פונקציונליזם סטרוקטורלי

	יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: משלב נמוך, כתיבה בגוף ראשון.
	אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.	עריכה

פונקציונליזם סטרוקטורלי או פונקציונליזם מבני (על פי האקדמיה ללשון העברית: תִּפְקוּדָנוּת מִבְנִית^[1]) היא פרדיגמה סוציולוגית ואנתרופולוגית מרכזית, המדגישה את האספקטים השונים במוסדות החברתיים ובהתנהגות האנושית. אספקטים אלו משמרים את המציאות הקיימת ופועלים יחדיו לקידום הסולידריות החברתית. זוהי גישה קונצנזואלית, שניתן למצוא לה שורשים אינטלקטואלים כבר במחצית המאה ה-19, אצל אוגוסט קונט, שייחס חשיבות רבה לקונצנזוס החברתי ואצל הרברט ספנסר, שהתייחס לפונקציות של חלקי החברה. מי שנחשב למנסח המרכזי הראשון של הפונקציונליזם הסטרוקטורלי הוא אמיל דורקהיים. בשנות ה-30 של המאה ה-20, פיתח אלפרד רדקליף-בראון, בהשפעת דורקהיים, את הפונקציונליזם-הסטרוקטורלי במסגרת הדיסציפלינה האנתרופולוגית.

בשנות ה-30 של המאה ה-20 עבר מרכז הכובד של הסוציולוגיה לארצות הברית, בזכות הסוציולוג טלקוט פרסונס, שתרגם את כתביהם של מקס ובר ושל דורקהיים לאנגלית, ואימץ חלק ניכר מהשקפותיהם תוך פיתוח גישת הפונקציונליזם-הסטרוקטורלי. בזכות פארסונס ותלמידו, רוברט מרטון, הגישה השתלטה תוך מספר שנים על העולם הסוציולוגי האמריקאי, ובמידה רבה גם על זה העולמי, והייתה לפרדיגמה השלטת בשנות ה-40 וה-50. מאז שנות ה-60 הגישה נמצאת בדעיכה מתמדת והיא כבר אינה מקובלת על מרבית הסוציולוגים והאנתרופולוגים.

על פי גישה פוזיטיביסטית זו, ההיסטוריה מונעת באמצעות רעיונות ואידאות (גישה אידיאליסטית). גישה זו מתייחסת אל החברה כאל מערכת, המורכבת מגורמים שונים המקיימים יחסי גומלין. ניתוח חברתי על פי גישה זו מתבצע בשני ממדים: הממד המבני, המתאר את הגורמים המרכיבים את החברה, והממד הפונקציונלי, המתאר את התפקיד (פונקציה) של המבנים הללו בחברה. הגישה מניחה כי כל תופעה חברתית ותרבותית ממלאת תפקיד כלשהו. הפרדיגמה הפונקציונלית-סטרוקטורלית רואה את החברה כמערכת המורכבת מחלקים הפועלים יחדיו לקידום הסולידריות והיציבות החברתית. היא מדמה את החברה לגוף אורגני-ביולוגי אשר לכל איבר בו תפקיד ייחודי, ורק אם יפעלו כל האיברים יחדיו יוכל הגוף להמשיך לחיות ולהתקיים. לא ניתן לעשות לחברה רדוקציה לאחד האיברים שלה - לא ניתן להבין תופעות חברתיות מורכבות דרך יחידים, אחרת אנו עלולים לפספס ולא להבין את ההיגיון חברתי. על פי גישה זו מתגבשים מוסדות חברתיים שתפקידם לדאוג למילוי הצרכים של החברה כגון מוסדות פוליטיים, משפחתיים, מוסדות חינוך וכדומה. מטרת המערכת החברתית המורכבת הזו היא לייצר הסכמיות (קונצנזוס), והיא טוענת כי החברה חותרת באופן תמידי להשגת הסכמה בין חברי הקולקטיב. הסכמה זו על מערכת של ערכים ואידאות משותפים מושגת באמצעות סוציאליזציה וחינוך (חשיבה המושפעת רבות מגישתו של פרויד). הסוציאליזציה יוצרת אינטגרציה יעילה בין חברי הקולקטיב ובכך מייצרת סולידריות חברתית. כל מי שאינו שותף לקונצנזוס החברתי הופך לתת-תרבות ומוגדר, כאמור, כסוטה. התרבות, מנקודת מבטם של הפונקציונליסטים, הנה מנגנון חשוב ביצירת הסכמיות ולכידות חברתית, ולכן פריט תרבותי זר אינו מתקבל בברכה.

