הונאה צבאית היא פעולה יזומה בניסיון להונות את האויב, לטפלל את תפיסותיו בדרכים שונות, ובהן, להחדיר מידע מוטעה, ליצור רושם מגמתי, לנקוט לוחמה פסיכולוגית, ליצור ערפל קרב ועוד. זאת, במטרה להשפיע על תפיסת המציאות שלו, להוליכו שולל ולגרום לו למעשים או למחדלים על סמך הערכה מוטעית, כדי לזכות ביתרון חד-צדדי עליו.^[1][2]

הונאה היא אחת השיטות המומלצות על ידי סון דזה בספרו אמנות המלחמה כדי לנצח במלחמה:

כל ניהול מלחמה מושתת על הונאה... כאשר אנו מסוגלים לתקוף, מן הדין שניראה כלא מסוגלים לכך; בשעה שאנו פועלים, עלינו להיראות כיושבים בחיבוק ידיים; כאשר אנו יושבים בקרבת אויב, עלינו ליצור את הרושם, שאנו רחוקים ממנו; כאשר אנחנו רחוקים מהאויב עליו להאמין, שאנו נמצאים בקרבתו. הבה נטיל את חכותינו כדי לפתות את האויב, נעמיד פנים, שקיים אי-סדר בצבאנו, ואז נשבור אותו.

— סון דזה, אמנות המלחמה^[3]

בספר משלי נאמר:

כִּי בְתַחְבֻּלוֹת, תַּעֲשֶׂה-לְּךָ מִלְחָמָה; וּתְשׁוּעָה, בְּרֹב יוֹעֵץ.

— ספר משלי, פרק כ"ד, פסוק ו'

בספר יהושע, פרק ח', מופיעה דוגמה להונאה צבאית של יהושע בן נון בקרב על העי: בעוד כוח פריצה מסתתר במארב ממערב לעיר, יצא הכוח העיקרי לביים מתקפת דמה ממזרח על ביצורי העיר. כוח זה פתח בנסיגה לכיוון המדבר ובכך הוליך שולל את מגיני העיר, שיצאו לרדוף אחרי הנסוגים והותירו את העיר ללא הגנה. כאשר התרחקו הנסוגים ורודפיהם מהעיר, סבב הכוח העיקרי הנסוג על עקביו והחל ללחום ברודפים. בשלב זה חדר הכוח הפורץ לתוך העיר, העלה אותה באש, ובכך שבר את רוח הכוח שיצא למרדף, ואז יצא בעצמו ללחום באנשי העי מאגפם האחורי, מאלץ אותם ללחום בשתי חזיתות.^[2]

הונאה נוספת מיוחסת לגדעון בן יואש בקרב במדיינים המתואר בספר שופטים, פרק ז'. גדעון ריכז 300 לוחמים מובחרים, אך קודם לכן יצר רושם שצבאו מונה 32 אלף איש. את 300 הלוחמים הוא צייד בלפידים, בכדים – שבתוכם הסתירו את הלפידים, ובשופרות, וחילק אותם לשלושה כוחות, שאיגפו את מחנה המדיינים והתכוננו להסתער עליו משלושה כיוונים שונים.

וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם מִמֶּנִּי תִרְאוּ וְכֵן תַּעֲשׂוּ וְהִנֵּה אָנֹכִי בָא בִּקְצֵה הַמַּחֲנֶה וְהָיָה כַאֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה כֵּן תַּעֲשׂוּן. וְתָקַעְתִּי בַּשּׁוֹפָר אָנֹכִי וְכָל אֲשֶׁר אִתִּי וּתְקַעְתֶּם בַּשּׁוֹפָרוֹת גַּם אַתֶּם סְבִיבוֹת כָּל הַמַּחֲנֶה וַאֲמַרְתֶּם לַה' וּלְגִדְעוֹן.

— ספר שופטים, פרק ז', פסוקים י"ז–י"ח

לפקודתו של גדעון שבר הכוח את הכדים ברעש רב, חשף את הלפידים הבוערים, תקע בשופרות, זעק זעקות רמות ”חֶרֶב לַה' וּלְגִדְעוֹן” והסתער על המדיינים, שהיו מבוהלים ונפוצו לכל עבר.^[4]

הונאה מוכרת נוספת מהעת העתיקה היא השימוש בסוס טרויאני במלחמת טרויה ודומה לה הוא סיפור כיבוש יפו על ידי צחותי.

