעה להקת 'Status Quo' עם כמה משיריה המוכרים ביותר.[14] גם הזמר בוב גלדוף הופיע עם להקתו 'The Boomtown Rats'[15] ואלביס קוסטלו ששר את 'All you need is love' של להקת הביטלס (The Beatles).[16]
הופעתם של להקת קווין (Queen) נמשכה 21 דקות ונבחרה להופעה החיה הטובה ביותר בהיסטוריה של מוזיקת רוק (לפי סקר שנערך ב־2005 של יותר מ-60 אמנים, עיתונאים ומנהלי תעשיית המוזיקה).[17]
בין ההופעות הנוספות המוצלחות ניתן היה למצוא את להקת U2, אשר לפי המבקרים הופעתם היוותה עבורם קפיצת מדרגה והפכה אותם לכוכבים,[18] ודייוויד בואי (David Bowie), אשר ביצועיו תוארו על ידי הרולינג סטון (Rolling Stone) כ"ניצחון האחרון של בואי בשנות ה-80".[19]
מספר תקלות התרחשו במהלך הקונצרט, ביניהן בעיות קליטה בבריטניה, ותקלות טכניות בכלי הנגינה (למשל - תקלה במשמע הבס של ג'ון אנת'ויסטל)[15] בנוסף, בזמן שפול מקרטני (Paul McCartney) ניגן את השיר "Let it be", המיקרופון שהכוון לפסנתר שלו לא עבד בשתי הדקות הראשונות של שיר, מה שהקשה על הצופים בטלוויזיה ועל הקהל באצטדיון לשמוע אותו.[15] כתוצאה מכך, מארגן המופע בוב גלדוף וחלק ממשתתפי המופע (דייוויד בואי, אליסון מיוט ופיט טאונסנד) עלו על הבמה כדי לשיר עם מקרטני ולגבות אותו, כאשר באותו זמן המיקרופון של מקרטני חזר לעבוד.[20]
האצטדיון על שם ג'ון פ. קנדי
מנחה הקונצרט בפילדלפיה היה השחקן ג'ק ניקולסון (Jack Nicholson). האמנית הפותחת הייתה ג'ואן באז (Joan Baez) שהובילה את הקהל לשיר איתה את "Amazing Grace" ו - "We Are The World".[21]
שידור האירוע
לטובת הפקה זו גויסו 16 לוויינים שפעלו במשך 16 שעות רצופות על מנת לשדר את ההופעה ברחבי העולם. אירוע הלייב איד נחשב להצלחה טכנולוגית שרבים האמינו שהיא בלתי אפשרית לחלוטין, וזאת על אף ריבוי התקלות הטכניות שקרו במהלכו (כגון בעיות שידור, בעיות שמע, ציוד במה שחדל לעבוד זמן הופעה וכו').
השידור של האירוע נפתח על ידי המפיק ריצ'רד סקינר (Richard Skinner) במילים:
"It's twelve noon in London, seven AM in Philadelphia, and around the world it's time for Live Aid".
האירוע ידוע בתור האירוע הטלוויזיוני הבינלאומי השאפתני ביותר ששודר באמצעות לוויינים בזמנו. באירופה, השידור הטלוויזיוני סופק על ידי ה-BBC, הונחה על ידי מספר אנשי תעשייה מובילים וכלל מספר ראיונות ושיחות בין ההופעות. השידור הטלוויזיוני בארצות הברית סופק על ידי רשת ABC אשר במקביל לכך ששידרה את ההופעה בפילדלפיה גם שידרה את שלוש השעות האחרונות של ההופעה בלונדון. שלא כמו ב-BBC, רשת ABC שידרה במהלך האירוע פרסומות, מה שמנע צפייה של מספר הופעות בקרב הצופים האמריקאים. בנוסף, מאחר שההופעות שהתרחשו בלונדון החלו שעות רבות לפני ההופעה בפילדלפיה, קטעים נבחרים מתחילת ההופעה של לונדון שודרו בדיעבד לקהל הבינלאומי עד לשידור השעות האחרונות בשידור חי מלונדון.
