ערך זה עוסק בדמות מקראית. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו נח (פירושונים).

נח
נֹחַ

נח מקריב קרבן מאת דניאל מקליז
לידה	מסופוטמיה
אב	למך בן מתושלח
אם	בת־אנוש
בן או בת זוג	נעמה
צאצאים	שם בן נח, חם בן נח, יפת בן נח
עיסוק	חקלאי, הורה, נביא

נֹחַ הוא דמות מקראית, בנו של למך בן מתושלח והדמות הראשית בסיפור המבול בספר בראשית פרקים ו' עד ט'. קורותיו מסופרות בפרשה הקרויה על שמו, פרשת נח וצאצאיו מפורטים בלוח העמים. לפי הבנה פשוטה של הפרשה, במבול לא נותר איש מלבד נח ובניו ונשיהם כך שהוא אבי כל האנושות.

לנח היו שלשה בנים: שם, חם ויפת. הוא חי 950 שנה, שלפי הכרונולוגיה המקראית והמסורתית החלו בשנת א'נ"ו (2705 לפנה"ס) והסתיימו בשנת ב'ו' (1755 לפנה"ס).

נח נולד ללמך בן מתושלח, על פי הכרנולוגיה המקראית, בשנת א' אלפים נ"ו לפי הלוח העברי, (2705 לפנה"ס).

לפי חז"ל, שמה של אשתו של נח בונה התיבה היה נעמה,^[1] אך נחלקו האם מדובר בנעמה בת למך, או שהיא הייתה אישה אחרת שאיננה מצאצאי קין.^[2] בספר היובלים אשתו של נח איננה נקראת נעמה, אלא אמזרע בת ברכיאל, בת אחות אביו.^[3]

המקרא מפרש את מהות שמו, מלשון נחמה או מלשון מנוחה, וזאת לאור הציפייה שהוא יקל על קללת האדם והאדמה שאירעה עקב חטא עץ הדעת.

"וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ נֹחַ לֵאמֹר: זֶה יְנַחֲמֵנוּ מִמַּעֲשֵׂנוּ וּמֵעִצְּבוֹן יָדֵינוּ, מִן הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אֵרֲרָהּ ה'."

— בראשית, ה', כ"ט

רש"י, פרשן המקרא, מתאר את מנוחת האדמה שאירעה בימי נח, על ידי המצאת המחרשה על ידי נח, ובכך שבימיו הפכה הארץ לפוריה יותר. ”עד שלא בא נח לא היה להם כלי מחרישה, והוא הכין להם. והייתה הארץ מוציאה קוצים ודרדרים כשזורעים חטים מקללתו של אדם הראשון, ובימי נח נחה.” (רש"י בביאורו לפסוק)

על נח נכתב כי הוא "מצא חן בעיני ה'". המילה "חן" היא היפוך אותיות של המילה נח. זהו אחד משני מקרים בתנ"ך שבהם שם האדם והיפוך אותיות המעיד על אופיו מוזכרים בפסוק אחד. (המקרה השני הוא ער בן יהודה, שעליו נאמר כי "עשה את הרע בעיני ה'").^[4]

יש המפרשים את דבריו של למך עם לידת נח (ספר בראשית, פרק ה', פסוק כ"ט) כהולמים את תפקידו של נח ככורם וכמגלה היין. זאת בשל העובדה שנכתב: ”וַיָּחֶל נֹחַ אִישׁ הָאֲדָמָה וַיִּטַּע כָּרֶם.” (בראשית, ט', כ'). דמותו כאן בעצם מוצגת כאבי שושלת ומייסד מלאכה. היין ידוע כדבר מנחם. ולפיכך, ישנה התאמה בין תפקידו של היין לנחם ובין דבריו של למך. הסמכת הפסוק לדמותו של נח בתור גיבור המבול אפשרית לפי התחייבות אלוהים שלא יוסיף לקלל עוד את האדמה ולא יוסיף עוד להכות את כל חי (ספר בראשית, פרק ח', פסוק כ"ב). אולם, לדעת פרשנים, היא כרוכה בקושי. לפיהם הקושי הוא בחיבור התקווה לנחמה בכאוס האיום של המבול, שהשמיד כמעט את כל האנושות. אין גם קשר מובהק בין המבול והצלתו של נח לבין ביטול הקללה. יתרה מזאת, על-פי הפסוק מסתמן שנח עצמו הוא זה שינחם את האנושות ("זה ינחמנו"). זאת בעוד שבסיפור המבול, אלוהים הוא זה שהציל את האנושות. בעיצבון ובעבודת פרך קוללו, וביין משכיח הכאב והעמל נוחמו. ומסתבר שכינויו של נח – "איש האדמה" (ט' 20) קשור במוטיב הזה. המוטיב שראשיתו היא קללת האדמה בגלל החטא של האדם הראשון וסופו הוא ביטול קללת האדמה על ידי איש האדמה באמצעות היין.

