שני בני הזוג סיימו לימודים בסמינר למורים בהדסים. ז'ק נבחר כבר בשנתו הראשונה בהוראה לכהן כמנהלו של בית ספר חדש. הוא המשיך לנהל בתי ספר במקומות שונים במשך 27 שנים. בשנת 1962 פתח ז'ק את בית הספר "צור שלום" בקריית ביאליק ועבר לגור בקריית ביאליק.
ב-1970, כאשר בית שאן הופגזה בקטיושות, נבחר ז'ק לעמוד בראש צוות חינוכי, שתפקידו היה לשקם את מערכת החינוך בבית שאן.[דרוש מקור]
כעבור שלוש שנים חזר לקריית ביאליק ולניהול בית הספר בצור שלום. בניהולו, זכה בית הספר בפרס החינוך, אשר הוענק על ידי הנשיאיצחק נבון.
ב-11 באוגוסט1981 נהרג בנו, צחי זק במהלך מילוי תפקידו ומאז היה ז'ק פעיל בארגון "יד לבנים". הוא היה מיוזמי הקמת "בית יד לבנים" בקריית ביאליק. במקביל לניהול בית הספר, נכנס לפעילות פוליטית בסיעת "למד" האל-מפלגתית של צבי קרלינר, ראש המועצה המקומית. במהלך השנים הפך ז'ק למזכיר הסיעה ומאוחר יותר, לעוזרו של ראש העירייה.
עם פטירתו של קרלינר ב-1985, מונה ז'ק, על דעת סיעת "ל" לראשות העיר של קריית ביאליק, תפקיד אותו מילא ברציפות במשך 18 שנים - חלקן במינוי וחלקן לאחר היבחרו בבחירות. בתקופת כהונו, נקשרו קשרים עם קהילת בוקה רטון מפלורידה, ארצות הברית, במסגרת שותפות 2000. בזכות תמיכתם של הקהילה היהודית, החלו לפעול בקריה מספר פרויקטים חינוכיים וקהילתיים. במהלך כהונתו כראש העירייה, הוקמו בעיר הקריון, מרכז רפואי "זבולון", מרכז ספורט ע"ש צבי קרלינר, בית המשפט בקריות וכן היה מעורב בהקמת בית הספר אורט קריית ביאליק. ב-2003 הפסיד בבחירות לד"ר רפי ורטהיים.
רעייתו אורה התמודדה ב-2008 על ראשות עיריית קריית ביאליק.
ביקורת על תפקודו
נטען[2][3] כי ז'ק היה מנהל ריכוזי, שלא ידע להאציל סמכויות ולא השכיל להכשיר יורשים או ממשיכי דרך במפלגתו העירונית ("למד").
ז'ק הותיר אחריו גירעונות כבדים בקופת העירייה. משרד הפנים גילה שהוצאו כספים שלא על פי הנהלים ושקל לחייבו באופן אישי על כספים אלו. זמן קצר לפני פטירתו הוחלט שלא לחייבו לשלם סכומים אלו.
ז'ק גם ספג ביקורת על כך שבמהלך כהונתו כראש עירייה יזם נטיעת עצים רבים בקריית ביאליק, אשר יש שטענו שהיו רבים מדי. מבקר העירייה אף חקר והוציא דו"ח ביקורת בנושא. חלק מהעצים נעקרו כעבור מספר שנים בשל צפיפות יתר.