גיוס כספים
לאורך ההופעה קראו השדרנים לקהל בבית להירתם למטרה ולתרום מכספם למען הרעבים באפריקה. לטובת המיזם אוישו 300 קווי טלפון על ידי אנשי ה-BBC כדי שיתאפשר לציבור הרחב לתת תרומות באמצעות כרטיס האשראי שלהם. מידי 20 דקות חזרו ואמרו השדרנים את פרטי הקשר על מנת לעודד את הצופים להתקשר ולתרום.
לאחר שבע שעות של הופעות הסכום שגויס עמד על כ-1.2 מיליון פאונד, סכום שלא תאם את ציפיותיו של בוב גלדוף. כתגובה לכך, עלה בוב גלדוף לשידור יחד עם הפאנל שהיה באותו רגע והפציר בקהל להמשיך לתרום למטרה שלהם. מיד לאחר המונולוג של גלדוף רצה אחד מהשדרנים לציין שוב את הכתובת לשליחת מעטפות כסף אך נקטע על ידי גלדוף שרצה שאנשים יתקשרו מאחר שזו הייתה דרך מיידית יותר לקבל את התרומה, ולכן צעק בשידור:
"F*** the address, go to the phone number!”
למרות זאת, בזיכרון הקולקטיבי של הקהל בבית נחרט כי בוב גלדוף עלה לשידור וצעק על השומעים ואמר:
“Give us your f***ing money”
אירוע זה זכור בתור הפעם הראשונה שהקללה הזו נאמר בשידור חי. למרות זאת, וייתכן שאף בזכות זאת, קצב קבלת התרומות עלה ל-300 פאונד בשנייה.
אירוע נוסף שתרם רבות לעלייה בקצב קבלת תרומות היה שידור מראות קשים של הרעב באתיופיה שצולם על ידי רשת CBC הקנדית.
הסכום הסופי שנתרם, אירלנד הייתה המדינה שתרמה הכי הרבה כסף (ביחס להכנסה ממוצעת של אדם במדינה), זאת על אף המשבר הכלכלי הכבד ששרר במדינה בזמנו. התרומה הבודדת הגדולה ביותר הייתה של ראשיד בן סעיד אל מאקטום (Rashid bin Saeed Al Maktoum), שהיה בן למשפחת האצולה של דובאי, שתרם סכום של מיליון פאונד.
מתחים פנימיים וסנסציות
היעדרויות ניכרות
ברוס ספרינגסטין (Bruce Springsteen) החליט לא להשתתף בלייב אייד, למרות הפופולריות הגלובלית הענקית שלו בשנת 1985. לאחר מכן הוא הצהיר שהוא "פשוט לא הבין עד כמה גדול כל הדבר הלך להיות". מאז הוא הביע חרטה על כך שויתר על ההזמנה של גלדוף להופיע בקונצרט בלונדון, ואמר שהוא היה יכול לנגן כמה שירים אקוסטיים אם לא היה מרווח פנוי עבור הופעה של להקה שלמה.
מייקל ג'קסון (Michael Jackson) סירב להופיע. ג'ואן באאז טענה שהיא שמעה שמועות שג'קסון וסטיבי וונדר (Stevie Wonder) החרימו את האירוע בעקבות "פוליטיקה של כוכבי על שחורים".[22] למרות זאת, הסוכן של ג'קסון, נורמן ווינטר הוציא הצהרה בזמנו שאומרת שג'קסון "עובד מסביב לשעון בסטודיו על פרויקט בעל התחייבות משמעותית כלפיו", ובעקבות זאת לא היה יכול לפנות זמן מספק על מנת לעשות חזרות ולהופיע בלייב אייד.[23] ג'קסון החל לצלם את "Captain EO" יומיים לאחר לייב אייד.[24]
פרינס (Prince) גם כן לא הופיע בפועל אך שלח וידאו מוקלט מראש של גרסה אקוסטית לשיר "Four The Tears In Your Eyes", אשר נוגן במהלך הקונצרט בפילדלפיה. הגרסה המקורית מופיעה באלבום "We Are The World", בעוד שגרסת הווידאו יצאה ב-1993 בלקט של פרינס "The Hits/The B-Sides". הוא כתב את השיר "Hello", לגבי הביקורת שקיבל.[25]
בילי ג'ואל (Billy Joel), בוי ג'ורג', ויילון ג'נינגס, קריס קריסטופרסון, Tears for Fears, הווי לואיס והחדשות ופול סיימון היו אמורים לקחת חלק בקידום של הקונצרט בפילדפיה אך לא הופיעו. בוי ג'ורג' הופיע בקונצרט שאירע בלונדון. פול סימון והווי לואיס הסכימו בתחילה להופיע בפילדלפיה אך לאחר מכן הם החליטו שלא להופיע, זאת כתוצאה מחוסר הסכמה עם היזם ביל גרהאם.
