תֵּל אֶל פוּל (בערבית: تلّ الفول) הוא שמו של תל בצפוןירושלים, בין השכונות פסגת זאב, שועפאט ובית חנינא, המזוהה עם העיר המקראית גבעה, הידועה גם בשמות גבעת שאול וגבעת האלוהים, שהייתה העיר המרכזית של שבט בנימין. הארכאולוג אולברייט זיהה את האתר עם העיר, וזיהוי זה כיום מקובל על רוב החוקרים.[1] התל הוא גן ארכאולוגי פתוח. חפירות ארכאולוגיות באתר החלו משנת 1923, אך מאחר שבאתר נערכו חפירות לא שיטתיות וחלקיות אין מספיק מידע לקבוע בוודאות כי התל הוא אכן העיר העתיקה "גבעה". בראש התל נמצא שלד של ארמון המלך חוסיין שהיה אמור לשמש כבית הקיץ של חוסיין, מלך ירדן. בנייתו הופסקה בעקבות מלחמת ששת הימים.
האתר זוהה כבר בתחילת המאה העשרים על ידי הארכאולוג ויליאם פוקסוול אולברייט, במסגרת חפירות שנערכו על ידי ממשלת המנדט הבריטי, כעיר "גבעה" המוזכרת בתנך וזיהוי זה התקבל מאז על רוב החוקרים, אך מחקרים חדשים מעלים ספק לגבי הדיוק ודאות הזיהוי.
בספר שופטים פרקים יט' עד כא' מסופרת פרשת "פילגש בגבעה": לעיר "גבעה" הגיעו איש משבט לוי, נערו ופילגשו והתארחו בבית של אדם משבט אפרים. בלילה דרשו אנשי העיר מן המארח להוציא אליהם את האיש: ”הוֹצֵא אֶת הָאִישׁ אֲשֶׁר בָּא אֶל בֵּיתְךָ וְנֵדָעֶנּוּ” (ספר שופטים, פרק י"ט, פסוק כ"ב). פילגשו של האורח הוּצְאה אל אנשי העיר והם אנסו ורצחו אותה.
אירועים אלו גררו אולטימטום מצד שאר שבטי ישראל ומלחמה שבמהלכה נהרגו תושבי העיר ועל שבט בנימין איימה כליה.
תחת שלטון פלשתים
הפלשתים היו עם שישב באזור מישור החוף הדרומי של ארץ כנען החל מסוף האלף השני לפנה"ס. אזור מגוריהם נקרא פלשת בהקשרים מאוחרים יותר. מוצאם של הפלשתים לא הוכרע במחקר, אך ממצאים ארכאולוגיים מצביעים על קשרים קדומים עם התרבות המיקנית. ספר שופטים איננו מרחיב כיצד עברה העיר מידי שבט בנימין לידי הפלשתים אך ברור כי זמן מה לאחר פרשת פילגש בגבעה הפכה העיר גבעה למרכז השלטון הצבאי הפלישתי בארץ בנימין. חיל מצב פלישתי ונציב פלישתי ישבו בה.
תקופת המלוכה
שאול המלך
על פי התנ"ך, שאול בן קיש בן שבט בנימין נמשח למלך על ישראל על ידי שמואל הנביא בעודו במהלך מסע לחיפוש אתונות. שמואל ניבא לשאול על שלושה אירועים שיתרחשו בדרכו חזרה: ”אַחַר כֵּן תָּבוֹא גִּבְעַת הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר שָׁם נְצִבֵי פְלִשְׁתִּים וִיהִי כְבֹאֲךָ שָׁם הָעִיר וּפָגַעְתָּ חֶבֶל נְבִיאִים יֹרְדִים מֵהַבָּמָה וְלִפְנֵיהֶם נֵבֶל וְתֹף וְחָלִיל וְכִנּוֹר וְהֵמָּה מִתְנַבְּאִים.” (ספר שמואל א', פרק י', פסוק ה')
יהונתן בן שאול הרג את נציב פלשתים היושב בעיר גבע, ובנה בעיר בסיס צבאי לעימות המתפתח[דרוש מקור][מפני ש...]: ”וַיַּךְ יוֹנָתָן אֵת נְצִיב פְּלִשְׁתִּים אֲשֶׁר בְּגֶבַע וַיִּשְׁמְעוּ פְּלִשְׁתִּים וְשָׁאוּל תָּקַע בַּשּׁוֹפָר בְּכָל הָאָרֶץ לֵאמֹר יִשְׁמְעוּ הָעִבְרִים.” (ספר שמואל א', פרק י"ג, פסוק ג')
בקרב מכמש ניצח שאול את צבאות הפלשתים ומבסס את שלטונו, בעיקר באזור ההרים. עם עליית שאול לכס המלוכה הפכה גבעה – עיר הולדתו של שאול – למרכז שלטון דתי. בתקופה זו החלה העיר להיקרא גם "גבעת שאול" על שם המלך שקבע בה את מושבו.