ערכים מורחבים – קטגוריה:הונאה צבאית במלחמת העולם השנייה

לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה היו אלה בעיקר הגרמנים והאיטלקים שנקטו בפעולות הונאה שונות, רובן בתחום של הצגת יכולות צבאיות שנועדו להרתיע את מדינות המערב ואכן הובילו למדיניות הפיוס כלפי גרמניה. פעולת הונאה גרמנית נוספת הייתה תקרית גלייביץ, שנתנה לגרמניה עילה, כביכול, לצאת למלחמה.

ארצ'יבלד וייוול היה, כנראה, הקצין הבכיר הראשון מבעלות הברית שעשה שימוש נרחב בהונאה במהלך המלחמה. בקיץ 1940 הוא הקים בקהיר את "המטה הקדמי של כוח A" (אנ'), בפיקודו של דאדלי קלארק, שיזם מבצעי הונאה ופיקח עליהם ומבצעיו שימשו השראה לחלק ממבצעי יחידת הבקרה הלונדונית (אנ').^[2]

הגנרל הבריטי מונטגומרי הונה את הגרמנים בקרב אל-עלמיין השני.

לארצות הברית הייתה יחידה הונאה מיוחדת בשם "צבא הרפאים".

• בתכנון מבצע קדש ב-1956 הסתירה ישראל את הכוונה לתקוף את מצרים בכך שיצרה רושם שהיא עומדת לתקוף את ירדן, כחלק מפעולות התגמול, על ידי ריכוז כוחות סמוך לגבול הירדני.
• לפני מלחמת ששת הימים ב-1967 הצהיר משה דיין שמאוחר מדי לתגובה צבאית על סגירת מצרי טיראן והממשלה תנסה לפתור את המשבר בדרכים דיפלומטית. לחיזוק הרושם של צמצום ההכנות למלחמה שוחרר מספר מסוים של אנשי מילואים לחופשת סוף שבוע. כך, למרות הפריסה הצבאית המצרית המוגברת בסיני, הופתעה מצרים מהמתקפה הישראלית בבוקר ה-5 ביוני. בנוסף, במסגרת מבצע לשון אדומה הופעלה אוגדת הטעיה, שהובילה להסטת המערך המצרי דרומה והקלה על צה"ל להביסו.
• לפני מבצע יונתן הפעילה ישראל תוכנית שיצרה רושם שהיא עומדת לתקוף מטרות אש"ף בלבנון, כדי לשבות בני ערובה שניתן יהיה להחליף תמורת החטופים באנטבה, זאת כדי להסיט את תשומת הלב מהכוונה לפעול באנטבה עצמה.^[2]
• בלילה הרביעי של מבצע שומר החומות יצר צה"ל את הרושם, באמצעות תנועת כוחות והודעה של דובר צה"ל, שמתחילה כניסה קרקעית של צה"ל לרצועת עזה, צעד שגרם להיערכות קרבית של חמאס, בין השאר במנהרות, שאפשרה תקיפה אווירית מסיבית של כוחות אלה.^[5]
• בשנתיים שקדמו למתקפת הפתע על ישראל יצר חמאס את הרושם שהוא מורתע ועיקר מעייניו נתונים להיבט הכלכלי, ולא להסלמה. לשם כך נקט מספר צעדים: העביר לישראל מידע מודיעיני על הג'יהאד האיסלאמי, הפחית את ירי הרקטות (רובן נורו על ידי הג'יהאד האסלאמי), הפסיק את ההפגנות מול הגדר במסגרת הבנות עם ישראל שהביאו לחמאס תמורה כלכלית (בעיקר הכנסת פועלים), ובכירי חמאס הצהירו מספר פעמים, הן בהודעות פומביות והן בשיחות דיפלומטיות פרטיות, כי הארגון מעוניין להתמקד יותר בקידום כלכלתה של עזה מאשר בחידוש הסכסוך עם ישראל.^{[6][7][8][9][10]}

• הסטת תשומת לבו של האויב כדי שירכז את כוחותיו במקום הלא נכון.
• ניסיון לגרום לאויב לפגוע בעקרון החיסכון בכוח ולבזבז את משאביו בכיוונים לא חשובים או על מטרות לא קיימות, לדוגמה, לגרום לאויב להשתמש באמצעי לחימה יקרים המצויים בצמצום נגד מטרות זולות, או מטרות דמה. דוגמה נוספת היא להדליף מידע שהושגה פריצת דרך טכנולוגית מהפכנית כדי לדחוף אותו להשקיע משאבים לפיתוחים לא סבירים.
• הפתעת האויב כדי להרדים את ערנותו ולתפוס אותו שאנן ובלתי מוכן לפעולה, לדוגמה, על ידי פרסום מידע על ביצוע תרגילים ותמרונים כדי להסוות ריכוז כוחות ללחימה.