הפוסטר הסופי עבור הקונצרט בפילדלפיה מציג את המופעים של פיטר, פול ומרי ורוד סטיוארט. פיטר, פול ומרי היו אמורים להצטרף לבוב דילן ולהופיע עם "Blowing In The Wind", אבל בוב דילן התקשר למארגנים מספר ימים לפני הקונצרט ואמר שהוא ינגן עם רוני ווד וקית' ריצ'רדס במקום. ביל וויימן אמר לגלדוף לפני ההופעה שלא יצור קשר עם הרולינג סטונז מכיוון ש"לקית' לא אכפת". סטיוארט לא עשה מסע הופעות באותו הזמן ולבסוף לא היה מסוגל להרכיב להקה בזמן לקונצרט, לכן גם בילי ג'ואל שלמעשה לא אהב את הרעיון של הופעת סולו מול קהל כה גדול. גלדוף טען, "סטיבי וונדר בסופו של דבר הסכים להופיע אבל אז התקשר אליי ואמר, 'אני לא מתכוון להיות הסמל השחור שלכם במופע".[26]
קליף ריצ'רד לאחר מכן הצהיר שהוא לא יכול להופיע היות שהוא מחויב לקונצרט צדקה של גוספל בברמינגהאם, אף על פי שגלדוף רמז שהוא לא זוכר שהוא בכלל הציע לו להשתתף.[27]
איחוד של הלהקה Deep Purple גם היה אמור להתרחש ולהיות משודר משווייץ דרך לוויין, אך הם ביטלו לאחר שהגיטריסט שלהם ריצ'י בלקמור סירב לקחת חלק בהופעה. הצמד יורית'מיקס גם היו אמורים לנגן בוומבלי אבל ביטלו מאחר שאנני לנוקס סבלה מבעיות גרון חמורות.
פרנק זאפה הוזמן להופיע אך סירב לעשות זאת מכיוון שהאמין שהכסף שגויס על ידי הלייב אייד שהיה אמור להיות מכוון לבעיות האמיתיות מולן עומד העולם המתפתח, יועד למטרה אחרת של אספקת דרכים להשגת סמים, וכן הוא כינה את המופע "המזימה הכי גדולה בכל הזמנים של הלבנת כספי קוקאין".
היו ספוקלציות שלהקת הביטלס תופיע, גלדוף השיב לספקולציות אלו בשלילה.
הקלידן של להקת Thin Lizzy דארן ווארון הביע חרטה על כך שהלהקה לא התבקשה להופיע.[29]
רוג'ר ווטרס סיפר כי הוא התבקש לעשות איחוד של פינק פלויד לכבוד הקונצרט אך סירב ואמר כי הוא מוכן להביא את הלהקה החדשה שלו להופעה, אך סירבו לו.[30] איחוד זה התקיים כעשרים שנה לאחר מכן, במופע הלייב 8 שיזם גלדוף.