ערך מורחב – המבול

האירוע העיקרי בחייו של נח היה המבול. בסוף פרשת בראשית ובתחילת פרשת נח מסופר על התנהגותם הבלתי מוסרית של אנשי הדור, כאשר "מלאה הארץ חמס". אלוהים החליט להשמיד אותם במבול, ולהשאיר את נח ואת בני משפחתו בחיים, בגלל צדקותו של נח, יחד עם חיות, בהמות ועופות מכל מין (שבעה זכרים ושבע נקבות מן המינים הטהורים, וזוגות מן המינים הטמאים). לשם מטרה זו, אלוהים ציווה על נח לבנות את תיבת נח.

ערך מורחב – תיבת נח

על פי תיאור התורה, בתיבה היו שלוש קומות. המדרש מסביר את תפקידיהן: קומה עבור בני אדם, קומה עבור בהמות חיות ועופות, וקומה עבור הזבל. לפי דעות מסוימות בחז"ל, בתיבה הייתה קבועה מרגלית שהאירה ליושבי התיבה. לדיעות אחרות, חלון היה פתוח החוצה. בניית התיבה ארכה 120 שנה, על מנת להזהיר את יושבי הארץ מפני העונש הצפוי אם לא יחזרו בתשובה. לאחר שהם מיאנו לשוב, נכנס נח וכל אשר איתו אל התיבה בבוא המועד הנקוב. וכעבור שנה - עם תום המבול - יצא אל הארץ החריבה.

ערך מורחב – ברית הקשת

לאחר היציאה מהתיבה, כורת ה' ברית עם נח ובניו. בברית זו מבטיח ה' שגם כאשר ישובו בני האדם לחטוא, הוא לא ישחית את העולם שנית במבול. הסימן לברית יהיה היראות הקשת בענן לאחר ירידת גשמים. יש אומרים^[5] שכנגד התחייבותו של ה' שלא להביא מבול לעולם, התחייבו בני האדם שלא להרוג זה את זה, ואף בעלי החיים התחייבו שלא לטרוף אדם.^[6] אך אם תופעת הרצח תפשוט בקרב כלל אנשי העולם, ובכך יפרו את הברית, לא יהיה ה' מחויב לחלקו בברית, שלא להביא מבול.

לאחר יציאתו, נטע נח כרם והקריב קרבנות לאלוהים על כך ששרד. בהמשך מסופר על שכרותו של נח - נח שתה והשתכר, ובנו חם גילה את ערוותו ושם ויפת עמדו וכיסוה. לאחר שנח התפכח, הוא קילל את כנען, בנו של חם, כי "עבד עבדים יהיה לאחיו", ואת שם ויפת - בירך. הקטע המתאר את השפעת היין על ממציאו, נח, הוא מעין משל המדגיש את ההשלכות של שתיית היין, השיכרון ואובדן החושים, והתוצאות המרות העלולות לנבוע מאובדן זה.

האל כורת ברית מחודשת עם בני האדם בדומה לברית או הברכה שכרת עם אדם הראשון. ההבדלים המהותיים בין שתי הבריתות הם היתר אכילת בשר, למעט אבר מן החי ואיסור רצח אדם. חז"ל צירפו את הציווי כלפי אדם הראשון ואת הציוויים שהצטווה נח לשבע מצוות בני נח. על פי מדרש תנחומא נח המציא את המחרשה ובכך שחרר את בני דורו מהקללה שהוטלה על אדם הראשון, כפי שחזה אביו בקריאת שמו.

