חוף מציצים הדרומי לאחר שיקום שובר הגלים 2023חוף טרומפלדור
חוף ירושלים
חוף אביב (מנותק ומחובר - 2 שוברי גלים)
שוברי גלים חופיים להגנת תשתית החוף
חוף הדולפינריום
לאורך טיילת רציף העלייה השנייה - לא כולל את תחום נמל יפו
לאורך פארק מדרון יפו חזית ימית
מטרות שוברי הגלים
שוברי הגלים הוקמו כדי לאפשר לרוחצים בים תנאים נוחים יחסית במזג אוויר סוער, ובנוסף יש לשוברי הגלים תפקיד מפתח בשמירה על משטר החול בחוף, ובהגנה על ביסוס טיילת הולכי הרגל[1].
שוברי הגלים שוברים את הגלים המתקרבים לחוף, ויוצרים משטר השקעה של משקעי החול שרוחפים בתוך גלי הים. משטר זה נוצר כתוצאה מתופעת השבירה והעקיפה של הגלים בפוגשם את שובר הגלים. תופעות אלו גורמות לשינוי כיוון הגלים משני צידי שובר הגלים, ובדרך כלל כיוונם משתנה לכיוון ישר המחבר בקו דמיוני את מרכז שובר הגלים עם קו המים בחוף. כאשר שני הגלים משני צידי השובר נפגשים, הם פורקים את מטען גרגירי החול שהם נושאים, ואלה שוקעים בקרקעית הים ובתהליך לא ארוך מאד, יוצרים שרטון חול מכיוון קו המים אל שובר הגלים[2]. בנוסף, התהליכים המתוארים מעלה, יוצרים מצב של מים שקטים יחסית ב"צל"[א] שובר הגלים.
היחס בין אורך שובר הגלים למרחקו מהחוף
כאשר היחס האמור, עולה על 0.9 או 1.0 (כלומר אורך שובר הגלים דומה באורכו, או אפילו ארוך יותר, ממרחקו לקו המים בחוף), ייווצר חיבור בין השרטון החולי אל שובר הגלים. חיבור כזה נקרא בשפה המקצועית טומבולו. כאשר היחס בין אורך שובר הגלים למרחקו מקו המים בחוף קטן מ-0.6 עד 0.7 (כלומר אורך שובר הגלים חלקֵי המרחק מן החוף מביא ליחס הזה), לא ייווצר חיבור, כי אם רצועת שרטון חולי מכיוון קו המים לשובר הגלים שאינה מגיעה עדיו.
עם זאת, ייתכנו משתנים נוספים שישפיעו על הנ"ל[3].
השקעת החול שיוצרת את השרטון החולי, ולעיתים את ה"טומבולו", באה על חשבון השקעת החול לאורך קו החוף שהייתה נמשכת לולא בנו את שוברי הגלים. יש על כן גופים המתנגדים להקמת שוברי גלים בחופי הרחצה, גם מהסיבה הזו[4].
חיים ימיים בשוברי הגלים
משני צדי שוברי הגלים התפתחו חיים בצורת דגים רבים המשייטים בין הסלעים המהווים את הבסיס לשוברי הגלים. הדגים ככלל אינם גדולים, ונעים בין דגיגונים בני יומם לדגים בעלי אורך מקסימלי של כ־20 סנטימטרים. הסלעים שבבסיס שוברי הגלים עטו עם הזמן גווןאדום בהיר עד כהה.
בין מיני הדגים שחיים ליד שוברי הגלים בולטים במיוחד: סיכַן משויש (אנ'), סיכַן הודי (אנ'), אובלד שחור זנב, סרגוס מסורטט, אדרית (אנ') ודגי גובוס גלילי (אנ'). השניים האחרונים נפוצים מאוד במים רדודים, והאדריות במים רדודים במיוחד, ובמצב ים שקט וצלול ניתן להבחין בהם במבט מעל פני המים[ב].
בסיס שוברי הגלים מורכב מגרוּרֵי סלע גדולים שיצרו טופוגרפיה תת-מימית (בתימטריה (אנ')) מסועפת, דמוית ואדיות, שלוחות וגאיונים צבעוניים, המחייבים את הצנרנים "לשנרקל" בזהירות ביניהם.
