רצח שלי דדון היה רצח שהתרחש ב-1 במאי 2014 במגרש נטוש באזור תעשייה רמת גבריאל שבמגדל העמק. קורבן הרצח, שלי דדון, צעירה בת 19 תושבת עפולה, נרצחה על ידי נהג המונית חוסיין ח'ליפה, ערבי ישראלי תושב אעבלין, לאחר שעלתה אל מוניתו כדי שיסיע אותה לראיון עבודה במגדל העמק. לאחר הרצח, העלו גורמים שונים את החשד שהרצח היה פיגוע טרור או פשע שנאה. חשד זה לא הוזם ולא הוכח באופן חד משמעי: מחד גיסא, בכתב האישום שהוגש נגד הרוצח קבעה פרקליטות המדינה כי המניעים לרצח אינם ידועים לה, ומאידך גיסא, משרד הביטחון הכיר במנוחה כנפגעת פעולות איבה.
הרצח
ב-1 במאי 2014 דדון נסעה באוטובוס למגדל העמק לראיון עבודה. בפארק הראשונים היא עלתה על מונית נהוגה בידי ח'ליפה. דדון התיישבה ליד הנהג, ומסרה לו את כתובת היעד אליו היא צריכה להגיע, לחברת "באבקום".
ח'ליפה לא ידע היכן ממוקמת החברה או את כתובתה. לטענתו, דדון אמרה לו: "איך אתה לא מכיר את הכתובת, אתה נהג מונית". על פי כתב האישום ופסק הדין, זה הרגע בו גמלה בלבו ההחלטה לרצוח את דדון.
במהלך הנסיעה, הספיקה דדון להתקשר לבת דודתה, ולחשה לה בשיחת טלפון שהוקלטה כי היא נמצאת במונית "אחת המפחידות", וכי היא "אינה נושמת"[1].
הרוצח הסיע את המונית למגרש נטוש באזור התעשייה מגדל העמק. במגרש הוא הוציא סכין שהייתה ברשותו והוסלקה בתוך תא המטען של המונית, ודקר אותה 17 דקירות שפצעו אותה פצעים אנושים, תוך שהיא מנסה להימלט מפניו ללא הצלחה, וכתוצאה מאיבוד הדם הרב מתה. הוא הותיר את דדון מתבוססת בדמה במגרש הנטוש וברח מהזירה. בדרכו השליך מהמונית את הטלפון הסלולרי וארנקה של דדון שנותרו בה. במהלך אותו יום ובימים שלאחר מכן, ניקה ח'ליפה את המונית, במטרה להעלים ממנה את דמה של המנוחה, אשר נספג במושב המונית.
פענוח הרצח
תחילה נעצרו בפרשה שישה ערבים ישראלים, ביניהם קטינים. במשך שבוע נמנע מהם מפגש עם עורך דין. לבסוף התברר שאינם קשורים לרצח והם שוחררו.
חודשיים לאחר הרצח הוא פוענח על ידי השב"כ בסיוע משטרת ישראל.
החוקרים ידעו כי דדון עלתה על מונית על פי שיחת הטלפון שעשתה לבת דודתה והוקלטה. על פי אותה שיחה הם גם ידעו באיזו שעה נערכה הנסיעה. החוקרים סרקו 70 מצלמות האבטחה באזור מגדל העמק, בטווח הזמן המתאים, בדקו 100 מוניות, ולבסוף התמקדו במונית אחת שנקלטה יוצאת ממגדל העמק במצלמת אבטחה בצומת נהלל. היא לא נסעה ישר ולא נסעה שמאלה ולכן הסיקו החוקרים, כי האפשרות היחידה שהיא פנתה לכיוון בית זרזיר. וכך גילו את המונית שבה נסעה דדון, והחלו לבדוק את בעל המונית ואת שלושת נהגי המונית. אחד מנהגי המונית, הרוצח, חוסיין ח'ליפה, החזיר אותה במפתיע לבעל הרכב משפרעם, הפסיק לעבוד איתו והסתגר בביתו, מה שעורר את חשד החוקרים והוא נעצר ונחקר[2].
החוקרים הסתייעו בחברת טיק טק טכנולוגיות, שמתמחה בשחזור מידע אלקטרוני, ועל כך זכו אנשיה בתעודת הוקרה מיוחדת ממשטרת ישראל[3].
