בשנת 1978 החלו לעבוד צמד המוזיקאים קולין האי כסולן ורון סטרייקרט כגיטריסט. במחצית שנת 1979 הם צירפו אליהם את המתופף ג'רי שפייזר ואת גרג סנדון על הקלידים. כעבור זמן קצר עזב סנדון את הלהקה וג'ון ריס כבסיסט וגרג האם כנגן בחליל, סקסופון וקלידים השלימו את החמישייה, כאשר סטרייקרט עבר מבס לגיטרה.[1]
האי נולד בסקוטלנד והיגר עם משפחתו לאוסטרליה בגיל 14.[2] ב-1978 ייסד צמד אקוסטי עם רון סטרייקרט ושנה אחר כך הצטרף אליהם שפייזר המתופף. בתקופה זו הקליטו גרג סנדון הקלידן, יחד עם שפייזר, האי וסטרייקרט את המוזיקה למחזמר דל תקציב בשם "Riff Raff".
בתחילת הדרך הופיעה הלהקה בברים באזור מלבורן.
בשנת 1980 הוציאה הלהקה סינגל ראשון במימון עצמי בשם "Keypunch Operator" וגרסה לשיר Down under השונה מן הגרסה שהתפרסמה מאוחר יותר.
הצלחה בינלאומית (1981–1983)
ב-1981 הוחתמה הלהקה על ידי חברת קולומביה רקורדס. ביוני של שנה זו הוציאו את הסינגל הראשון באוסטרליה "?Who Can It Be Now". הסינגל הופק על ידי המפיק האמריקאי פיטר מקלן. הסינגל הבא מתוך אלבום הבכורה "Business As Usual" היה עיבוד שונה ובעל גוון פופי יותר של השיר "Down Under". האלבום "Business as Usual" יצא לאור בנובמבר 1981. מן האלבום נמכרו באוסטרליה 400,000 עותקים. יציאת האלבום בארצות הברית נדחתה פעמיים על ידי חברת התקליטים, אך הודות להתעקשות מנהל הלהקה האלבום יצא בארצות הברית ובריטניה שישה חודשים לאחר יציאתו באוסטרליה. "?Who Can It Be Now" הגיע למקום הראשון בארצות הברית, ואלבומם העפיל לראש מצעד האלבומים.[3]
בעוד "?Who Can It Be Now" רץ עדיין במצעדים בארצות הברית, יצא שם הסינגל "Down Under". השיר ליווה את צוות היאכטה Australia II שניצח בתחרות גביע אמריקה 1983.
האלבום השני של הלהקה "Cargo" יצא לאור באפריל 1983. האלבום זכה להצלחה רבה ברחבי העולם וממנו בלט הסינגל
"Overkill".
אלבום חדש ושינויים בלהקה (1984–1986)
בסוף שנת 1983 חברי "Men at Work" לקחו שנת הפסקה מפעילות. האי התחתן ונסע לירח דבש בצרפת. בינתיים מתחים בין חברי הלהקה עלו וצפו, ובעקבות כך ג'רי שפייזר וג'ון ריס עזבו את הלהקה. בתחילת 1985 האי, סטרייקרט והאם, בשילוב עם נגנים מתחלפים הקליטו את האלבום השלישי של "Two Hearts".[4] סטרייקרט עזב את הלהקה במהלך הפקת האלבום.
האלבום הזה לא הצליח בהשוואה לאלבומים הקודמים וסיבוב הופעות בארצות הברית שתוכנן, הראשון מזה שנה וחצי, בוטל בשל מכירת כרטיסים חלשה.
ביולי 1985 הופיעה הלהקה בקונצרט באוסטרליה שהיה חלק ממופע Live Aid. בהמשך לעזיבתו של סטרייקרט, גם האם עזב את הלהקה.
איחוד חלקי ומשבר נוסף (1996–2002)
ב-1996, עשור לאחר פירוק הלהקה, הפופולריות שלה שבה ועלתה, ובדרום אמריקה במיוחד, עד אשר קולין האי וגרג האם יצרו הרכב מחודש והחלו להופיע ביבשת זו. ההרכב כלל אז מלבד קולין האי וגרג האם את סטיבן האדלי על הבס, סיימון הוספורד על הגיטרה ואת ג'ון ווטסון כמתופף. לאחר שני סיבובי הופעות מוצלחים בשנים 1996 - 1997 וכמה הופעות הפתעה בארצות הברית, "גברים בעבודה" חזרו לקדמת הבמה. ב-1996 הוציאו אלבום שהוקלט בסאו פאולו, ברזיל והיה מיועד לשוק הברזילאי. כעבור שנתיים יצא האלבום ברחבי העולם בתוספת סינגל מקורי חדש בשם "The Longest Night".
ב-1997 טוני פלויד החליף את ווטסון על התופים. בהמשך בוצעו עוד שינויים בהרכב.
בשנת 2000 ביצע ההרכב את השיר Down under בטקס הסיום של אולימפיאדת סידני.
תביעות בגין הפרת זכויות יוצרים ומותו של גרג האם
בשנת 2007 שודרה בשעשועון טלוויזיה אוסטרלי השאלה "איזה שיר ילדים מופיע בשיר down under של men at work?". התשובה לשאלה הייתה השיר "Kookaburra sit on a old gum tree" שנכתב בשנת 1932 על ידי מורה אוסטרלית בשם מריון סינקלייר. חברת לאריקין מיוזיק (אנ') שהחזיקה בזכויות היוצרים על השיר נחשפה בעקבות שידור השאלה לדמיון בין שני השירים, והחליטה לתבוע את האי וסטרייקרט כותביו, ואת חברת התקליטים שלהם בעבר.[5] בשנת 2010 בית המשפט באוסטרליה פסק כי הלהקה הפרה את זכויותיה של לאריקין, בכך שבנגנינת החליל בשיר, השתמשה הלהקה בלחן של שיר הילדים, ופסק כי לאריקין תזכה ל-5% מתמלוגי השיר שהצטברו משנת 2002. בפסיקתו קבע השופט שקטע החליל אינו מהווה חלק משמעותי בשיר ועל כן הפיצויים הנמוכים יחסית.[6] גרג האם שהוסיף את קטע החליל לשיר המקורי לקח קשה את הפסיקה. הוא חזר להתמכר לאלכוהול וצוטט כאומר "אני מאוכזב מאוד מהדרך בה אני הולך להיזכר,
כמי שקשור להפרת זכויות יוצרים". האם מת בביתו מהתקף לב בשנת 2012, בן 58 היה במותו. חבריו אמרו כי למותו יש קשר לתביעה שהתנהלה מולו.[7]
פרסים
בשנת 1983 זכתה הלהקה בפרס גראמי בקטגוריית תגלית השנה. בשנה זו קיבלה הלהקה אות מחברת התקליטים קולומביה רקורדס על מכירת חמישה מיליון אלבומים. פרס זה שם את הלהקה באותה רמה של אמנים אחרים שעבדו עם קולומביה רקורדס באותה תקופה, כגון סנטנה, סיימון וגרפונקל, בוב דילן ואדמה, רוח ואש.
.svg){kind=logo}
