ביל אוונס

ביל אוונס
**Bill Evans**
	ביל אוונס בהופעה בפסטיבל הג'אז במונטרה, יולי 1978
לידה	16 באוגוסט 1929; פליינפילד, ניו ג'רזי, ארצות הברית
פטירה	15 בספטמבר 1980 (בגיל 51); ניו יורק, ניו יורק, ארצות הברית
שם לידה	ויליאם ג'ון אוונס
מקום קבורה	Roselawn Memorial Park and Mausoleum
מוקד פעילות	ארצות הברית
תקופת הפעילות	1951–1980 (כ־29 שנים)
מקום לימודים	אוניברסיטת סאות'איסטרן לואיזיאנה, בית ספר מאנס למוזיקה, North Plainfield High School
עיסוק	מוזיקאי, מלחין, מעבד, פסנתרן
סוגה	ג'אז, ג'אז מודאלי, הזרם השלישי, קול ג'אז, פוסט-בופ
שפה מועדפת	אנגלית
כלי נגינה	פסנתר
חברת תקליטים	ורב רקורדס, ריברסייד רקורדס, פאנטסי רקורדס
שיתופי פעולה בולטים	מיילס דייוויס, ג'ורג' ראסל, קנונבול אדרלי, פילי ג'ו ג'ונס, צ'ט בייקר, פול מושן, סקוט לאפארו, מרטי מורל, אדי גומז, ג'ים הול
פרסים והוקרה	פרס גראמי למפעל חיים (1994)
	פרופיל ב-IMDb

ויליאם ג'ון אוונס (באנגלית: William John Evans;‏ 16 באוגוסט 1929 - 15 בספטמבר 1980), שהיה מוכר כביל אוונס, היה מלחין ופסנתרן ג'אז אמריקאי.

ביוגרפיה

ויליאם ג'ון אוונס נולד בפליינפילד, ניו ג'רזי ב-16 באוגוסט 1929. כשהיה בן שש החל ללמוד פסנתר ומאוחר יותר למד לנגן גם בכינור ובחליל צד. המפגש הראשון שלו עם עולם הג'אז היה בגיל 12, עת החליף את אחיו בתזמורת ריקודים בעיר מגוריו. אוונס המשיך בגיל מאוחר יותר ללימודי מוזיקה בקולג' והחל להופיע בהרכבים מקומיים שונים. בשנת 1951 התגייס לצבא ארצות הברית, שם ניגן על חליל צד בתזמורת.

לאחר שהשתחרר מהצבא בשנת 1954 החל אוונס לנגן בניו יורק עם מוזיקאי ג'אז בכירים, בהם הקלרינטן טוני סקוט, החצוצרן ארט פארמר, הסקסופוניסט לי קוניץ והבסיסט צ'ארלס מינגוס, איתם גם הקליט את הקלטותיו הראשונות.

בסוף שנת 1956 הקליט אוונס את אלבומו הראשון כמנהיג, "New Jazz Conceptions", יחד עם הבסיסט טדי קוטיק והמתופף פול מושן, איתו הרבה לעבוד גם בהמשך הקריירה המוזיקלית שלו. האלבום סימן כי באותה התקופה אוונס הושפע עמוקות מפסנתרן הבי בופ באד פאוול וממוזיקה קלאסית, עם מהלכי אקורדים והירמוני אקורדים חדשניים, שהיוו את אבן היסוד של הג'אז המודרני.

בשנת 1958 הצטרף אוונס לשישייה של מיילס דייוויס, בה היה המוזיקאי הלבן היחיד. אוונס היה חבר בהרכב למשך פחות משמונה חודשים, אך לבקשת דייוויס, חזר אליו בתחילת 1959 להקלטת "Kind of Blue", שהפך לאלבום הג'אז הנמכר ביותר בכל הזמנים.

בסוף 1958 הקליט את אלבומו השני כמנהיג, "Everybody Digs Bill Evans", יחד עם הבסיסט סם ג'ונס והמתופף פילי ג'ו ג'ונס. כחודש לאחר הקלטת אלבום זה חזר אוונס לאולפן ההקלטות, שוב עם פילי ג'ו ג'ונס, והפעם עם הבסיסט פול צ'יימברס. בסיום ההקלטות החליטו שהשלישייה אינה מעניינת מספיק, והחומר נגנז עד שנת 1975, אז יצא לאור תחת השם "On Green Dolphin Street".

בשנת 1959 הקים אוונס יחד עם הבסיסט סקוט לאפארו והמתופף פול מושן שלישייה הנחשבת לאחד מהרכבי הג'אז הטובים בכל הזמנים. השלישייה ניגנה הן סטנדרטי ג'אז מסורתיים והן קטעים מקוריים של אוונס, וחבריה שיכללו את האינטראקציה המוזיקלית ביניהם ליצירת אלתורים קולקטיביים שטישטשו את הגבולות שבין סולן למלווה. אלבומה הראשון של השלישייה, "Portrait in jazz", יצא לאור בשנת 1959. בשנת 1961 ניגנה השלישייה במועדון הווילג' ונגארד, שם הקליטה עוד שני אלבומים בהופעה חיה, "Sunday at the Village Vanguard" ו-"Waltz for Debby", המציגים את השלישייה בשיאה. אירוע טרגי קטע את פעילותה של השלישייה, כאשר לאפארו נהרג בתאונת דרכים כשהוא בן 25 בלבד.

מותו של לאפארו זיעזע את אוונס. הוא פרש מפעילות מוזיקלית למספר חודשים, ולאחריהם הקליט את אלבומו הבא, "Undercurrent", יחד עם הגיטריסט ג'ים הול. הוא הקים את השלישייה מחדש ב-1962, כשהבסיסט צ'אק יזראלס מחליף את לאפארו, לצד פול מושן. בשנת 1968 התיישב מתופף קבוע בשלישייה, מרטי מורל, ויחד עם הבסיסט אדי גומז היו לשלישייה השנייה המפורסמת של אוונס. יחדיו הקליטה השלישייה מספר אלבומים, בהם "Since We Met", שהוקלט אף הוא בהופעה חיה בווילג' ונגארד. בשנת 1975 החליף את מורל המתופף אליוט זיגמונד, ויחד הקליטה השלישייה את האלבום "You Must Believe in Spring".

אוונס השאיר חותם על עולם הג'אז ונחשב לאחד המוזיקאים המשפיעים ביותר על פסנתרני ג'אז במחצית השנייה של המאה ה-20. מהלכיו ההרמוניים והולכת הקולות שלו היוו את אבן היסוד לנגינתם של פסנתרנים מודרניים כגון הרבי הנקוק וקית' ג'ארט, ופתחו עולם חדש בג'אז.

ביל אוונס נפטר בניו יורק ב-15 בספטמבר 1980, מסיבוכים הקשורים לשימוש רב-שנים בסמים^[1].