בחקירתו הודה הרוצח במיוחס לו ושחזר את הרצח[4]. במשפטו ביקש ח'ליפה לפסול את ההודאות שמסר לחוקרי השב"כ והמשטרה, בנימוק שנפלו בחקירתו פגמים שונים, אך בית המשפט פסק שאין כל בסיס לפסול את הודאותיו.
בבדיקות המעבדה נמצאו שרידים מדמה של דדון בספוג שבתחתית המושב הקדמי במונית שבה נהג הרוצח. ובנוסף שרידי DNA שנותרו מתחת לציפורן מלאכותית של דדון שהתנתקה ממנה בעת הרצח והתגלתה בזירת הרצח, תאמו ל-DNA של הרוצח[5].
ביולי 2014 משרד הביטחון החליט להכיר בשלי דדון כנפגעת פעולת איבה, בנימוק: "יש יסוד סביר כי דדון נרצחה על רקע לאומני"[6].
המשפט
נגד ח'ליפה הוגש כתב אישום בגין רצח, ומשפטו נערך בבית המשפט המחוזי בנצרת בהרכב של שלושה שופטים. ח'ליפה כפר באשמתו.
במהלך המשפט העיד בעל המונית, אותה שכר ח'ליפה, כי ח'ליפה יזם איתו שיחה לאחר שפורסם דבר הרצח של שלי דדון, שאל אותו אם שמע על הרצח, ואמר לו: "אני חושב שמי שרצח אותה היה גבר". כששאל אותו למה הוא חושב שמי שביצע את הרצח הוא גבר, ענה לו ח'ליפה: "כי הם רוצחים ילדים קטנים"[7][8].
ב-9 בספטמבר 2015 הורשע ח'ליפה פה אחד ברציחתה של שלי דדון ונידון למאסר עולם. בנוסף נגזר עליו לשלם פיצוי למשפחת הנרצחת[9].
ב-25 באוגוסט 2016 דחה בית המשפט העליון פה אחד את ערעורו של ח'ליפה על הרשעתו, אך הפחית את גובה הפיצוי שעליו לשלם, תוך קביעה כי פתוחה הדרך בפני הורי דדון להגיש תביעה אזרחית נגד ח'ליפה[10].
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ אלי אשכנזי, האזינו לשיחה האחרונה של שלי דדון: "אני לא נושמת", באתר וואלה, 20 בנובמבר 2014
- ^ ורד לוי וענת גון, שלב אחר שלב: כך פוענח הרצח של שלי דדון, באתר mynet העמק, 17 ביולי 2014
- ^ TicTac, טיק טק שחזור מידע - שחזור קבצים, באתר www.tictac.co.il
- ^ ברהנו טגניה, רצח שלי דדון: השחזור נחשף, באתר מאקו, 9 בספטמבר 2015
- ^ אחיה ראב"ד, מאסר עולם לנהג המונית שרצח את שלי דדון, באתר ynet, 9 בספטמבר 2015
- ^ אלון שני, כתב בחיפה והגליל, המדינה החליטה להכיר ברצח שלי דדון כמעשה איבה, באתר מאקו, 21 ביולי 2014
דף לזכר שלי רחל דדון, ב"לעד" – אתר לזכר האזרחים חללי פעולות האיבה
- ^ אחיה ראב"ד, נחשף המניע הלאומני לרצח שלי דדון, באתר ynet, 6 בנובמבר 2014
- ^ אלון שני, כתב בחיפה והגליל, משפט רצח שלי דדון: "הנאשם אמר: הם רוצחים ילדים", באתר מאקו, 6 בנובמבר 2014
- ^ ברהנו טגניה, מאסר עולם לנהג שרצח את שלי דדון ז"ל, באתר מאקו, 9 בספטמבר 2015
תפ"ח (מחוזי נצרת) 18194-07-14 מדינת ישראל נגד חוסיין ח'ליפה
- ^ ע"פ 7090/15 חוסיין ח'ליפה נ' מדינת ישראל, ניתן ב־25 באוגוסט 2016
ירון אברהם, נדחה ערעור רוצח שלי דדון, באתר מאקו, 25 באוגוסט 2016