גישה זו אשר מזוהה עם עבודתו של דורקהיים, ראתה את החברה האנושית כמערכת של תפקודים (פונקציות), חברה בה כל אחד נותן את תפקידו. החברה, היא מערכת אשר כוללת מגוון רחב של תפקידים שצריכים להתבצע על מנת שהיא תוכל להתקיים. הרעיון המרכזי בגישה הוא שלתופעות חברתיות ופרטים יש פונקציות אשר בדרכן תורמות לתפקודה היעיל של החברה בה הם פועלים. כדי לבצע כל אחד מהתפקידים צריך כישורים והשכלה שונים אשר כמובן אין לכולם. ככל שהתפקיד יותר יוקרתי וחשוב בחברה כך גדל התגמול על תפקיד זה. התגמול מתבטא במעמד חברתי וכלכלי גבוה.

דורקהיים התעניין בעיקר במה שהוא ראה כהתמוטטותן של נורמות חברתיות וחוסר האנושיות הגוברת של החיים החברתיים. מרבית עבודתו המחקרית התמקדה בסדר החברתי ובדרכים לשימורו. לטענתו, למידת האדם וניסיון להסביר את חייו והתנהגותו, חייב קודם כל, ובעיקר, לקחת בחשבון את השפעת החברה עליו.

אחד המושגים המרכזיים אצל דורקהיים וקרל מרקס הוא הקונספט של חלוקת העבודה בחברה. בניגוד למרקס הרואה את חלוקת העבודה בחברה בהקשר של ניכוס וכוח, דורקהיים ראה את חלוקת העבודה בחברה כתהליך של שונות פונקציונלית. לטענת דורקהיים, בחלוקת עבודה חברתית מפותחת (הכוונה, בחברות מודרניות) המבנה החברתי עובר שינוי קיצוני, הצפיפות החברתית יורדת והתודעה הקולקטיבית נחלשת – כך, נולדת השונות. השונות הזו יוצרת אנומליה חברתית עקב חולשת התודעה הקולקטיבית. לפיכך, דורקהיים מחפש את המנגנונים (מוסר, כללים, נורמות, גבולות חברתיים, אתיקה) היכולים לשמש כדבק המחבר בין אינדיבידואלים ומלכדם לכדי יחידות קהילתיות או מקצועיות. הוא דיבר על קונצנזוס וסדר חברתי והגדיר שני מקרים:

1. עבור חברה מסורתית: חברה המבוססת על הומוגניות, אינטרסים דומים, לכידות המבוססת על מסורת קהילתית, מין דבק חברתי. הומוגניות זו היא מעין סולידריות מכנית, הרגשת שייכות כמעט אוטומטית לאיזשהו קולקטיב, מכאן נגזר על החברה המסורתית סדר חברתי מבוסס קונצנזוס מוסרי. למעשה במודל חברתי זה אין קיום של הפרט כפרט עצמאי.
2. עבור חברה תעשייתית: חברה המבוססת על הטרוגניות, האנשים אינם דומים בשאיפותיהם, ישנה חלוקת עבודה ונוצרת תלות הדדית - סחר חליפין בשירותים ומוצרים, היא הסולידריות האורגנית. מכאן נגזר על החברה התעשייתית סדר חברתי המבוסס על תלות הדדית פונקציונלית. בהקשר זה צומחת תודעה פרטית. כלומר הפרט הוא תוצר של הקשר חברתי מסוים.