אירועים חריגים בזמן ההופעה
במהלך המופע, התרחשו מספר אירועים חריגים אשר קיבלו התייחסות גם לאחר המופע; מדונה הכריזה וצעקה לעבר הקהל כי היא "לא לוקחת את החרא הזה היום!", בהתייחסותה לתמונות העירום שפורסמו באותה תקופה במגזין פלייבוי.[31] בנוסף, הזמר טום פטי כיוון אצבע משולשת לעבר מישהו מהקהל במהלך שיר הפתיחה שלו "American Girl".[32] כמו כן, במהלך הופעתו של בוב דילן עם להקת הרולינג סטונז הגיטרה שלו נשברה, וכתוצאה מכך רוני ווד (חבר להקת הרולינג סטון) נתן את הגיטרה שלו לדילן ו"ניגן" על גיטרת אוויר, עד שהביאו לו גיטרה חלופית לבמה. תקרית נוספת במהלך המופע התרחשה כאשר מיק ג'אגר קרע חלק משמלתה של הזמרת טינה טרנר במהלך דואט אותו ביצעו ביחד לשיר "It's Only Rock 'n' Roll" והשאיר אותה לסיים את השיר עם בגד גוף בלבד. הזמר טדי פנדרגראס הופיע בפומבי לראשונה מאז תאונת הדרכים הקשה שעבר בשנת 1982 אשר גרמה לשיתוקו וביצע יחד עם אשפורד וסימפסון את השיר "Reach Out And Touch".
ביקורות ומחלוקות
ההופעה של בוב דילן בקונצרט יצרה מחלוקות לאחר שאמר ש"אני מקווה שחלק מהכסף... אולי הם יוכלו לקחת רק קצת ממנו, אולי... מיליון או שני מיליון, אולי.. ולהשתמש בזה, בשביל לשלם את המשכנתאות של החוות כאן, שהחקלאים כאן חייבים לבנקים.. ".[33] הוא ציטט לא כהלכה מאתר ה-Farm Aid[34] בו נכתב: "האם זה לא יהיה נהדר אם נעשה משהו עבור החקלאים שלנו פה באמריקה?". באוטוביוגרפיה של גלדוף, Is That It? (פורסמה ב-1986), הוא הביע ביקורת על ההערה הזו ואמר "הוא הציג חוסר הבנה מוחלט של הבעיות בהן עסק הלייב אייד. הלייב אייד בא במטרה לעזור לאנשים שהולכים לאבד את חייהם. יש הבדל קיצוני בין לאבד את הפרנסה שלך לבין לאבד את החיים שלך."[35] על אף שתגובותיו של דילן קיבלו ביקורת, הערתו נתנה השראה למוזיקאים וילי נלסון, ניל יאנג וג'ון מלנקאמפ לארגן את אירוע ההתרמה Farm Aid, אשר קיימו את הקונצרט הראשון שלו בספטמבר 1985.[36][37] הקונצרט גייס מעל 9 מיליון דולר עבור חקלאיים אמריקאיים ונהפך לאירוע שנתי.[38]
גלדוף לא שמח על כך שלהקת ההוטרס נוספו להיות הלהקה הפותחת בקונצרט בפילדלפיה. הוא הרגיש שהדבר נכפה עליו על ידי גראהם והיזם המקומי לארי מגיד. מגיד, אשר קידם את המופע דרך Electric Factory Concerts, טען כי הלהקה הייתה פופולרית בפילדלפיה, והאלבום הראשון והמצליח שלהם Nervous Night יצא לאור שלושה חודשים קודם לכן והיה להיט גדול. בריאיון למגזין Rolling Stone, גלדוף שאל "מי הם לעזאזל ההוטרס?" עם זאת, בדצמבר 2004, גלדוף הופיע עם ההוטרס בגרמניה בתור הופעת הפתיחה שלהם.[39]
אדם אנט העביר ביקורת על האירוע והביע חרטה על השתתפותו ואמר ש"התבקשתי על ידי גלדוף לקדם את הקונצרט. הם לא ידעו שהם יוכלו למכור אותו. לעשות את ההופעה הזאת הייתה הטעות הכי גדולה בעולם.. זה היה בזבוז זמן.. זה היה בסוף של הרוק אנד רול".[40] גלדוף סיפר באוטוביוגרפיה שלו שמילס קופלנד, המנהל של אדם אנט, וסטינג, שאל את גלדוף אם הוא חשב להציע לאדם לאנט להשתתף לאחר שגלדוף יצר איתו קשר בנוגע להופעה של סטינג. הוא טוען כי הוא לא חשב על כך מכיוון שחשב שהוא מעט מיושן אבל לבסוף הסכים.[41]
אנדי קרשו מה-BBC ביקר את האירוע באוטוביוגרפיה שלו No Off Switch ואמר ש"מבחינה מוזיקלית, הלייב אייד היה צפוי ומשעמם לחלוטין. כשהאמנים הוצאו החוצה או שמא נדרשו על ידי גלדוף להשתתף, זה נעשה ברור שהאירוע הזה הוא למעשה מצעד נוסף של אותו רוק ישן בקונצרט למען אפריקה, שאורגן על ידי מישהו שבזמן שהוא הביע את דאגתו ואת תמיכתו כלפי אפריקה, הוא לא שיתף אף לו אמן אחד אפריקאי בקונצרט". קרשו גם תיאר את הגישה של גלדוף ושותפיו העסקיים כ"מעצבנת, רדודה ומרוצה מעצמה".
