מקורו של המונח הוא בפרשנות הנוצרית לתנ"ך וברעיון כי על האדם המאמין "לזכור את המוות" ("ממנטו מורי"). התרגום הלטיני הידוע של התנ"ך, "וולגטה", הציע בתרגומו לפסוק ”הֲבֵל הֲבָלִים אָמַר קֹהֶלֶת, הֲבֵל הֲבָלִים הַכֹּל הָבֶל” (מגילת קהלת, פרק א', פסוק ב') את הביטוי "Vanitas vanitatum omnia vanitas". התרגום לאנגלית, הידוע כ"תרגום המלך ג'יימס", הציע את הביטוי "Vanity of vanities; all is vanity".
תאורי הוואניטאס, שהיו פופולריים בעיקר בציור, הציגו מבחר של תאורי טבע דומם ובהם שילוב של פריטים בעלי משמעות סמלית. בתיאורים הופיעו פריטים כגון נרות, כוסות יין הפוכות, גולגולות אנושיות, שעוני חול, פירות או פרחים במצבי ריקבון שונים וכדומה אשר רמזו על המוות המתקרב. לעיתים עומתו דימויים אלו עם דימויים דתיים, כגון ספר תפילות, המסמלים את הנצח בחסות האל הנוצרי. מטרתם של ציורים אלו הייתה לתאר את חלוף הזמן ואת אפסיותם של החיים האנושיים, כביטוי מוסרי.
הציור תופס מקום חשוב בספרה של בתיה גור, 'המרחק הנכון - רצח מוזיקלי' (כתר, 1996).