בשנות ה-20 של המאה ה-20, האנתרופולוג אלפרד רדקליף-בראון עוד תמך בתאוריה הפונקציונלית של ברוניסלב מלינובסקי. בשנות ה-30, בהשפעה ישירה מהאנתרופולוגיה הצרפתית (ובמיוחד מדורקהיים) הוא הגיע למסקנה כי את המושג פונקציה צריך להכליל במסגרת המושג מבנה. הוא הגדיר מבנה כרשת מורכבת וסבוכה של מערכות חברתיות שבהן השחקנים נמצאים בתפקידים מוגדרים וממוסדים. תוך שהוא מושפע מעבודותיו של דורקהיים, רדקליף-בראון ראה את מטרת עבודת השדה שלו בחקר החברות הפשוטות, ובמציאת כללים למבנה החברתי של החברות הפשוטות, ואגב כך של המין האנושי. למשל, הוא ראה במוסדות החברתיים את המפתח לשמירת הסדר החברתי, ומחקריו הראו כיצד מנהגים (כגון טקסים) דואגים לייצב את המערכת החברתית. בניגוד לפונקציונליזם של מלינובסקי, רדקליף-בראון טען כי התרבות פועלת כדי לענות על צרכיה של החברה ולא של היחידים.

לטענתם הריבוד הוא חיוני לחברה ולמעשה אי אפשר בלעדיו. אם רוצים בקיומה של חברה מתפתחת צריך למצוא את הדרך כיצד לתגמל את האנשים המסוימים בחברה. הוכחה ראשונה לחיוניות האי שוויון היא שאין בעולם חברה אשר אינה מרובדת. מספר הכישרונות בחברה מוגבל, לא כולם בעלי כישורים זהים בסוגם וברמתם, ומכיוון שכולם שונים זה מזה אי השוויון הוא משהו נדרש. מכיוון שבחברה ישנן פונקציות חיוניות יותר וחיוניות פחות (רופאים / מנקי רחובות) יש למצוא את הדרך לתגמל יותר את הפונקציות החיוניות יותר על מנת ליצור מוטיבציה אכן לנצל את הכישורים לכך (התאוריה הפונקציונליסטית)

טלקוט פרסונס היה פרופסור וראש המחלקה לסוציולוגיה באוניברסיטת הרווארד. הוא היה אחראי במידה רבה, לעליית קרנה של הגישה בארצות הברית ובעולם הסוציולוגי כולו, בשנות ה-40 וה-50 של המאה ה-20.

פארסונס הגדיר את שתי מטרות המחקר:

1. מחקר מורפולוגי - תיאור, הגדרה, השוואה ומיון של המערכת החברתית.
2. מחקר פיזיולוגי (מטפורה אורגנית, ביולוגית) - תיאור המכניזמים החברתיים, איך משהו פועל, איך המערכות השונות משולבות ופועלות יחד. איך מערכות כמו דת, כלכלה וכך הלאה, קשורות ליחסי השארות.

המערכת החברתית, לפי ניתוח זה, מחולקת לארבע תת-מערכות, אשר כולן ביחד מרכיבות את מערכת הפעולה האנושית. לכל תת-מערכת יש מוסדות חברתיים שדרכם היא עובדת:

1. תת המערכת התרבותית - מייצרת ערכים. היא עובדת דרך מוסדות כמו התיאטרון, הספרות, ומוצרי תרבות באופן כללי - דברים כמו מצעדים צבאיים, מסמכים כמו מגילת העצמאות או חוקת ארצות הברית, ואפילו חפצים אזוטריים למראה כמו שטיחונים עם חידון על צה"ל במסעדות. חשוב להסביר שערכים אלו נחשבים כתוצאה של מסורת, כאילו התפתחו בצורה "טבעית".
2. תת המערכת החברתית - מייצרת נורמות, אשר נגזרות מן הערכים הללו. אלו הן דרכי ההתנהגות שבהן נבחר לפעול. לדוגמה: הערך הוא ביטחון לאומי - הנורמה היא לשרת בצבא. הקבלה של השירות בצבא כטבעי ונכון מהווה ביטוי של ערך זה. הערך הוא השכלה- צריך ללכת לאוניברסיטה. הערך הוא חופש/רוח נעורים - נוסעים להודו או לדרום אמריקה. הנורמות יוצרות מצד אחד ומגבילות מצד שני את מגוון הבחירות שלנו. למרות שאנו מסוגלים לא לפעול על פי הנורמות, אנחנו לא נעשה זאת משום שאנחנו מבינים שהמצב הקיים הוא טוב לכולם. זו נקודה בעייתית לכאורה בתאוריה, בגלל שכאן התאוריה מתחילה להתקשות מאוד לטפל בסוטים מן הנורמות המקובלות בחברה. עם זאת, היא מספקת לכך הסבר דרך תהליך העבודה של תת-המערכת הבאה.
3. תת מערכת האישיות - היא מייצרת קהילה, ועובדת דרך מוסד הפוליטיקה. כאן, הכוונה של פארסונס היא להיבט החברתי באישיות של כל אחד מאיתנו, החלק במוח שלנו שחוּברת לקבל את הנורמות כנכונות. פארסונס נכנס למעמקי התהליך הפסיכולוגי תוך כדי פירוש משלו לתורתו של זיגמונד פרויד, אך הטענה באופן בסיסי היא שאנו מודעים לכך שהמצב כפי שהוא קיים הוא נכון והוגן באופן בסיסי (אם כי ייתכנו חריקות), וכי הפוליטיקה מהווה דרך הוגנת להשתתפות של כל אחד, דרך בחירה דמוקרטית של נציגים ראויים, להחליט על ההיררכיה של המטרות הקולקטיביות - מה יוגשם קודם (קודם נעסוק בחינוך או ברשת הכבישים, לדוגמה).
4. תת-מערכת האורגניזם - מייצרת תפקידים דרך הכלכלה. כאן הרעיון הוא שבגלל תהליך השכלול וההתמחות שהחברה כולה (כל מערכת הפעולה האנושית) עוברת, אנו נאלצים להסתמך על יותר ויותר אנשים כדי לספק את צרכינו. אפשר להשוות את כמות האנשים שצריך איכר בימי הביניים כדי להשיג אוכל - הוא עצמו, אשתו, אולי כמה ילדים - לבינינו. כמה אנשים צריכים לבצע פעולה כלשהי כדי שנוכל לקנות עגבנייה בסופר? או יותר מכך, מותגים מחו"ל? המערכת הולכת והופכת מסובכת, ולכן צריך פתרון כלשהו שדרכו אנשים יוכלו לספק את צורכיהם בצורה טובה. אבל, יש פתרון שנוצר, על פי פרסונס, בצורה טבעית לחלוטין. זהו המוסד החברתי של הכלכלה. דרך הכלכלה כל אחד מאיתנו מקבל תפקיד בהתאם ליכולתו והכשרתו (דייוויס ומור פירטו יותר על תהליך זה) שבו הוא ממלא את תפקידו, וכך עובדת הכלכלה. ההנחות הנאו ליברליות העומדות בבסיס תיאור זה של הכלכלה הן ברורות.

ארבע תתי המערכות עובדות ביחד באיזון מלא. ביחד הן יוצרות את המבנה החברתי, שפועל על דינמיקה של יצירת קונצנזוס בין אנשים - יש הסכמה רחבה לגבי הצורך לעבוד למען שימורו של המבנה החברתי, עד כמה הוא נכון והוגן וכדומה. פארסונס נחשב כמי שמבטא בצורה סוציולוגית את רוח התקופה בשנות החמישים ותחילת השישים באמריקה, תקופת "החלום האמריקאי", לאחר שהאמריקאים ניצחו במלחמת העולם השנייה וזכו למעמד של מעצמת-על.

מרטון טען כי כל דפוס חברתי עשוי להשפיע באופן שונה על פרטים שונים בחברה. למבנים החברתיים ולפעולות שאנו עושים יש פונקציה: 1) פונקציה גלויה- תוצאות אובייקטיביות, התוצאות המזוהות והמכוונות של כל דפוס חברתי 2) פונקציה סמויה- תוצאות התנהגות שאינן גלויות אך שומרות על היציבות החברתית. לא כל תוצאותיו של כל מבנה חברתי הן בהכרח מועילות ומכאן נטבע המושג: דיספונקציה, האם הפעולה היא פונקציונלית ליחיד? לקבוצה? לחברה?

הפונקציונליזם הסטרוקטורלי משמש גם כגישה במדע המדינה, המתמקדת בתפקוד הפרטים והקבוצות המרכיבות את המערכת הפוליטית הכוללת.

