רצועת חוף בת ים מתמשכת לאורך כ-3.5[1] קילומטרים על שפת הים התיכון בהמשך לרצועת חוף תל אביב-יפו. היא מהווה מרכיב מרכזי בחיי תושבי בת ים ובדימויה כעיר חוף. חופה של העיר בת ים הוא אחד החופים העירוניים ביותר בישראל, ומהווה את הנכס המרכזי של העיר והמרחב הציבורי המשמעותי ביותר בה. חלק ניכר מרצועת החוף משמש לפעילויות פנאי ונופש הפתוחים לציבור הרחב, בעיקר כחופי רחצה, טיילת ופארקים.
בשנת 2018 חוברה רצועת החוף של בת-ים לרצועת החוף של ראשון לציון באמצעות טיילת דק[2].
היסטוריה
בראשית ימיה, קמה בת ים על ידי עולים מגרמניה ונקראה "בית וגן". הבונים לא הקדישו משמעות מיוחדת לים הסמוך, והעיר החלה להיבנות על פי דגם אירופי של עיר גנים, אשר הפנה גב לים. בחוף, נערכו לעיתים אימונים של "הגמל המעופף", מועדון דאייה עברי.
במאי 1937 החליטה המועצה המקומית לשנות את שם המקום לבת ים, בעקבות הצעתו של הסופר אהרן זאב בן-ישי. שם זה קשור בהדר הטבע ובאופיו הגאוגרפי של היישוב, הסמוך לים התיכון. לאחר קום המדינה, ניתן דגש למשאב טבעי זה, ובבת ים נועדה לקום ה"ריביירה" (Riviera) (אנ')" של מדינת ישראל[3].
במאי 1951 התאגדה "חברת חוף בת ים", שלימים נקראה "חברת חוף בת-ים ליזמות ולפיתוח בע"מ". החברה אמונה על פיתוח רצועת החוף של העיר בת-ים, לרבות הקמת בתי מלון, בתי מרחצאות, טיילות ומועדוני שייט[4]. בראשית דרכה סגרה החברה את החוף בגדר[5], ומתרחצים אשר חצו אותה בסופי השבוע כדי לרחוץ בים, נעצרו על ידי המשטרה[6]. הגדר שהוקמה נבנתה ללא רישיון, וללא אישור המוסדות המוסמכים, לפי קביעתו של יצחק בר, מזכיר הוועדה המחוזית לבניין ערים[7]. לבסוף שלל בית המשפט, בפסיקתו של השופט יוסף מיכאל לם, את חוקיות הגדר, והורה לאפשר כניסה חופשית לבאי בית הקפה הסמוך[8].
במהלך שנת 1956 רחצו בחופי העיר כשני מיליון אנשים[9].
חוף הסלע נקרא על שם "סלע אדם" המזדקר מתוך הים במרחק כ-150 מטרים מהחוף. בעבר ניתן היה להגיע אל הסלע רק בשחייה (או בשיט), אך בסוף שנות ה-60 של המאה ה-20 נבנה שובר גלים שהסלע מהווה חלק ממנו, והמים הפכו לרדודים יותר, כך שניתן להגיע אל הסלע בהליכה בים. כעשרה מטרים ממערב לסלע ישנו סלע נוסף, אליו ניתן להגיע בשחייה[20].
החוף הגדול בעיר ונחשב למשפחתי בזכות שובר הגלים, היוצר לגונה מלאכותית, השומרת מים רגועים ורדודים, כך שילדים יכולים לרחוץ בהם בבטחה. יצירת הלגונה, לצד בנייה על החוף, יצרה בעיה של "משיכת חול". לאור זאת, החוף עבר בשנת 2023 שיקום בסיוע החברה הממשלתית להגנות מצוקי חוף הים התיכון, כשספינת "דבורה" הזריעה כ־60 אלף קוב חול על חוף הים[21], והרחיבה את רצועת החוף בעשרות מטרים[22].
חוף סי פאלאס קיבל את שמו מהבריטים שהקימו במקום פאב ומועדון בשם "הפאלאס"[23]. החוף משמש כלגונה טבעית[24]. בזכות כך פעלו בו כבר משנת 1952 אגודות שייט, בהן "הפועל בת ים", "מכבי בת ים" ו"זבולון בת ים"[25]. ממועדונים אלה יצאו אלופי העולם הראשונים בישראל, כשצפניה כרמל ולידיה לזרוב זכו בשנת 1966 באליפות העולם בשיט מפרשיות מדגם 420 בשוודיה[26]. לאחריהם קמו אלופים נוספים כמו איתן פרידלנדר, ורד בוסקילה מוטי אמברם, ניר סלע, אמנון סמגורה והתאומים אדיר ואלדר עזרא. גם מפקד חיל הים, מיכאל ברקאי, החל את דרכו בשיוטים שם וכן קצינים נודעים בחיל הים כמו יעקב רענן, מפקד הצוללת "אח"י דקר". בשנת 1963 התקיימה אליפות ישראל בשייט מפרשיות בחוף זה[27].
