סוּן דְזְה, הנקרא גם "סון צו" או "סון טסו" (בסינית: 孫子, "החכם סון"), הוא מחברו של הספראמנות המלחמה, אחד מהספרים המשפיעים ביותר על האסטרטגיה הצבאית. סון דזה גם נחשב לאחד מראשוני הגישה הריאליסטית בכל הנוגע לתאוריה של יחסים בינלאומיים. כיום זוכה תורתו של סון דזה לפופולריות רבה גם בתחומים אחרים מלבד אסטרטגיה צבאית, בעיקר בתחומים הקשורים לניהול ולפוליטיקה.
לעומת זאת, הן תוכנו והן סגנונו של אמנות המלחמה, הספר המיוחס לו, מרמזים כי ייתכן והוא נכתב מאוחר יותר, בין המאות ה-4ל-3 לפנה"ס. כך, למשל "מרכבות המלחמה" המוזכרות בספרו היו בשימוש בסין במשך תקופה קצרה בין המאות ה-4 ל-3 לפנה"ס.
טענה נוספת, אשר הושמעה לראשונה במבוא לתרגום ספרו משנת 1910 מאת ליונל ג'יילס (Lionel Giles), היא כי למעשה סון דזה לא היה דמות היסטורית, וכי הספר המיוחס לו חובר בידי מספר פילוסופים דאואיסטים במשך תקופה של מספר מאות שנים. פיסות חיזרן שעליהן חרותים חלקים מהטקסט נמצאו בשנת 1972 בקבר ליד לִינְיִי (אנ') שבשאנדונג, ותוארכו לשנים 134–118 לפנה"ס. בכך הופרכו השערות מוקדמות יותר אודות כך שחלקים מהטקסט נכתבו בתקופות מאוחרות יותר.
עקרי תורתו הצבאית
בין אם הספר "אמנות המלחמה" נכתב בידי אדם אחד ובין אם בידי מספר אנשים, הרי שהתפיסה האסטרטגית המוצגת בו מגובשת דיה על מנת להתייחס אליה כ-"תורתו של סון דזה".
סון דזה מבסס את תורתו האסטרטגית על תפישה ריאליסטית הרואה במלחמה תהליך בעל דינמיקה משלו שקשה מאוד לשלוט בו לאורך זמן. בהתאם לכך, הוא טוען כי יש להעדיף גמישות ואופורטוניזם על פני עקשנות וסבלנות. סון דזה מגדיר את מטרתה של כל מלחמה כ"השגת הכרעה מהירה ומוחלטת". בהתאם לכך הוא מגדיר סולם עדיפויות לפעילות צבאית על פי היחס בין מוחלטות ההכרעה המושגת לבין מהירות ועלות השגתה:
”הטוב ביותר במלחמה הוא להכריע את האויב ללא כל קרב, שני בטיבו הוא סיכול האסטרטגיה של האויב, שלישי הוא לכרות בריתות נגדו, רביעי הוא להתעמת אתו בשדה הקרב, והגרוע ביותר הוא להטיל עליו מצור”.
גישה מבוססת עלות/תועלת זו נראית לכאורה מובנת מאליה, אולם כשסוקרים את תולדות המערכות הצבאיות בהיסטוריה האנושית, קל מאוד למצוא מקרים רבים שבהם היא לא ננקטה. סון דזה עמד על התופעה הזאת והזהיר ממה שהוא רואה כסיבתה - השאיפה של שליטים ושל מפקדים צבאיים לזכות בתהילה ולהחשב לגיבורים. סון דזה קורא למפקדים הצבאיים "לפעול בצורה שאינה מביאה כל כבוד או תהילה" ולהקדיש זמן ומשאבים להתכוננות באמצעות איסוף מודיעין, למידת השטח והאויב, והכנת האנשים מבחינה פיזית ומנטלית כנדרש. "דע את האויב, ודע את עצמך", הוא כותב, "ולא תצטרך לחשוש מתוצאותיהם של אפילו מאה קרבות". הוא גם מזהיר מפני ציות עיוור להוראותיהם של שליטים שאינם מבינים די בענייני מלחמה וקובע כי "יש פקודות שאסור למלא".