בדומה לגישת המערכות, גם הגישה הזאת מורכבת מתפוקות ותשומות, איזון ומשוב. תפקוד כל הפרטים בתוך המערכת הכרחי כדי שסך כל המערכת תתקיים. אם אחד מהאיברים מפסיק לתפקד אז גם ה"גוף" מפסיק לחיות. המערכת היא אורגניזם חי ולא משהו טכני.

גישה זו מאפשרת השוואה בין מערכות פוליטיות שונות. הנחת הייסוד היא שהמבנים הפוליטיים יכולים להיות שונים אבל התפקודים שלהם זהים, וההבדל ביניהם הוא רק באופן הביצוע. התפקוד של כל אחד מהפרטים לא נחשב כערך אלא לעובדה. ניתן לבדוק איך כל פרט תורם למערכת מבלי להעביר ביקורת אם זה טוב או לא.

לדוגמה: הממשלה השבטית שונה במבנה שלה מהממשלה הדמוקרטית אבל התפקוד של שתיהן הוא זהה. שתיהן צריכות לחוקק כללי התנהגות, לאכוף אותם ולהעניש את הסוטים. ההבדל הוא שבחברה דמוקרטית העשייה מתחלקת בין כמה רשויות ובחברה השבטית הכל נעשה על ידי אותו גורם. לכל המערכות הפוליטיות (פרימיטיביות ומתקדמות כאחד) יש ארבע תכונות משותפות:

• מבנה - לכולן יש מבנה כלשהו, דרגת ההתמחות היא זו שמשתנה.
• תפקוד - כל המערכות ממלאות את אותם התפקודים, אופן הביצוע הוא שונה.
• רב תפקודיות - כל מבנה פוליטי יכול למלא יותר מתפקיד אחד.
• מעורבות - כל מערכת פוליטית מכילה בתוכה תפקודים מסורתיים ומודרניים כאחד. אין מערכת שהיא רק מודרנית ולהפך.

התאוריה טוענת שבכל מערכת פוליטית, מכל סוג, ניתן למצוא את יישומם של שבעה תפקודים. השוני ביניהן יתבטא רק באופן ההוצאה לפועל של אותן הפונקציות:

1. חיברות פוליטי
2. ביטוי אינטרסים
3. צירוף אינטרסים
4. תקשורת פוליטית
5. קביעת כללים - רשות מחוקקת
6. הכלת כללים - רשות מבצעת
7. שפיטה על פי הכללים - רשות שופטת

מערכת פוליטית היא מערכת של פעולות גומלין שקיימת בכל החברות העצמאיות שממלאות תפקידים של אינטגרציה והסתגלות באמצעות השימוש בכפייה פיזית לגיטימית, או באמצעות האיום בשימוש כזה. לא חייב להיות קונצנזוס חד משמעי לשימוש בכוח, מספיקה הסכמה בסיסית.

• כלליות - המערכת כוללת את כל התשומות והתפוקות של הפוליטיקה, היא מכילה בתוכה את כל המבנים הפוליטיים (גופים שיש להם לגיטימציה להפעיל כוח).
• פעילות גומלין - הדדיות, כל חלק משפיע על האחר.
• גבולות - למערכת פוליטית יש גבולות ולכן, כדי להשפיע על המערכת הפוליטית צריך לחדור אליה. זה לא מספיק רק לרצות בשינוי יש גם לפעול כדי לקדם את הנושא.

בסוציולוגיה, נאו-פונקציונליזם היא תפיסה המדגישה כי כל אינטגרציה היא תוצאה של אינטגרציה קודמת. הביטוי משמש גם לתיאור כל תאוריה חברתית שנולדה "אחרי" הפונקציונליזם המבני המסורתי.

במדעי המדינה, נאו-פונקציונליזם היא תאוריה של אינטגרציה אזורית הממעיטה בחשיבותה של גלובליזציה כמסבירה את תהליך זה, ומחדדת את חשיבות הממשל בטריטוריה נתונה. חוקרים שונים המחזיקים בגישה זו ניסו להסביר את תופעת האינטגרציה האירופית, באמצעות זיהוי אפקט גלישה בין אינטגרציה בתחום אחד למשנהו.

