ניקולא סרקוזי (2 בפברואר 2008–?) בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה מיק ג'אגר (1991–1994) ונסן פרז (?–ערך בלתי־ידוע) ארנו קלרספלד (?–ערך בלתי־ידוע) בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה
ברוני נולדה בטורינו שבאיטליה למשפחת תעשיינים עשירה[1]. בגיל 7 עברה משפחתה לצרפת, לאחר שנאלצה להימלט מביתה מאימת חטיפות ארגון הבריגדות האדומות וארגון המאפיה בקלבריה ה"אנדרנגטה"[2]. אמה ניהלה רומן חשאי עם אביה יליד איטליה מאוריציו רמרט, אז גיטריסט (לימים איש עסקים בברזיל) ועל כך נודע לה מאביה החורג רק ב-1996 בהיותו על ערש דווי[3]. שני הוריה הם מוזיקאים ידועים - אביה החורג, אלברטו ברוני טדסקי, שנולד למשפחה יהודית שהמירה את דתה לנצרות קתולית בתקופת מלחמת העולם הראשונה, הלחין מוזיקה קלאסית ואמה, מאריסה בוריני היא פסנתרנית. אורח חייה ואופיה של משפחת ברונו-טדסקי - משפחה יהודית בורגנית אמידה באיטליה, מושווית לעיתים למשפחת פינצי קונטיני המתוארת בספרו של ג'ורג'ו באסאני ובסרטו של ויטוריו דה סיקה "הגן של פינצי קונטיני"[3]
ברוני למדה בפנימייה בשווייץ אך מאוחר יותר חזרה לפריז והחלה בלימודי אמנות ואדריכלות, אותם עזבה לטובת קריירת דוגמנות[2].
ב-1997 פרשה ברוני מעולם האופנה לטובת המוזיקה. הזמר הצרפתי ז'וליין קלר הלחין עבורה כמה שירים שכתבה. בשנת 2002 הוציאה את אלבומה הראשון "Quelqu'un m'a dit" ("מישהו אמר לי"). ברוני כתבה והלחינה את רוב שירי האלבום. את האלבום הפיק הגיטריסט לואי ברטיניאק, הוא זכה להצלחה רבה באירופה ובכמה מדינות פרנקופוניות, ונמכר בכ-2 מיליון עותקים.
ב-2005 היא כתבה את מילות 10 מתוך 12 שירים לאלבומו של לואי ברטיניאק Longtemps, וביצעה איתו שני דואטים באלבום, Les Frôleuses ו-Sans toi.
ב-2006 הקליטה את "Those Little Things" גרסה אנגלית לשיר "Ces Petits Riens" של סרז' גינסבורג במסגרת אלבום מחווה לכבודו - Monsieur Gainsbourg Revisited. באותה שנה הופיעה גם בטקס הפתיחה של אולימפיאדת החורף בטורינו, עיר הולדתה.
אלבומה השני "No Promises" יצא בינואר 2007, ובניגוד לאלבום הראשון היא שרה בו באנגלית ולא בצרפתית. כל שירי האלבום הולחנו על ידי ברוני, והמילים היו עיבודים של שירי משוררים מהמאה ה-19 וה-20, כולל ויסטן יו אודן, ויליאם בטלר ייטס ואמילי דיקנסון[7].
אלבומה השלישי, Comme si de rien n'était, יצא לאור ביולי 2008. כל השירים נכתבו על ידי ברוני, פרט לשיר אחד. התמלוגים מהאלבום נתרמו למטרות צדקה[8].
בתחילת 2009, השתתפה בסרט תיעודי על חייה, "מישהו סיפר לי על... קרלה ברוני", ששודר בטלוויזיה בצרפת וברחבי אירופה. בסרט ברוני מדברת בגילוי לב על חייה, הקריירה שלה כדוגמנית וכזמרת ועל נישואי הבזק לנשיא צרפת[9]. בשנת 2011 הופיעה בסרטו של וודי אלן, "חצות בפריס"[10].
בספטמבר 2009, הקליטה דואט עם הארי קוניק ג'וניור למהדורה הצרפתית של אלבומו Your Songs. הם שרו את השיר של הביטלס "And I Love Her". האלבום יצא בצרפת ב-26 באוקטובר 2009.
באפריל 2013 יצא אלבומה הרביעי של ברוני Little Songs French Songs. במאי 2014, הגיע לישראל להופעה אחת באולם תיאטרון "הבימה"[11].
ב-2001 ילדה ברוני את בנה הראשון, אורליאן. אביו הוא הפרופסור לפילוסופיה רפאל אנטהובן. ברוני תוארה כמי שהייתה פילגשו של אביו של אנטהובן, העיתונאי ז'אן פול אנטהובן, כשהחלה את מערכת היחסים שלה עם אנטהובן הצעיר, שהיה נשוי באותה עת לסופרת ז'וסטין לוי[15]. ברוני טוענת שהיא יצאה עם ז'אן פול אנטהובן רק כמה פעמים ומעולם לא הייתה אהובתו, וכי רפאל אנטהובן כבר התגרש מאשתו כשנתקלה בו חודשים לאחר שיצאה עם ז'אן פול. השיר "רפאל" מתוך אלבומה של ברוני Quelqu'un m'a dit הוא על היחסים שלה עם רפאל אנטהובן, וספרה של ז'וסטין לוי Rien de Grave משנת 2004 (שפורסם באנגלית בשנת 2005 כ-Nothing Serious) הוא על סיום נישואיה; דמות בשם "פאולה" מייצגת את ברוני[16]. ברוני אמרה למגזין ואניטי פייר כי רפאל אנטהובן סיים את מערכת היחסים שלהם במאי 2007, מכיוון שהוא הרגיש שהם הפכו להיות "כמו חברים" וכי הם נשארו ביחסים טובים[17].
ב-2006 נפטר אחיה הבכור של ברוני, וירג'יניו, מסיבוכים של מחלת האיידס.
ב-2010 ברוני הביעה תמיכה בסכינה מוחמדי אשתיאני, אזרחית איראנית שנידונה למוות בגין ניאוף. ברוני שלחה מכתב לאשתיאני ובו כתבה "מדוע רוצים לשפוך את דמך ולקחת מהילדים שלך את אמם? משום שחיית, משום שאהבת, משום שאת אישה ומשום שאת איראנית? אני לא יכולה לקבל את זה". כתגובה למכתב, העיתון האיראני "קייהאן", שנמצא בפיקוחו של המנהיג העליון חמינאי, פרסם מאמר בו נכתב כי "כשבוחנים את ההיסטוריה של קרלה ברוני, זה מראה בבירור מה הסיבה שהאישה הבלתי מוסרית הזו תומכת באישה איראנית שנידונה למוות על ניאוף והייתה שותפה לרצח בעלה, ולמעשה היא עצמה ראויה למות". במאמר אחר נכתב על התמיכה של ברוני באשתיאני כי "זונות מצטרפות למחאה". דובר משרד החוץ בטהראן רמין מהמנפרסט מסר בתגובה "העלבת בכירים של מדינות אחרות ושימוש במילים בלתי ראויות, זה לא דבר שראוי ברפובליקה האיסלאמית של איראן"[19].
פסל ארד בדמותה של ברוני בגובה של כשני מטר, בעלות של 82,000 אירו, הוצב באוגוסט 2012 בעיירה קטנה בשם נוז'אן-סור-מארן המכונה גם "איטליה הקטנה"[20]. חברי האופוזיציה הסוציאליסטים במועצת העיר התנגדו להצבתו[21].
.svg){kind=logo}