ההונאה מיועדת להוליך שולל באחד משני עניינים בסיסיים, או שניהם גם יחד:

1. כוונות – העלמת המטרות והתוכניות האמיתיות של מבצע ההונאה, על ידי שמירה על סודיות, או דרך תוכנית הונאה אקטיבית. מבצע ההונאה יכול להסתיר כוונות תוקפניות אך להתכונן למלחמה, או, להפך, להעמיד פנים שהוא מתכוון לתקוף כדי לסחוט ויתורים מן היריב.
2. יכולת – הסתרת היכולת האמיתית כדי לגרום ליריב להמעיט בערך מבצע ההונאה ואז להפתיע אותו, או, להפך, להפריז בערך היכולות כדי להתייצג כחזק מכפי האמת, כדי ליצור הרתעה, או כדי לגרום לאויב לפצל את כוחותיו או לרכזם מול מטרות לא נכונות.

השימוש בהונאה עלול לסכן גם את הצד המשתמש בהונאה:

• ראשית לא תמיד יכול המשתמש בהונאה לדעת אם ההונאה נקלטה בצד היריב. הונאה שנתגלתה ליריב עלולה לגרור תוצאה הפוכה לגמרי מזו שניסה להגיע אליה יוזם ההונאה.
• הונאה המסתירה את היכולות האמיתיות, כדי להפתיע בעתיד את היריב, עלולה ליצור אצל היריב רושם שמבצע ההונאה חלש מכפי שהוא באמת ולגרור אותו להקדים ולתקוף בהפתעה.
• הונאה המפריזה ביכולות, "מנפחת אמצעים", ושמטרתה להרתיע, עלולה להכניס את היריב למירוץ חימוש שבסופו יתחמש היריב באמצעים שיעלו על אלה של מבצע ההונאה, אף על פי שאותו יריב לא התכוון בכלל להתחמש כך קודם לביצוע ההונאה.
• הונאה המעמידה פנים שבכוונת יוזם ההונאה לתקוף, בשעה שאין זה המצב ומטרת ההונאה היא רק לסחוט ויתורים, עלולה לגרום ליריב להאמין ולצאת למלחמת מנע.^[2]

הונאה אסטרטגית או הונאה מדינית היא הונאה הפועלת נגד היעדים הרחבים של מדיניות החוץ והביטחון של היריב, דרכי פעולתו, בני בריתו, האסטרטגיה שהוא נוקט והאחראים להוצאתה לפועל. הונאה בקנה מידה רחב נושקת לתחומי הביון האסטרטגי והריגול ויכולה לכלול מגוון שיטות רחב החל מהונאה גלויה באמצעי התקשורת הגלויים (למשל על קיום פגישות מדיניות שלא היו ולא נבראו) ועד שתילה והפעלת סוכנים.

כדוגמה, ניתן לציין את מבצע פורטיטיוד ומבצע "שומר ראש", ש"עטפו" את מבצע "אוברלורד" לקראת ובמהלך הנחיתה בנורמנדי במלחמת העולם השנייה, והתנהל בזירות שונות מול הגרמנים. מטרתו הייתה להטעות את הגרמנים בקשר למקום פלישתן של בעלות הברית לאירופה, שבוצעה בנורמנדי והייתה כביכול מיועדת לפה-דה-קאלה או לנורווגיה. כחלק ממבצע זה הוקמה קבוצת הארמיות הראשונה (FUSAG) שבראשה הועמד גנרל ג'ורג' פטון.

הונאה מערכתית היא הונאה הפועלת נגד הכנות המפקדים ברמת הדרג המערכתי (האופרטיבי) ומטרתה לסכל הפעלת כוחות בזירה המערכתית או לגרום להפניה שגויה של תשומת הלב והמשאבים למקום מסוים. הונאה מערכתית מפורסמת היא מבצע ברקלי, שחלק ממנו היה מבצע קציצה – מבצע הונאה בריטי במלחמת העולם השנייה שנערך לקראת פלישת בעלות הברית לסיציליה, ומטרתו הייתה לשכנע את הפיקוד העליון הגרמני, שבעלות הברית מתכננות לפלוש ליוון ולסרדיניה, במקום לסיציליה, היעד האמיתי; באחד המקרים נשתלו מסמכים ובהם ידיעות מטעות על גופה שהייתה כביכול של קצין בריטי, שנסחפה לחוף בספרד מתוך כוונה שהמידע יגיע לכוחות הביון הגרמניים. גם במסגרת ההונאה המערכתית ניתן להפעיל כלים של ההונאה הטקטית בקנה מידה גדול (לדוגמה הקמת שדה תעופה דמה).