נח חי אחרי המבול עוד 350 שנה, ונפטר בגיל 950 שנה.

בתורה אין תיאור לאופיו של נח ואין פרטים עובדתיים על התנהגותו אך מן הכתוב ניתן לפרש פרטים מסוימים על אישיותו וצדקותו. יש המפרשים לחיוב ויש המפרשים לשלילה. הפסוק המרכזי המעיד על אופיו של נח הוא: ”נח איש צדיק תמים היה בדורותיו את האלקים התהלך נח” (ספר בראשית, פרק ו', פסוק ט')
המילה "בדורותיו" מפורשת על ידי פרשנים בדרכים שונות:
רבי יוחנן שפט את נח לשלילה וטען כי צדיק היה ”בדורותיו ולא בדורות אחרים” כלומר, אם היה נמצא בדור בו היו צדיקים ולא בדור בו הרוב המוחלט היו פושעים כנראה לא היה נחשב לצדיק על כך רש"י אמר כי אילו היה בדורות של צדיקים לא היה נחשב לכלום. למול טענה זו קם ריש לקיש דן את נח לחיוב ואמר: ”צדיק בדורותיו וכל שכן בדורות אחרים” כלומר, אם בחברה נפשעת היה צדיק, בחברת צדיקים היה צדיק עוד יותר. על כך אמר רש"י: ” כל שכן שאילו היה בדור של צדיקים היה צדיק יותר”.
על אותו הפסוק קיים גם ויכוח על משמעות המילה תמים. המפרשים את הפסוק לחיוב טוענים כי תמים הוא תואר נוסף לצדיק הנועד לחזק את היות נח צדיק ולמולם המפרשים את הפסוק לגנאי טוענים כי המילה תמים מנותקת מהמילה צדיק ועל כך נכתב בגמרא: ” צדיק-במעשיו, תמים- בדרכיו”.
המילה תמים מופיעה גם כשה' אמר לנח לפני כניסתו לתיבה : ”כי אֹתך ראיתי צדיק לפני בדור הזה” (ספר בראשית, פרק ז', פסוק א'). לפי מ"ר (לב, ג) לא אמר "צדיק תמים", משום שאומרים מקצת שבחו של אדם בפניו, ובאשר למילה 'תמים' הנעדרת כאן- בדור המבול נח אינו מוגדר כ"תמים", משום שתכונת התמימות מתייחסת לדורות אחרים- דורות שלפני המבול או דורות שאחריו. מכאן ניתן להבין שלפני פירוש "תמים" כעניו וסבלן (רש"י) בדור המבול פקעה סבלנותו של נח לטפל בבהמות. מהפסוק הנ"ל מועלה השאלה על אילו דורות מדובר ישנן שתי דרכים לחלוקה לדורות: חלוקה לשני סוגי דורות-הדורות שלפני המבול כולל דור המבול והדורות שלאחר המבול (לפי "משך החכמה") ועפ"י הדרך הזאת נח חי בשני סוגי הדורות ולכן המילה "בדורותיו" אינה מפחיתה מצדיקותו. חלוקה לשלושה סוגי דורות- העולם שלפני המבול, העולם שאחרי המבול (עד אברהם) והעולם של אברהם. בחלוקה הזו נח לא חי בעולם השלישי (של אברהם) ולכן המילה בדורותיו במקרה זה מציינת שביחס לדורות אברהם לא היה נחשב נח לצדיק ובכך מאמינים הדנים את נח לגנאי. ישם שני סוגי צדיקות: פסיבית ואקטיבית. ההבדל בין צדיקות פסיבית- צדיקות שמשמעותה היא לא ללמוד ממעשי רשעים שבדור וצדיקות אקטיבית היא לא רק שלא ללמוד ממעשי הרשעים שבדור אלא גם ללמד את הרשעים כיצד לנהוג. כלומר ההבדל בין צדיקות פסיבית לאקטיבית הוא שצדיקות פסיבית אינה דואגת לאחר ואינה פועלת על מנת לעזור לאחר. על נח נאמר שצדיקותו הייתה פסיבית, נח הציל את עצמו אך לא דאג לאחרים ועל כך נשפט במאמר לגנאי. מושווה נח לאברהם ונאמר עליו כי נח אינו היה צדיק בעצמו וכי היה צריך את עזרת ה' על מנת להיות צדיק, התבודד מן החברה ונזקק לעזרה וסעד מה' להבדיל מאברהם שהלך לפני ה' והיה צדיק ללא עזרת ה'.

