רון היא סדרת טלוויזיה ישראלית מסוגת הדרמה הקומית, שיצרו וכתבו רון פלדמן (שגם מביים אותה ומגלם את התפקיד הראשי בסדרה) וענת אורן, אשר עלתה לשידור ב-29 במרץ 2015 בערוץ Yes Comedy.
הסדרה הופקה על ידי יולי-אוגוסט הפקות, ואת הפסקול המקורי חיבר המלחין עומרי להב.
הסדרה נוצרה תחילה כפרויקט הגמר של רון פלדמן במסגרת לימודיו במכללת ספיר. הפרויקט זכה במקום הראשון בפרס הפורמט הטלוויזיוני בפסטיבל קולנוע דרום 2012 ומודי בר און, שהיה המרצה של פלדמן במכללה, הפך לעורך התוכן של הסדרה ואף הופיע בה בתפקיד אורח.[1]
עלילה
רון (רון פלדמן) הוא רווק מובטל מחיפה בשנות השלושים לחייו, המתגורר בדירת סבתו המתפוררת בחולון. הסדרה עוסקת בניסיונותיו של רון להתקדם בחייו למרות כל הקשיים. רון מתאפיין כבחור עצלן, שפשוט לא עושה כלום עם החיים שלו. דרך מעלליו הסדרה מציגה את החיים היומיומיים בישראל בתקופה הנוכחית. במהלך הסדרה פוגש את ענת בשיעור נהיגה מונעת, והם הופכים להיות חברים טובים.
תקופת שידור מקורית
דמויות נוספות
- ענת (ענת אורן) (עונות 1–2) - בחורה אותה פגש רון בשיעור נהיגה מונעת. גבוהה, מצחיקה וחובבת אותם התחביבים של רון. עוזרת לו להתבגר ולתפוס את עצמו בידיים. לא מוכנה לקשר בינה לרון כזוג כי אומרת שהוא לא בשל לזוגיות, אך בעונה השנייה מציבה לו מעין אולטימטום - זוגיות או פרידה.
- אורי (אורי ברד) - מגלם את עצמו. נחשב לאחד מחבריו הטובים ביותר של רון. נפגש איתו בעיקר באופן פרטי, ללא שאר חבריו של רון, אך לעיתים בא לפגישות עמם. מדבר לרוב בשפה גבוהה.
- אודי (דניאל סבג) - חבר בין הטובים של רון. נפגש עמו כשיש מפגשים של החבר'ה. נשוי ואב לבת. איש לא החלטי.
- דליה (ניצה שאול) וצבי (שלום שמואלוב) - ההורים של רון. אמו היא טיפוס נחמד, נדיב ותמיד שמחה לעזור לו, לטפל בו ולפנק אותו. אביו הוא טיפוס שלא מרוצה אף פעם ומעיר לרון באופן תמידי על כל מה שהוא עושה.
- בנצי (לירון רחל אמנו) - חבר טוב של רון. עובד בדחיסת תרנגולות. תמיד נפגש עמו בבית קפה ומדבר עמו על דברים מוזרים.
קישורים חיצוניים
"רון", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)- "רון", במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
- ניר וולף, המלך לואי השני: הקומדיה הכי אפלה חזרה למסך, באתר nrg, 26 בספטמבר 2017
ניב הדס, "רון" מצילה את הכבוד האבוד של הלוזר, באתר הארץ, 12 באוקטובר 2017- אור נוף, "רון" היא הסדרה שאתן חייבות לראות, באתר את, 5 בנובמבר 2017
הערות שוליים