מורשת
מופע "לייב איד" גייס בסופו של דבר סיוע בסכום של 127 מיליון דולר לרעב במדינות אפריקה, והיחס הציבורי שיצר עודד מדינות מערביות לתרום את עודפי התבואה שלהם על מנת לפתור את משבר הרעב המידי שהתחולל באתיופיה.
אומנים רבים שהופיעו באירוע זכו לסקירה חיובית בולטת. מעבר לחשיבותו כאירוע תרבותי, נדיב וטכנולוגי, השפעתו המידית הייתה במצעד השירים של הממלכה מאוחדת. אמנים רבים זינקו לראש רשימת מצעד המשומעים ביותר ברדיו וחזרו לתודעה הציבורית, מה שבא לידי ביטוי גם במכירות שלהם. דוגמה לכך היא הצלחתו המחודשת של, אלבומם בן השלוש שנים של להקת קווין "Greatest Hits" עלה 55 מקומות בדירוגו וכל אלבום יו-טו (U2) שהיה קיים בזמנו חזר לרשימת המושמעים.
שנים לאחר אירוע "לייב איד" עלו אירועים דומים ושונים כאחד שבאו להילחם בצורה דומה במטרות דומות:
Live 8 - אירוע התרמה שיזם בוב גלדוף ב-2005 להעלאת מודעות על עוני.
Live Earth: אירוע התרמה להעלאת מודעות סביבתית ב-2007.
Farm Aid: אירוע לגיוס תרומות למשפחות חקלאיות בארצות הברית שהתחיל בספטמבר 1985 וממשיך עד היום (נכון ל-2019) להתקיים מדי שנה.
Sport Aid: אירוע התרמה סביב נושא ספורט לגיוס כספים למלחמה ברעב באפריקה שהתקיים ב-1986.
למרות השנים הלא מעטות שעברו מאז אותו אירוע והקדמה הטכנולוגית הרבה שבאה בעקבות, אירוע ה"לייב איד" עדיין מחזיק בתואר "האירוע המוזיקלי הגדול ביותר בהיסטוריה האנושית". אירוע שהציג את הרשימה הארוכה ביותר של כוכבים (70 אמנים) שהופיע בפני הקהל הגדול ביותר במשך הזמן הממושך ביותר אי פעם.
הופעתה של להקת קווין באירוע שוחזרה במלואה בשנת 2018, בנוכחותו של גלדוף על הסט, ושמשה כאירוע מפתח בסרט "רפסודיה בוהמית" ואף שמשה כסצנת הסיום של הסרט. על אף שהגרסה המופיעה בסרט מהווה רק כרבע שעה מכלל המופע, ההופעה המלאה נוספה להוצאת הדי-וי-די והבלו ריי של הסרט.