בכניסה למועדון השייט הוצב פסל מעשה ידיו של יגאל תומרקין, כאנדרטה לזכרו של חבר האגודה שנפל בקרבות מלחמת העצמאות[25]. תומרקין אף אמר, בעת שזכה בפרס ישראל, כי "אשים אותו בין הגביעים שקיבלתי מהפועל בת ים בימאות. אלה הדברים היחידים שקיבלתי ממוסדות המדינה"[28]. בטיילת בת ים, בקרבת מועדון השייט, נמצאת אנדרטה נוספת של תומרקין, לזכרו של משה (בושי) עזרא, ממקימי מועדון השייט בעיר[29].
החוף נקרא על שם מועדון "הריביירה" משנות ה-50, בו הופיעו אמנים מהעולם כמו אריס סאן היווני וחוזליטו הספרדי[26]. לימים הוסב המועדון לגלריית אמנות. בשנת 1953 נערכה בו תחרות "מלכת היופי" אז נבחרה הדוגמנית חבצלת דרור[31]. חוף הריביירה נמתח מאזור רחוב נורדאו ועד מתחם מתחם המלונות בדרומה של רצועת החוף של בת ים. בין היתר נמצאים בחוף מתקני ספורט לכדור עף חופים וטניס חופים. בשטח החוף נמצא גם המזח של בת ים, המשמש בעיקר את חובבי הדייג. עם עבודות שדרוג הטיילת שופץ המזח, הורם לגובה, נבתה עליו רצפת דק מעץ, וכיסאות בר לרווחת ההולכים והשבים.
לחוף זה מיוחס האזכור בשיר "גלשן" של דני סנדרסון: "מחוף בת ים עד הרצליה / זה רק אני והגלשן שלי".
חוף ירושלים
החוף הצפוני לחוף הסלע. מוכר גם בשמו השני, "חוף קלדרון", על שם המסעדה הוותיקה הפועלת במקום[22].
חוף לדוגמה
חוף מרכזי עיר, מוכר ומתקיימים בו שירותי הצלה בחודשי הקיץ.
חוף המרינה
חוף המרינה, המכונה גם חוף סאנסט[38], החוף ותיק שהשתכלל מאז הקמת טיילת הדק הדרומית בקרבת בתי המלון. כעת יש בסמוך לחוף מסעדות, ברים ובתי קפה וכן השכרת כיסאות. בעתיד צפויים להיפתח בו מרכזי קניות והמלון הגדול בעיר[39], על חורבותיו של "מלון סאן" המיתולוגי. הריסת מלון סאן הייתה אירוע היסטורי בישראל, כשהיה המבנה הגדול ביותר שנהרס בישראל באמצעות חומר נפץ.
חוף שירת הים
חוף שירת הים ("החוף הנפרד") הוא חוף רחצה נפרד המיועד לאוכלוסייה הדתית. חוף זה מציע שירותי רחצה בהפרדה מגדרית, כלומר, לגברים בלבד בימים זוגיים, ולנשים בלבד בימים אי זוגיים. ביום שבת החוף סגור ואין בו שירותי הצלה, ומתאפשרת בו רחצה מעורבת.
החוף הוקם בשנת 1959[40]. בשנת 2017 קרא בד"ץ העדה החרדית שלא לרחוץ בחוץ, אשר לפי הפשקוויל שהופץ, "אינם עומדים בכללי הצניעות ומעודדים פריצות"[41]. בשנת 2018 הוצב בחוף שלט האוסר כניסת ציבור שאינו חרדי או דתי. לאחר פרסום המקרה, עיריית בת ים התנערה מהצבת השלט והורתה לזכיין לפנותו[42][43].
חוף תאיו
החוף המוכרז הדרומי ביותר בבת ים, במרחק הליכה מחוף ראשון לציון. בחוף פועל מועדון ספורט ימי ומסעדת שף[44][45].
חוף הדקלים
חוף הדקלים נמצא דרומית לחוף הנפרד וצפונית לחוף תאיו. בכניסה לחוף נשתלו מספר דקלים. בחוף נמצא קיוסק, וכן בר עם רחבת דשא בה מתקיימות מסיבות חוף ואירועים[46].
טיילת בת ים
בעבר טיילת בת ים הייתה מוזנחת ובעלת תדמית בעייתית[47]. מאז עברה מתיחת פנים יסודית וטיפוח רחב היקף. הטיילת פעילה ושוקקת בתי קפה, גינות ומדשאות ופרחים, וכן אתרי ספורט. הטיילת נמשכה מחוף סי פאלאס בצפון הגובל ביפו ועד למלון קולוני ביץ' שבמרכז בת ים, ולימים התארכה דרומה עד כדי חיבור עם טיילת ראשון לציון[48].
המדשאות המשתפלות של חוף ירושלים. בסמוך לטיילת במפגש עם שדרות העצמאות ניצב "האמפיתיאטרון", מתחם התרבות המרכזי בעיר לקיום מופעים, הופעות, פסטיבלים ואירועי תרבות שונים.
החדש שבשדרות העצמאות הניצבות לטיילת נערכים קונצרטים ומופעים. מהטיילת כניסה לבריכת "בורה בורה" (בעבר "בְּרִיְחוֹף"[49]) שעל חוף הים, בה בריכה חצי אולימפית, בריכה לפעוטות ומדשאה.