במקרא מתוארת דמותו של נח באור חיובי ביותר. בספרים החיצוניים ובמדרשי חז"ל שונים ישנה מחלוקת האם להתייחס אל נח בצורה חיובית או שלילית. במקרים רבים הדגישו המפרשים את ההבדל בין נח ובין אברהם אבינו כדי לעשות זאת:

• רש"י, למשל, מביא על הפסוק "איש צדיק תמים היה בדורותיו" שני פירושים תוך הסתמכות על התלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף ק"ח עמוד א'. הראשון בשם ריש לקיש, שאם היה נח בתקופת אברהם היה לצדיק יותר גדול. הפירוש השני בשם רבי יוחנן, לגנותו של נח: "בדורותיו היה צדיק, ואילו היה בדורו של אברהם, לא נחשב היה לכלום".
• פרשנים נוספים מדגישים את ההבדל בין הכתוב על נח "את האלוהים התהלך נח", לבין הכתוב על אברהם "אשר התהלכתי לפניו". כלומר, נח היה צריך סיוע מאלוהיו, לא כן אברהם שהתהלך בכוחות עצמו.
• המדרש גם מדגיש את השוני בין השניים בכל הנוגע לעזרה לאחר. כאשר נח מקבל את הידיעה על המבול, לא נכתב על ניסיון להציל אחרים או להזהירם. אברהם, לעומתו, יוצא מגדרו כדי לנסות ולהציל אחרים, ודוגמה קיצונית לכך היא סיפור סדום ועמורה.

מטרת פרשנים אלה שמנמיכים מערכו של נח הוא להדגיש את כישלונם של הקודמים לאברהם בניסיון ליצור עם סגולה הקרוב לאל. לפי המפרשים, רק אברהם, אבי האומה, מצליח בצדיקותו לעשות זאת, וכל הקודמים לו (אדם ונח) לוקים בחסר.

מדרש תנחומא, המובא ברש"י, דורש את שמו של נח ומייחס לנח את המצאת המחרשה, ובכך את שחרור בני דורו מהקללה שהוטלה על אדם הראשון - "וקוץ ודרדר תצמיח לך".^[7]

מדרש תנחומא מביא אגדה על נסיבות השתכרותו של נח:

כשבא נח ליטע כרם בא שטן ועמד לפניו, א"ל מה אתה נוטע, א"ל כרם, א"ל מה טיבו, פירותיו מתוקים בין לחים בין יבשים ועושין מהן יין המשמח לבבות דכתיב ויין ישמח לבב אנוש (תהלים קד) א"ל שטן בא ונשתתף שנינו בכרם זה, א"ל לחיי, מה עשה שטן הביא כבש והרגו תחת הגפן, אחר כך הביא ארי והרגו, ואחר כך הביא חזיר והרגו, ואחר כך הביא קוף והרגו תחת הכרם והטיפו דמן באותו הכרם והשקוהו מדמיהן, רמז לו שקודם שישתה אדם מן היין הרי הוא תם ככבש זו שאינה יודעת כלום וכרחל לפני גוזזיה נאלמה, שתה כהוגן הרי הוא גבור כארי ואומר אין כמותו בעולם, כיון ששתה יותר מדאי נעשה כחזיר מתלכלך במי רגלים ובדבר אחר נשתכר נעשה כקוף עומד ומרקד ומשחק ומוציא לפני הכל נבלות הפה ואינו יודע מה יעשה, וכל זה אירע לנח הצדיק מה נח הצדיק שהקדוש ברוך הוא פירש שבחו כך, שאר בני אדם על אחת כמה וכמה.