הגבעה היא גם המקום אליו נסוג שאול לאחר מפגשו האחרון והקודר עם שמואל הנביא לאחר המלחמה בעמלק:
עם מות שאול ועליית דוד לכס המלוכה ירד מעמדה של גבעה והיא אבדה את הבכורה לעיר דוד.
גבעת שאול נזכרת במסע סנחריב מלך אשור לירושלים: ”עָבְרוּ מַעְבָּרָה, גֶּבַע – מָלוֹן לָנוּ, חָרְדָה הָרָמָה, גִּבְעַת שָׁאוּל נָסָה” (ספר ישעיהו, פרק י', פסוק כ"ט)
אזור ארץ בנימין, הביצורים והעיר כולה נהרסו עם חורבן ממלכת יהודה בידי הבבלים במאה השישית לפני הספירה.
בתקופת בית שני
בשלהי ימי בית שני היה במקום כפר מיושב ביהודים, הכפר נשא עדיין את השם המקראי "גבעת שאול". בסמוך לכפר היה עמק שנקרא "עמק הקוצים". במקום זה הקים טיטוס את מחנהו במהלך הכנעת המרד הגדול, טרם בואו על ירושלים.[2]
תל אל פול היה חלק ממערך הביצורים של הלגיון הירדני שהקיף את ירושלים. חשיבותו האסטרטגית של התל לא דעכה במהלך ההיסטוריה ומיקומו על הדרך בין ירושלים לצפון ארץ ישראל בכלל והשומרון בפרט הכתיבו הקמת ביצורים על הגבעה.
לפני המלחמה, במהלך 1966 החל חוסיין, מלך ירדן בבניית ארמון קיץ על פסגת התל. ארמון שתוכנן לשמש כמבנה נופש ואירוח. מהארמון היו אורחי המלך יכולים להשקיף על צפון ירושלים, העיר העתיקה ולכוון מערב על הרי ירושלים אזור השפלה וביום בהיר גם לראות את מישור החוף.
עם פרוץ הקרבות ביום 5 ביוני1967 שונתה תוכנית הפעולה והחטיבה עלתה כאחד אל צפון ירושלים במטרה לחבור לכוחות במובלעת הר הצופים.
גדוד 95, בפיקודו של סא"ל צביקה דהב, שהיה אמור להיות בעתודה קיבל את משימתו החדשה: להגיע לבית חנינא. כשהוא נלחם לאורך כל הדרך פרץ הגדוד דרך עמק הארזים. בלילה הגיע הגדוד לנבי סמואל. בשעה 3:30 החל לנוע לכיוון בית חנינא תוך חילופי אש כבדים עם כוחות שריון ירדניים שהתמקמו על הפסגות באזור.
בתל אל פול הסתתרו טנקים ירדנים בין המבנים. במשך זמן מה התנהל קרב שריון בשריון בטווחים של 1,000 מטר. שלושה טנקים ירדנים נפגעו לבסוף והיתר נסוגו מזרחה והתל נכבש.
תיאור הקרב מופיע בספרו של עוזי נרקיס, שהיה אלוף הפיקוד בעת המלחמה:[3]
תל אל־פול נכבש. בניגוד לתחזיות, כמעט שלא הייתה התנגדות על התל. מתוך בית, למרגלותיו, נפתחה אש על הטנקים המסתערים, אולם שני פגזים מכוונים היטב שיתקוה. הכוח שטף ועבר לדרכו. בעקבות הטנקים דהרו גם הזחל"מים של פלוגה ט'. המ"פ, עוזי רוזן, תפס עם אנשיו את שלדו של ארמון חוסיין. רק שתי מחלקות היו עמו עתה, כי השלישית "נתקעה" אי־שם ליד נבי סמואל. המבנה הגדול היה ריק מאדם. המ"פ, ארכיטקט צעיר, הביט סביבו והתפעל: 'הייתי רוצה לבלות כאן זמן מה', אמר למפקדו, אהרון, שהגיע מיד אחריו. "יש כאן כמה רעיונות ארכיטקטוניים מעניינים..." 'עוזי, אין זמן!' השיב אהרון. אני מבטיח לך סיור בארמון, אבל אחרי המלחמה...
חפירות ארכאולוגיות
ממצאים עיקריים
בתל נערכו מספר חפירות ארכאולוגיות,[4] אך הוא לא נחפר באופן יסודי אלא במקטעים שאפשרו הרכבת תמונה כללית על ההיסטוריה של העיר וביצוריה, והרכבת כרונולוגיה סכמטית של ההתיישבות על התל בימי קדם.