הונאה טקטית או הונאת שדה קרב היא הונאה במסגרת קרב המופעלת בכל רמות הפיקוד ודרגי היחידות על מנת להטעות את הכוח היריב. בהונאה חזותית מיוצרת פעולת הסחה על ידי דימוי של מצבים באמצעים חזותיים כגון הולכת מטרות דמי מחופשות או הצבת קנה של כלי ירייה בחלון, במטרה למשוך אליהם אש ותשומת לב של האויב, בעת ביצוע פעולה חרישית נגדו או הסוואת מהלכים באמצעים חזותיים, למשל על ידי מסך עשן. גישה נוספת להונאה טקטית חזותית היא על ידי הרגלה של האויב לשגרה מסוימת המבוצעת בכוונה בגלוי ומיועדת לטשטש פעילות אחרת שתפתיע את היריב. שיטת הונאה טקטית נפוצה נוספת היא הונאה קולית שבה מושמעים בכוונה קולות, רעשים, פיצוצים וצעקות על מנת לשדר מסר שקרי לאויב (בנוגע למיקום, לסדר גודל הכוח הניצב מולו, למורל שלו וכדומה). בהונאת קשר משודרים מסרים ברשת הקשר שכל תפקידם להיות מזוהים על ידי האויב ובכך להחדיר למערך ההאזנה שלו דיסאינפורמציה.

הונאה יכולה להיות "פסיבית" – מבוססת על סודיות והסוואת אמצעים, או "אקטיבית" – חשיפת חצאי אמתות או מבצעי הונאה. הכללים לביצוע הונאה אקטיבית מוצלחת, בעיקר כשזו נעשית על ידי סוכנים כפולים הם:

1. לתת ליריב מידע נכון, אך ברמה נמוכה, עד כדי רכילות וזוטות.
2. לספק ליריב מידע נכון, כאשר ידוע שהשיג אותו כבר באופן עצמאי.
3. להעביר ליריב מידע נכון וחשוב, אך כך שיגיע מאוחר מכדי שיתאפשר לעשות בו שימוש.
4. להסתכן בגילוי מידע משמעותי אם זה יאפשר להפיק תועלת עתידית רבה יותר.^[2]

לשיטות ההונאה וההטעיה השונות שהוזכרו, יש להוסיף גם את השיטות הבאות:

ההסוואה היא הסתרת כוחות מעיני היריב ותצפיותיו, כדי להטעותו באשר להיערכות הכוחות, גודלם, מקומם ומגמותיהם, וכך לגרום ליריב לבזבז את מאמציו על מטרות מדומות, ולערוך את כוחותיו באופן ובצורה שנוחה לצד המסתווה, כך שיוכל להפתיעו.^[4]

הונאה אלקטרונית או הונאת סייבר היא הונאה העושה שימוש בשידור אותות, בלוחמת סייבר, בחסימה אלקטרונית ובלוחמה אלקטרונית.

• הטעיית הצבא הטורקי בקרב באר שבע
• ג'ספר מסקליין – אדריכל ההונאה במדבר המערבי במלחמת העולם השנייה
• דגל כוזב

• מיכאל הנדל, "מודיעין והונאה" בתוך: צבי עופר ואבי קובר (עורכים), מודיעין וביטחון לאומי, הוצאת מערכות, 1988-1987, עמודים 385–430

מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: הונאה צבאית

• ר' מייסקי, ‏הסוואה, מערכות מרץ 1971, עמודים 7–13
• רס"ן רפי, ‏עיניים להם ולא יראו, מלחמת יום הכיפורים - מתקפת פתע?, מערכות 350, ספטמבר-אוקטובר 1996, עמודים 53–56 (על ההונאה של צבאות מצרים וסוריה במלחמת יום כיפור)
• רס"ן דן, ‏פעולות ההונאה במלחמת המפרץ, מערכות 348, 1996
• סא"ל עדו, ‏הונאה טכנולוגית צבאית במאה העשרים, מערכות 364, יוני 1999, עמודים 30–43
• שמעון מנדס, לקחים היסטוריים: האם באמת המודיעין שלנו לקוי?, באתר THE MIDEAST FORUM
• דני אשר, ‏ההונאה במבצעי אלנבי לכיבוש ארץ ישראל, מערכות 329, 1993
• רווה גלילי, ‏המב"ם והמאמץ הנעלם, בין הקטבים ‏22, אוקטובר 2019, עמ' 75–91
• עמירה שחר, "הלשון האדומה" שקדמה למלחמת ששת הימים, מבט מל"מ עמ' 22–23, גיליון 54, ספטמבר 2009
• גדעון מיטשניק, ‏מערכת סיני: ההונאה שהצליחה אך במחיר יקר, מבט מל"מ 79, ספטמבר 2017, עמ' 12
• גנבת דעת (צבא), דף שער בספרייה הלאומית