— מדרש תנחומא, פרשת נח, סימן י"ג

לאחר שאלוהים השמיד את כל החי מלבד נח ואשתו נעמה ומשפחתם והחיות בתיבה, נח הפך לאבי האנושות כולה. בניו ייצגו את אבות אבותיהם של העמים אשר באו לאחר מכן. אלו הם:

על פי הספרים החיצוניים, שמה של אמו היה "בת-אנוש". שמה זה נשתמר רק במגילה החיצונית לבראשית^[8] ובספר היובלים:^[9] "וביובל החמשה עשר, בשבוע השלישי, לקח לו למך אשה ושמה בת אנוש אחות ברכאל, בת אחות אביו, ובשבוע הזה ילדה לו בן, ויקרא את שמו נח".^[10]

בספר חנוך א' נח מתואר כתינוק מיוחד:

וכאשר נולד הבן, היה גופו לבן מן השלג ואדום מן הורד ושערו כולו לבן וכצמר לבן ומסולסל ומפואר. וכאשר פקח את העיניים האיר הבית כשמש. ויקם מידי המילדת ויפתח את פיו ויברך את ה'. ויירא למך מפניו וינס ויבוא אל מתושלח אביו ויאמר לו: נולד לי בן מוזר, אינו דומה לבני אדם כי אם לבני מלאכי השמיים ומראהו מוזר, אינו דומה לנו: עיניו כקרני השמש ופניו מפוארים. ואני חושב כי לא ממני הוא כי אם ממלאך

— ספר חנוך א, פרק קו, פסוקים ב-ו.

מבול קדמון הוא מוטיב חוזר במסורות קדומות של תרבויות אנושיות רבות ברחבי העולם.^[11]

• חוקרי ספרות רבים מוצאים דמיון רב בין סיפורו של נח לבין סיפור המופיע באגדת גילגמש השומרי, שם מסופר על אותנפישתים - האדם היחיד ששרד את המבול שהביאו האלים על הארץ, ובשל כך העניקו לו האלים חיי אלמוות. הוא היה בנו של מלך שורופק, דבר העולה בקנה אחד עם המקרא, שכן באותה תקופה רק למלך או לבן מלך יש משאבים כדי לבנות תיבה במידות עצומות המובאות במקרא^[12]. אותנפישתים הוא מקבילו האכדי לזיאוסודרה השומרי, מהגרסה הכתובה הקדומה ביותר שנמצאה לסיפור המבול. גרסה מסופוטמית נוספת לסיפור המבול מופיעה באפוס אתרחסיס.
• במיתולוגיה היוונית מופיע סיפורם של דאוקליון ופירה. אף הם בנו כלי שיט בהוראת האלים, שרדו מבול ומהם יצאו כל בני האדם.
• במיתולוגיה המצרית, האל נו מגלם את התהום המימי הקדמוני, ובמיתולוגיה הסינית מסופר על נו'וה, אישה בדמות דרקון ששורדת שיטפון גדול.

• יאיר זקוביץ ואביגדור שנאן, גם כך לא כתוב בתנ"ך. תל אביב: ידיעות ספרים 2004. פרק ו' 'הנה אז חשבתי בלבי כי מן עירים ההריון מן הקדושים': סיפור לידת נח על פי מגילה חיצונית לבראשית. עמ' 78–85.
• חיים חיון, ותצא דינה:קריאה המקראי ועיון בזיקותיו, ירושלים: הוצאת מאגנס,2011. בתוך פרק שלישי מעשה דינה וסיפורי התורה: נח ובניו, ברא' ט' 20–27. עמ' 75–77.
• אפי זיו, הצופן הנוצרי באמנות, אור יהודה: כנרת, זמורה-ביתן, 2015, עמ' 88–89, מסת"ב 978-965-566-137-8

מדיה וקבצים בנושא נח בוויקישיתוף

• פרשנויות וביאורים על סיפור נח באתר 929 - תנ"ך ביחד
• דמותו של נח בראי המדרש, מתוך הספרייה הווירטואלית של מטח
• נח איש האדמה מחבר: יונתן כהן מתוך מקראנט-מאגר מידע.
• ד"ר רפאל ירחי "נח איש צדיק – יש מרבותינו הדורשים אותו לגנאי" דף שבועי מאת הפקולטה ללימודי יהדות אוניברסיטת ב"א, תשס"ב
• רוחמה וייס, נח זה רע, באתר ynet, 12 באוקטובר 2007
• נח, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• נח (אישיות מקראית), דף שער בספרייה הלאומית
• נח, באתר אנציקלופדיית ההיסטוריה העולמית (באנגלית)