הארכאולוג הראשון שחפר באתר היה ויליאם פוקסוול אולברייט, הוא ניהל שתי עונות חפירה בשנים 1922 ו-1933. הוא סבר שהאתר מזוהה עם היישוב גבעה או גבעת שאול שנזכר בתנ"ך. הוא זיהה 4 מצודות או יישובים מבוצרים, שנבנו באתר זו על גבי זו לאורך המאות.
מצודה 1 – סוף המאה ה-13 לפנה"ס עד סוף המאה ה-12 לפנה"ס, מצודה שכללה חומת סוגרים עם מגדלים בפינותיה. המצודה נפגעה בשריפה. אולברייט זיהה שכבה זו עם העיר גבעה שחרבה בעקבות פרשת 'פילגש בגבעה' שנזכרת בספר שופטים פרק כ'.
מצודה 2 – המבנה הקודם שנשרף שוקם, וחזר לשמש משנת 1030 לפנה"ס עד תחילת המאה ה-10 לפנה"ס. מצודה זו שימשה כמקום מושבו של שאול המלך.
מצודה 4 – היישוב בסמוך למצודה המשיך להתקיים, עד שהוקמה מצודה חדשה על ידי יהודה המכבי.[5]
עונת החפירה השלישית נוהלה על ידי פאול לאפ בשנת 1964, הוא והחוקרים אחריו סברו שלפני העיר המבוצרת, התקיים בתחילת המאה ה-12 לפנה"ס ישוב מפורז, שחדל להתקיים במאה ה-10 לפנה"ס. ועל חורבות היישוב הוקם במאה ה-7 ישוב חדש.[6]
אזור הגבעה זרוע בממצאים המצביעים על אופיו החקלאי של האזור, אסמים חצובים בסלע וחוד עשוי ברזל של מחרשה, שהוא מכלי הברזל הקדומים ביותר שנתגלו בארץ.
חפירות נוספות
הבניה הרבה באזור הגבעה ובניית שכונת פסגת זאב בשיפוליה הצריכו מספר חפירות וסקרי הצלה.[7] החפירות נערכו בעיקר לאורך העשור האחרון של המאה ה־20 והעשור הראשון של המאה ה־21.
מהחפירות שנערכו במדרון הדרומי של התל עולה שאזור זה היה מחוץ לתחום היישוב בתקופות הרומית והביזנטית, והפעילות שנערכה באזור כללה בעיקר קבורה ותעשייה. לעומת זאת מחפירה במורד הצפוני של התל עולה שבימי הבית השני התפרש היישוב גם על המדרון הצפוני.[8]
בשנים 1997 ו-1998 נערכו בשולי האתר לדרום ולמערב מספר חפירות הצלה לטובת סלילת דרך עוזי נרקיס. בחפירות שנוהלו על ידי ד"ר יובל ברוך מטעם רשות העתיקות נחשף בית קברות גדול מהתקופה הרומית, ובנוסף עוד מספר מערות קבורה ביזנטיות שבהן נמצאו עשרות נרות חרס המתוארכים לתקופה הביזנטית. גילוי הקברים הביא לגל של הפגנות אלימות מטעם ארגונים חרדיים, ובעטיין הופסקו החפירות באתר ותוכנית הכביש שונתה. לצד בית הקברות הרומי נחשף קולומבריום גדול, שתוכניתו כוללת מספר אולמות ובו נמצא מטמון מטבעות מימיו של נירון קיסר. ממצא זה, בנוסף לממצאים אחרים באתר מעידים על יישוב יהודי בתל אל פול שהתקיים כאן עד לתקופת החורבן.
בחודשים מאי ואוגוסט 2002 תועדו שתי מערות קבורה במדרונות המזרחי והמערבי של תל אל־פול שנתגלו במהלך עבודות פיתוח, ובהם ממצאים דלים ככל הנראה מהתקופה הביזנטית. הממצאים במערות כוללים ברובם שברי נרות מהתקופות הביזנטית והערבית ונראה ששימשו כמערות קבורה לאורך זמן.
שלילת זיהוי האתר עם גבעה/גבעת שאול
הארכאולוג ישראל פינקלשטיין שבחן את הממצא הארכאולוגי ואת המחקרים שפורסמו, שולל את זיהוי תל אל פול עם גבעה/גבעת שאול. הוא מזהה שלוש תקופות התיישבות באתר, כאשר ביניהן ישנו פער התיישבותי.
מאה 11 לפנה"ס עד תחילת המאה 9 לפנה"ס שכן באתר ישוב מאוד קטן. האתר לכל היותר השתרע על 4 דונם, והכיל לכל היותר עד 80 איש. האתר ננטש ונשאר שומם לפחות 250 שנה.
^Finkelstein, I., 2011, 'Tell el-Ful Revisited: The Assyrian and Hellenistic Periods (with a New Identification)', Palestine Exploration Quarterly 143: 106-118.