השימוש בכספי התרומה
ב-1986, מגזין המוזיקה Spin פרסם כתבה נוקבת לגבי שימוש לרעה בכספים שגויסו בלייב אייד.[13]
רופאים ללא גבולות (Médecins Sans Frontières), שגורשו מאתיופיה עקב התנגדותם לזוועות שהתרחשו, הזהירו את בוב גלדוף עוד מלפני אירוע הלייב אייד שלא לשתף פעולה באופן ישיר עם ממשלת אתיופיה, ובראשה מנגיסטו היילה מריאם (Mengistu Haile Mariam), מנהיג החונטה הצבאית האתיופית (Derg). הם טענו שמנגיסטו הוא הגורם הישיר לרעב הכבד באתיופיה, ובהיעדר מערכת מוסדרת להעברת הכספים והמצרכים לנזקקים, עבודה ישירה עם מנגיסטו לא תועיל לפתירת המצב, ואף תחריף אותו. אכן על פי מקורות, מנגיסטו היה אחראי להחרפת הבצורת והרעב על ידי הרס של יבולים ואמצעי ייצור אוכל באופן שיטתי כאמצעי לחימה כנגד המורדים. בנוסף, הוא שיבש אספקת אוכל לאזורים בהם שלטו המורדים.[42][43]
גלדוף התעלם מדברים אלו, ונתן את הכסף ישירות למנגיסטו ולממשלת אתיופיה. אחד הציטוטים המפורסמים של בוב גלדוף בהקשר זה הוא "אלחץ ידיים עם השטן משמאלי ומימיני כדי להגיע לאנשים שאנו צריכים לעזור להם" (“I’ll shake hands with the Devil on my left and on my right to get to the people we are meant to help.”)
לפי מקורות[44][45] חלק לא מבוטל מהכסף הופנה לקניית ציוד צבאי מתקדם, בעיקר מברית המועצות, ובעזרתו הצליח מנגיסטו לרסק את ההתנגדות למשטרו. יש עדויות לכך שגם אוכל שהגיע לאתיופיה דרך עמותת בנד אייד סופח להאכלת הצבא, או לשימוש לסחר חליפין עם ברית המועצות לקניית עוד כלי נשק. אתיופיה, שאז הייתה המדינה השלישית הכי עניה בעולם, לפתע השיגה את הצבא הגדול והמתקדם ביותר בכל יבשת אפריקה.
לפי ה-BBC, חלק מהתרומות שימשו גם לקניית נשק לחזית העממית לשחרור תיגראי (Tigray People's Liberation Front), שנלחמה נגד החונטה הצבאית האתיופית. בראש החזית עמד מלס זנאווי (Meles Zenawi), אשר בעתיד כיהן כנשיא וראש ממשלת אתיופיה. מיליוני דולרים הועברו דרך החברה להצלת תיגראי (Relief Societ of Tigray), שהיוותה חלק מהחזית העממית לשחרור תיגראי. מנגיסטו סירב לאפשר לסיוע להגיע לאזורים תחת שלטון המורדים, ולכן זו הייתה הדרך היחידה לסייע לאנשים במקומות אלו. על פי מקורות אחדים רק כ-5 אחוז מכל הכספים הופנו לסיוע הומניטרי, ואילו כל שאר הכספים הופנו לרכישת ציוד צבאי. מקורות אחרים מציינים כי עד 20 אחוז מהתרומות הופנו למימון נשק למורדים.
למרות ניסיונות חוזרים ונשנים, בוב גלדוף סירב להתראיין בקשר לנושאים אלו. עם זאת גלדוף מכחיש כל אפשרות לניצול לרעה של הכספים, וטוען שהם שימשו אך ורק לסיוע הומניטרי.[46] בנוסף, עמותת בנד אייד ניסתה להוריד ולצנזר כתבות הנוגעות לנושא זה בטענה שאין הוכחות חד-משמעיות לטענות שכספים שגויסו נוצלו לרעה.[47]
בטווח הארוך אתיופיה היא עדיין אחת המדינות העניות בעולם,[48] וקשה להגיד האם הכספים שגויסו עזרו או פגעו באתיופיה. על פי מומחים,[49] ייתכן והכסף שגויס עזר להוריד את שיעור התמותה באתיופיה עקב הרעב בכ-25-50 אחוז. עם זאת, קשה לקבוע זאת בוודאות, כיוון שחלק לא מבוטל מהכסף הופנה, במקביל, לאמצעי לחימה שגרמו למוות רב.
אך מנגד, רבים טוענים שאירוע ההתרמה גרם לשינוי תפיסה עולמי, והביא את הרעב באפריקה לחזית תשומת הלב של המערב. על פי מקורות אלו, לא רק שהכספים גרמו להקלה מיידית בטווח הקצר, אלא גם לבניית תוכניות ליצור אוכל בר קיימא על ידי ארגונים כמו Farm Africa. ארגונים אלו הצליחו להוריד את אחוזי העוני בקרב חקלאים באזורי פריפריה באפריקה.[50]