פרדיגמה זו נתנה הצדקה למדיניות הציבורית האמריקאית של שנות ה-50 ותחילת שנות ה-60. המדיניות שנגזרה מתוך הפרדיגמה הפונקציונלית-סטרוקטורלית הייתה מדיניות "כור ההיתוך", שנוצרה בתגובה לגלי ההגירה המסיביים לארצות הברית באותה תקופה. למהגרים ולעולים, המגיעים ברובם בגיל מבוגר יחסית, מתבצע תהליך של דה-סוציאליזציה (ביטול הערכים איתם היגרו) ואז רה-סוציאליזציה לערכים של התרבות הכללית השלטת. כל קבוצה שלא מצליחה לעבור את התהליך באופן תקין מוגדרת באופן אוטומטי כתת-תרבות וכתופעה סוטה שבתקווה תיעלם עם הזמן. גם בארץ ישראל של שנות ה-50, עם הקמת מדינת ישראל, התחזקה מדיניות "כור ההיתוך" וזאת בהמלצת האקדמיה בארץ (במיוחד סוציולוגים, כגון שמואל נח אייזנשטדט) למקבלי ההחלטות בדרג הפוליטי. אחת הדרכים בהן יושמה מדיניות זו בארץ היה השירות הצבאי בצה"ל בו ניתן דגש חזק על יצירת שוויון בין כל המשרתים, ללא קשר למוצאם או לערכים התרבותיים עליהם גדלו.

תאוריה זו הייתה הדומיננטית בסוציולוגיה האמריקאית בפרט והעולמית בכלל, בשנות ה-40 ובשנות ה־50. כבר בשנות ה־60, וביתר שאת בשנות ה־70, ירדה קרנה של הגישה בעקבות ביקורות רבות שספגה. הביקורות על גישה זו הגיעו ממספר כיוונים:

• שמרנות: גישה זו מניחה כי לכל אלמנט בחברה יש פונקציה מסוימת, ולכן הוא חיובי ותורם למערכת. עמדה זו משמעה התנגדות לכל שינוי מוצע.
• חוסר יכולת להסביר שינוי: הסבר טלאולוגי (טלוס=תכלית) - מסבירים כל דבר באמצעות התכלית שלו. ההסברים הללו יוצאים מתוך הקיום, ולא מנסים להסביר הימצאות. כמו כן זהו הסבר טאוטולוגי (טאוטו=אותו) - הסבר מעגלי. מסבירים את הדבר באמצעות עצמו. כשמסבירים דבר באמצעות עצמו, בעצם לא מסבירים כלום.
• היעדר ניגודים: גישה זו מניחה כי לכל השותפים בחברה מסוימת אינטרסים משותפים, אותם מנסות המערכות השונות למלא. מתנגדי השיטה טוענים כי זה אינו המצב, וכי לקבוצות חברתיות שונות יש אינטרסים שונים ולעיתים אף מנוגדים, וההכרעה בין אינטרסים אלה נעשית באמצעים של כוח חברתי. הגישה הפונקציונליסטית אינה מסוגלת לטפל במושגים אלה.
• האופן שבו היא מתייחסת לצרכים חברתיים הוא בעייתי. התאוריה הזו מדברת על קיומים של צרכים חברתיים, ומסבירה את הקיום דרך הצרכים, בלי לשאול מהם הצרכים, מאין הגיעו. או מה הם משרתים ומדוע מאמינים שהצרכים הללו טבעיים. יש הנחה של צרכים, בלי לנסות לפתוח ולהבין את ההיווצרות שלהם.
• ביקורת על כך שלפרט אין כוח. המערכת פועלת כשלעצמה, לא רואה ולא מדברת על קונפליקטים חברתיים, מניחה אחידות חברתית בין כולם. כל בני האדם בחברה נתונה מסכימים כביכול על אותם ערכים, המושג של קונפליקט לא קיים.

• גישת הקונפליקט החברתי
• פונקציונליזם (פסיכולוגיה)
• ג'פרי אלכסנדר - נאו-פונקציונליסט

• ג'ורג' ריצר, תרגום: יורם שדה, תאוריות סוציולוגיות מודרניות, רעננה: האוניברסיטה הפתוחה, 2006

• פונקציונליזם סטרוקטורלי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)