שטנד כיהן כנשיא הציונים הגליציאנים, וב-1907 היה בין שלושת המועמדים הציוניים (מתוך עשרים שהתמודדו כל אחד במחוז אחר בגליציה) שנבחרו כחברי הסיים הגליציאני (הפרלמנט המקומי תחת האימפריה האוסטרו-הונגרית).[1] שטנד, שנבחר מטעם מחוז ברודי, פעל במסגרת זו רבות למען היהודים והעניין הציוני בארץ ישראל. ואולם ב-1911 נאלץ להתפטר עקב לחץ ממשלתי ומניפולציות פוליטיות שיזם המתבולל היינריך קולישר (Kolischer).
עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה נמלט כיהודים רבים אחרים מאימת הכיבוש הרוסי לווינה ואף הצטרף להנהגה הציונית באוסטריה. עם תום המלחמה מונה ליו"ר כוח המשימה היהודי למזרח גליציה בווינה.
ערך מספר עיתונים ציוניים בשפה הפולנית: הדו-שבועוןPrzyszłość ("עתיד"), השבועון Wschód ("מזרח"), שהופיע החל משנת 1900 והאלמנך הציוני החשוב Rocznik Żydowski ("האלמנך היהודי").
בשנת 1942 יצא לאור בעברית מבחר מכתביו, בתרגום ובעריכת דב סדן (שטוק).
לאחר מלחמת העולם השנייה התגלו מכתבים מהרצל לשטנד, שהועברו לארכיון הציוני בירושלים.
שטנד מונצח בקרית שטנד, שכונה בקריית אתא, וברחובות בנתניה ובתל אביב.
כתביו
כתבי שטאנד: מאמרים, נאומים, אגרות (ערך ותרגם: דב שטוק), תל אביב: דפוס הפועל המזרחי, תש"ג-1942.
^השניים האחרים היו היינריך מאהלר (Heinrich Gabel) וארתור מאהלר (Arthur Mahler). (ראו: Joshua Shanes, "Fort mit dem Hausjuden!": Jewish Nationalism and the 1907 Austrian Elections, in: Michael Berkowitz (Ed.), Nationalism, Zionism and ethnic mobilization of the Jews in 1900 and beyond, Brill, 2004, Vol. II, p. 174. ועוד בערך גליציה(הקישור אינו פעיל, 8.3.2021), באנציקלופדיית ייוו"א.)
.jpeg)