במונחים מודרניים ניתן לומר שסון דזה הבחין כי המלחמה היא תהליך גבול כאוס (edge of chaos process). תהליכי גבול כאוס הם תהליכים המתרחשים כתוצאה משילוב של גורמים אקראיים וכאוטיים (כלומר גורמים שהם דטרמיניסטיים אבל רגישים מאוד לתנאי סף), ולכן בלתי אפשרי לחזות באופן מדויק את אופן התפתחותם או את תוצאותיהם. מטבעה הכאוטי של המלחמה, קבלת החלטות במהלכה תכלול תמיד אלמנט חזק של אי ודאות. סון דזה קובע, לכן, כי אחת היכולות החשובות ביותר למנהיג צבאי היא לדעת כיצד לנצל את ענייני הכאוס לטובתו על ידי הטעייה מכוונת של האויב מצד אחד, ופעולה בהתאם לתהליך מסודר ומהיר של קבלת החלטות וביצוען המדויק מצד שני. "בשדה הקרב תמיד ישרור כאוס", הוא כותב, "אולם אסור שישתרר אי סדר במחנֵךָ שלך. מה שנראה כאי סדר הוא למעשה תוצאה של תכנון נכון".
בכך שהבחין באופי הגבול הכאוטי של המלחמה, הניח סון דזה את אחד היסודות החשובים לתפיסה הריאליסטית של המלחמה בפרט וההתנהלות המדינית בכלל. אחת השגיאות הרווחות אצל שליטים ומפקדים צבאיים בכל הזמנים בנוגע למלחמה וליציאה אליה היא ההסתמכות על אמונה מעורפלת ביכולתם, בהגנתה של השגחה עליונה כלשהי או פשוט בזה ש"יהיה בסדר". סון דזה יוצא בספרו יותר מפעם אחת נגד תפיסה בלתי ריאליסטית זו. לדוגמה, בתחילת הפרק האחרון של "אמנות המלחמה" העוסק במרגלים והפעלתם הוא כותב כי ”תהיה זו אכזריות בלתי נסבלת מצד השליט, לפעול בהתאם לניחושים, לעצות של מכשפים או לתחושות בטן”.
הגדרת הניצחון
לשיטתו של סון דזה הניצחון הוא לא בהכרח ניצחון בשדה הקרב או הבסה טוטאלית של האויב. סון דזה אומר שעדיף להכניע מאשר להביס. הבנה זו נקראת בשם "הלכידה השלמה". אחת האמרות הידועות שלו בקשר להבנה הזו היא:
מצב נוסף שבו הניצחון אינו שלם הוא כאשר צבא מנצח, אולם אינו מבסס את ניצחונו, טעות העלולה להוביל לתבוסה. מקרה אחר שבו ניצחון במלחמה אינו שלם, ואולי אפילו אינו ניצחון כלל, הוא כאשר המלחמה אורכת זמן רב והנזק ממנה גדול יותר מן התועלת שהיא מביאה. משום כך מלמד סון דזה כי אם הפיקוד הצבאי אינו בטוח ביכולתו לנצח במלחמה במהירות אסור לו לצאת למלחמה.
השפעתו של סון דזה
בסין נחשב סון דזה לדמות נערצת ולוחמים סינים שקדו על לימוד תורתו במשך מאות רבות של שנים. גם בימינו "אמנות המלחמה" הוא ספר חובה בקורסי הקצינים בצבא היפני והסיני. במערב ניכרת השפעה פחותה של תורתו של סון דזה על החשיבה הצבאית (אם כי "אמנות המלחמה" נכלל בתוכנית ההדרכה של יחידות צבאיות שונות כגון ביחידות המודיעין של החיל הנחתים האמריקני). ספרו זכה גם למספר תרגומים לעברית, הראשון שבהם בשנת 1950 בידי הוצאת מערכות, והוא נלמד במספר קורסים פיקודיים בצה"ל.
בשנים האחרונות סון דזה זוכה להערכה רבה דווקא בתחומים אחרים. הבחנתו בדבר מהותה של המלחמה כתהליך גבול כאוטי והאופן שבו תורתו מספקת מערכת של כלים להתמודדות עם עובדה זו, מביאה לכך שניתן להתאים את "אמנות המלחמה" בקלות יחסית לתחומים אחרים שבהם שולטת התנהגות גבול כאוטית כמו ניהול פרויקטים, שיווק ופוליטיקה.
סון דזה אמנות המלחמה פרשנות - קבוצת דנמא, תרגם מאנגלית: רחביה ברמן, ייעוץ מקצועי ולשוני - דר' יורי פינס, אופוס הוצאה לאור, 2001
סאן טסו, אמנות המלחמה, גרסה חינמית של הספר, תרגום מאנגלית: קבוצת המתרגמים החופשיים (גיורא אלפון וולדימיר וינטר), מבוסס על התרגום מסינית לאנגלית של ליונל ג'יילס המופיע ב'פרויקט גוטנברג', 2007
סון טסו, אמנות המלחמה. תרגמה מאנגלית: חנה גינגולד, הוצאת ידיעות ספרים ואסטרולוג, 2008
