רובו של ערך זה אינו כולל מקורות או הערות שוליים, וככל הנראה, הקיימים אינם מספקים. אנא עזרו לשפר את אמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים. אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
ערך מחפש מקורות
רובו של ערך זה אינו כולל מקורות או הערות שוליים, וככל הנראה, הקיימים אינם מספקים. אנא עזרו לשפר את אמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים. אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
פסטיש (Pastiche) היא טכניקה אמנותית שמחקה באופן קליל, ומבלי שלחיקוי זה תהיה חשיבות פרשנית, סגנון או עלילה של ספר אחר (בשונה מפרודיה או סאטירה). למרות שהפסטיש לרוב היתולי באופיו, לעיתים הוא נעשה מתוך כבוד לטקסט המחוקה, למשל בספרות חובבים.
ניתוח ומשמעות
בשלהי המאה ה־19 באנגליה, נעשה שימוש בפסטיש עם אלמנט נוסף של משמעות: יצירה תוארה כפסטיש אם צירפה יחדיו סגנונות של כמה יצירות מקוריות. כפי שמגדיר זאת מילון אוקספורד פסטיש: "עירוב של מרכיבים שונים: תערובת, בליל, ערבוביה".[דרוש מקור] משמעות מוקדמת זו חופפת למשמעות האטימולוגית של המילה: פסטיש הוא הגרסה הצרפתית למילה האיטלקיתpasticcio: סוג של פאי העשוי ממרכיבים רבים. במהלך המאה העשרים, המילה "פסטיש" שינתה את משמעותה, כך שכעת היא משמשת במשמעות שתוארה קודם, ללא קונוטציות הכרחיות לעירוב סגנונות.[דרוש מקור]
הפסטיש נבחן מהפרודיה. בעוד השנייה נוטלת פסוקים ממקור ספרותי אחד ומעוותת אותם במטרה להגחיך את הנושא שבו היא דנה ולצקת משמעות חדשה, הראשונה פועלת בשיטת ההטלאה, מייבא פסוקים ממקורות אחרים, מבלי להיות מחויב ליציקת משמעות.
לפי פרדריק ג'יימסון, הפסטיש הוא פרודיה ריקה השייכת לאסתטיקה של הפוסטמודרניזם, שבו הפרודיה מוצאת עצמה ללא ייעוד, משום שהמציאות עצמה, שאותה היא אמורה להלעיג, כבר התפרקה מלכידותה. ”היעלמותו של הסובייקט האינדיבידואלי על נגזרותיו הצורניות ואי-זמינותו הגוברת והולכת של הסגנון האישי מולידות פרקטיקה כמעט אוניברסלית כיום של מה שניתן לכנות 'פסטיש" [...] [פרקטיקה] נטולת צחוק ומשוללת כל אמונה שלצד השפה הלא-נורמלית ששאלתָּ לרגע עדיין קיימת נורמליות לשונית בריאה.”[1]
הפסטיש החל לתפוס את מקומו גם בקולנוע, בשני העשורים האחרונים, כאשר התחילו לצאת סרטים פוסטמודרניים. הפסטיש תפס חלק נכבד מתרבות הפוסטמודרניזם שעיקריה היו קלילות וגיחוך על השאלות הקיומיות שהציגו במאי המודרניזם. הפסטיש, יחד עם ערבוב הסגנון וצורת הבימוי הקלילה הפכו את הקולנוע הפוסטמודרני לחוויה שלא נראתה כמוה בתולדות הקולנוע. הפסטיש, בקולנוע הפוסטמודרני, משמעותו 'הדבקת' (Paste - Pastich) רעיון המוכר לכל ושימוש בו עד כדי שחיקת הרעיון. יודגש כי מדובר בהדבקה מלאכותית, אחת שלא תראה טבעית ושיהיה ידוע לנו כי הרעיון לקוח ממקום אחר. דוגמאות לפסטיש בקולנוע הפוסטמודרני ניתן למצוא בסרטיו של קוונטין טרנטינו ובסרטיהם של האחים כהן.[דרוש מקור]
.png)
