מפעל "צינורות המזרח התיכון" הוקם ב"קריית הפלדה" בעכו כשותפות בין קונצרןכור תעשיות ותעשיין יהודי אמריקאי. אבן הפינה למפעל הונחה ב-27 בדצמבר1949[2], והוא החל לפעול ב-17 ביוני1951[3] בטקס חגיגי בנוכחות שרת העבודה גולדה מאיר[4]. בתחילת 1953 הגיע המפעל לתפוקה מלאה[5]. העבודות על הקמת מפעל הצינורות השני נמשכו[6] והמפעל החל בפעולתו באוקטובר 1955[7]. בשנת 1957 רכשה "כור" את מלוא הבעלות במפעל[8][9]. בתחילת שנות ה-60 עבדו במפעל כ-450 עובדים[10].
בשנת 1964 מוזג המפעל בעכו עם המפעל בצריפין לחברה אחת[13]. המפעל הראשי של החברה היה ממוקם בצריפין, ומפעל הגלוון בעכו[14].
שני המפעלים בעכו ובצריפין סיפקו במשך שנים רבות כמעט את כל צריכת הצינורות של מדינת ישראל וגם ייצאו את תוצרתם[15]. הצינורות שימושו בעיקרם לצורך תשתיות מים וביוב עירוניות, לתעשייה, לחקלאות ולהולכת דלק וגז, ובין השאר שמשו לבניית מערכת הובלת המים הארצית של חברת "מקורות" וקווי מים בתוך הערים והיישובים, קווי הדלק של חברת תשתיות נפט ואנרגיה, לבניית קו צינור אילת-אשקלון[16] ובשנות ה-2000 לבניית תשתית הולכת הגז של חברת נתיבי הגז הטבעי לישראל[17].
במאי 1993 נרשמו לראשונה מניות החברה למסחר בבורסה לניירות ערך בתל אביב. החברה גם הנפיקה איגרות חוב בבורסה[18].
בבעלות חברת גאון אגרו
בשנת 1998 החליטה "כור תעשיות" למכור את החברה[19]. גרעין השליטה בחברה (76%) נרכש בשלהי שנת 2000 על ידי חברת "גאון אגרו", שהייתה בבעלות בני גאון (לשעבר מנכ"ל כור), וקרן ההשקעות בתעשייה הבריטית "3i" (אנ') לפי שווי חברה של 107 מיליון שקל. היקף ההשקעה של שתי החברות עמד אז על 82 מיליון שקל. עד סוף 2003 חילקה החברה דיבידנדים בהיקף כולל של 95 מיליון שקל והם כיסו למעשה תוך 3 שנים את רוב השקעתם בחברה[20]. בפברואר 2004, מכרה 3i את רוב מניותיה, "גאון אגרו" עלתה להחזקה של 53% מהחברה ואיש העסקים סמי שמעון רכש 20%[21]. ב-2017 הודיע עיזבון סמי שמעון על מכירת חלקו בחברה[22].
בשנת 2002, הייתה החברה שותפה (21%) בקבוצת "ויה מאריס" שזכתה במכרז להקמת מתקן התפלה פלמחים[23]. המתקן החל לפעול במאי 2007[24], ובפברואר 2010, מכרה את חלקה לשותפה חברת גרנית הכרמל תמורת 61.3 מיליון שקל[25].
בשנת 2004, רכשה החברה 20% מהבעלות בחברת "פלסים" מקיבוץ מרחביה תמורת כ-6 מיליון שקל. פלסים היא החברה הגדולה בישראל לייצור צנרת פלסטית. דרך חברות הבת שלה היא מייצרת צנרת לתשתיות, מים, ביוב, ניקוז, תעשייה, חקלאות ובנין[26]. בשנת 2006 איחדו שתי החברות את פעילות השיווק שלהם בתחום מוצרי התשתית והבניין[27]. בשנת 2011 רכשה 51% נוספים מהבעלות בפלסים, תמורת כ-20 מיליון שקל והגדילה החזקותיה ל-71%[28].
בשנים 2006 עד 2009 זכתה החברה במספר מכרזים לאספקת צנרת למערכת הארצית להולכת גז טבעי של חברת נתיבי הגז הטבעי לישראל[29].
בשנת 2006, הועמדו לדין, אביב אלגור ואיאן דייוויס, בני דודים מדרגה שנייה, שהיו נציגי קבוצת 3I בישראל (שהחזיקה 38% מהמניות בחברה), באשמה כי השיגו במרמה מהאסיפה הכללית של בעלי המניות, תמיכה בכך שיועברו להם דמי-ניהול בהיקף של 250 אלף שקל לחודש[30][31]. בשנת 2009 הם הורשעו בעבירות מירמה. אביב אלגור נידון למאסר של שנתיים, ואיאן דייוויס ל-18 חודשים[32][33].
בבעלות קרן ויולה
בפברואר 2013, רכשה קרן ויולה את השליטה בחברת האם של "גאון אגרו" (חברת האם של "צינורות המזרח התיכון") - חברת ההחזקות "ב. גאון אחזקות"[34]. הקרן החלה בארגון מחדש של עסקי הקבוצה. "ב. גאון אחזקות" רכשה מ"גאון אגרו" 51% ממניות "צינורות המזרח התיכון". במרץ 2015, נכסיה העיקריים של "גאון אגרו": החזקה של 25% ממניות חברת מצרפלס, 50% מחברת שגיב ו-98% מחברת כוכב עברו לבעלות "צינורות המזרח התיכון". כך שכל הפעילות מרוכזת תחת חברה אחת[35]. במרץ 2017, שינתה "צינורות המזרח התיכון" את שמה ל"קבוצת גאון".
באוגוסט 2016, הודיעה על מכירת שטח המפעל שלה בצריפין ליבואן טויוטה ג'ורג' חורש, תמורת 386 מיליון שקל[36]. בדצמבר 2017 הודיע על הקמת מפעל חדש בנאות חובב, בהשקעה של כ-200 מיליון שקל, במקום המפעל בצריפין[37].
החזקות (במישרין או באמצעות חברות הקבוצה)
צינורות המזרח התיכון - תעשיות 2001 בע"מ
צינורות המזרח התיכון - גילוון (1994) בע"מ
הכוכב חברה לתעשיות מגופים מתכת (1987) בע"מ
שגיב (אגש"ח) בע"מ
פלסים תשתיות בע"מ (שרכשה את פלגל תעשיות פלסטיק (אגש"ח) בע"מ)
